הדילמה האמריקנית: דמוקרטיה או הידיד מובארק?
במשך שנים צידדה ארה"ב ברודנים ערביים ששימשו בעלי ברית, אך התקוממות האזרחים במצרים ובמדינות נוספות מאלצת אותה לבחון מחדש את מדיניותה. לצד הצהרות התמיכה במובארק, חשים האמריקנים צורך לקדם את השאיפה לזכויות אזרח - ובעיקר מנסים להבטיח כי בסוף יישארו בצד המנצח
הנטייה הטבעית של האמריקנים היא לתמוך בחופש הפרט, בחופש דת, בחופש ביטוי ובחופש ההתכנסות - נכסי צאן ברזל של האומה האמריקנית ותמצית קיומה. אבל דמוקרטיה בבית זה דבר אחד, ודמוקרטיה בחוץ היא עניין אחר לגמרי.
אמריקה, בשאיפתה לשמור על הגמוניה עולמית, ידעה במשך השנים לדבר בפומבי על תמיכתה ברפורמות דמוקרטיות בעולם הערבי ובאזורים אחרים בעולם, אך לתמוך במקביל ברודנים דוגמת מובארק ומלכי סעודיה וירדן - כל עוד היו נאמנים לארה"ב ולמערב, כמובן.
כשהנשיא הקודם, ג'ורג' בוש הבן, ניסה לדחוף את המזרח התיכון לדמוקרטיזציה, בעקבות כיבוש עיראק וסילוק סדאם חוסיין, הוא התעקש על קיום בחירות למועצה המחוקקת ברשות, בניגוד לעמדת ישראל והרשות הפלסטינית - והחמאס גרף את רוב המושבים. רעיונות הדמוקרטיזציה של בוש בלבנון פתחו לרווחה את הדלת להשתלבות החיזבאללה בפרלמנט ומעבר לזה.
הפגנה בגנות מובארק בקהיר. בורג מרכזי (צילום: AFP)
אובמה מצטייר כיותר פרגמטי מקודמו בנושא. הוא השמיע הצהרות בעד ערכי הדמוקרטיה, כולל בנאום קהיר המפורסם, אבל ברגע האמת הוא הוריד פרופיל. הנאום על מצב האומה ביום שלישי בלילה היה הזדמנות הולמת לדבר על הדמוקרטיה, אבל המילה מצרים לא הוזכרה בנאום. תוניסיה כן. ההתרחשויות האחרונות בעולם הערבי תפסו את הממשל האמריקני אובד עצות ומבקש נואשות מהדיפלומטים שלו, ובעיקר מזרועות המודיעין, להבהיר לו לאן נושבת הרוח.
להטוטי לשון ותמיכה מסויגת
כל מה שוושינגטון יכולה לספק למזרח התיכון בימים האחרונים זה הצהרות, ובמצרים ובעולם הערבי עוקבים אחר כל ניואנס שמגיע ממכבסת המילים האמריקנית. מצרים היא עוגן אסטרטגי של מדיניות ארה"ב, בסיס התמיכה בתהליך השלום עם ישראל. נפילת מובראק רחוקה מלהבטיח דמוקרטיה, ובכל זאת בוושינגטון חוששים שקורה משהו שהם מאחרים להבין - ושההמונים לא יסלחו לארה"ב על כך שלא עמדה לצדם ברגע האמת.רבבות הפגינו במצרים:
"מובארק, לך הביתה"
רועי נחמיאס
מפגן המחאה הגדול ביותר שידעה מצרים בשנים האחרונות בא בהשראת תוניסיה: רבבות בני אדם השתמשו ברשתות חברתיות כדי לארגן הפגנות ברחבי המדינה ולפרסם הודעות וסרטונים ברשת. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה וירו גז מדמיע לעבר ההמון
האם זו הסיבה שהעמדה האמריקנית החלה להיראות נוטה יותר לעבר ניטרליות? מזכירת המדינה הילרי קלינטון ושאר דוברי הממשל מפגינים בימים האחרונים את להטוטי הלשון המשובחים שלהם של תמיכה במובארק, אבל קוראים לא להפריע להפגנות נגדו.
קלינטון הבהירה ש"אנחנו תומכים בזכויות האוניברסליות של העם המצרי, לרבות זכויות לחופש ביטוי, התאגדות והתכנסות, ומאיצים בשלטונות המצרים לא למנוע הפגנות שוחרות שלום, ולא לחסום אמצעי תקשורת לרבות רשתות חברתיות. אנחנו מאמינים שלממשלת מצרים יש עתה הזדמנות חשובה ליישם רפורמות פוליטיות כלכליות וחברתיות בתגובה לצרכים הלגיטימים והרצון של העם המצרי".
מובראק, אגב, עשה בדיוק ההיפך מהעצות שהוא קיבל מהידידים ובני הברית האמריקנים.
בצד הנכון של ההיסטוריה?
לסלי גלאב, שהיה בכיר במשרדי החוץ וההגנה של ארה"ב ועורך עמודי המאמרים של "ניו יורק טיימס", מזהיר במאמר באתר "דיילי ביסט" שהסטייה הקלה במדיניות של הממשל האמריקני, ממובראק לטובת המפגינים ברחובות, יש בה סיכון רב.לדבריו, יש דיפלומטים בוושינגטון שחושבים שעם כל הסיכון של אובדן מובראק, רצוי שאמריקה תהיה בצד הנכון של ההיסטוריה. אחרים סבורים שצריך להשלים עם העובדה שידידים ערבים מושחתים וחסרי יכולת לא יכולים לשמור על כוחם לעולם ועד.
אולם לבכירי הממשל האמריקני, כך טוען גלאב, אין מושג מיהם המפגינים ברחובות, והאם זהו סתם אספסוף שאינו מסוגל לארגן פעילות פוליטית רצינית, או שחמור מזה - וקבוצות מבשרות רעות ממתינות בצל כדי לתפוס את השלטון ולהפוך את מצרים לבסיס אנטי מערבי ואנטי ישראלי.
יותר מדי מונח על כף המאזניים, הוא מסביר. מצרים היא בורג מרכזי בתהליך השלום. כל עוד מצרים נמנעת מיציאה למלחמה בישראל, מדינות ערב אחרות אינן יכולות לעשות זאת בעצמן, כל עוד מצרים היא פרו מערבית והיא משמשת עוגן תעבורתי חשוב (תעלת סואץ).
לדעת גאלב, הממשלים הפרו מערבים צריכים לעשות רפורמות, אבל לא ברגע של חולשה ולא כשארה"ב נראית כמי שמתייצבת לצד האספסוף, ומצטיירת כמי שעלולה לסמן על תמיכה בפגיעה במשטרים הפרו אמריקנים בסעודיה וירדן ובמדינות אחרות במפרץ. הממשל הזה, כך הוא טוען, אינו יודע לרכב על נמר - ומוטב שיחזיר אותו לכלוב.
לפנייה לכתב/ת 
הפגנות בקהיר. לאן נושבת הרוח?
צילום: AP
אלימות בסואץ. אספסוף או מבשרי רעה?
צילום: AFP
מומלצים
