רוצים לגור בנגב, אבל אין איפה

סוף סוף יש אנשים שרוצים לבוא ולהתיישב בנגב ובגליל, אבל היום מציעים להם בתים כמעט באותם המחירים של דירה בפתח-תקווה. חלום הבית עוד רגע הולך ונעלם - גם בפריפריה

"תני לי יד, תני לי מקום אצלך בעולם", שרו צעירי שדרות בכנס שדרות לישראל ולחברה שנערך לפני חודשיים ופתח בנושא

 מצוקת הנדל"ן בפריפריה. מסתבר שצעירים מתקשים למצוא בית לא רק בתל-אביב, אלא גם בדרום הרחוק.

הדור הצעיר של ישראל רוצה להישאר בארץ ולבנות קריירה ומשפחה, ליהנות ולדעת גם לתת כתף שצריך, בהתנדבות ובמילואים. אבל אנחנו גם רוצים לחיות, ואם אפשר - אפילו לגור בבית במחיר הגיוני. כולם מדברים על בועת הנדל"ן ואומרים שהפיצוץ עדיין לא קרוב, אבל בועת המחירים במרכז הארץ היא לא היחידה, ובקצב הזה, מי שהולך להתפוצץ הוא הדור הצעיר של המדינה.

אם מחירי הנדל"ן בתל-אביב והסביבה רק עולים, אז החדשות הן שגם בפריפריה הרחוקה חלום הבית הולך ונעלם. כמי שעזב את פתח-תקווה לפני עשר שנים לטובת הנגב ולאחרונה עבר לירוחם, גיליתי שאפילו כאן אין מקום פנוי.

הסופרמרקט של הפריפריה סגור

אנו בתנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל קצת תמהים: סוף סוף יש אנשים שרוצים לבוא ולהתיישב בנגב ובגליל, "לקוחות רעננים" שיודעים מה המוצר וכמה הם יכולים ומוכנים לשלם עליו, אבל הסופרמרקט של הפריפריה סגור. גם אם הוא פתוח - אין מוצרים על המדפים, וגם אם יש מוצרים - הם יקרים, יקרים מידי.

קהלי היעד לאזור הנגב מאוד ברורים: זוגות ומשפחות צעירות, עולים חדשים, חיילים משוחררים, אנשים שסיימו את שלב הלימודים-עבודה-בילויים ורוצים להתחיל לחיות. מנגד, יש יותר מ-200 אלף תוכניות ליחידות דיור בנגב, המאושרות מבחינה מתארית, אך לא צולחות את הדרך הארוכה והקשה לעבר התכנון המפורט והחומר למכרז.

אנשים רוצים לקנות מגרשים ובתים בנגב ובגליל, אבל אין סחורה. המדינה אומרת - מה הבעיה? יש בנייה רוויה. אלא שבגוש דן אין גם את זה, ובפריפריה לא ממש צריך את זה. באיזו חברה מציעים ללקוחות את מה שהם לא רוצים לקנות?

בפועל, כשאנשים פונים אלינו ואומרים שדווקא לכאן הם רוצים לעבור, אנחנו מציעים להם כמעט את אותם המחירים של דירה בפתח-תקווה. במחצית השנייה של 2010 נרשמה עלייה של 48% בביקוש לדירות במחוז הדרום, והביקוש העצום לנדל"ן בכל הארץ יוצר עלייה במחירי הקרקע גם מצד מינהל מקרקעי ישראל. גם שוק השכירות מרקיע שחקים - וההבדל בין מרכז ופריפריה מיטשטש לחלוטין.

מה לעשות?

נכון, ככה מתנהג שוק צומח. אבל כלכלה הנשענת על תרדמת סופה לקרוס, ולכן צריך ליצור מהתרדמת שוק ערני וסוחף, שמאזן בין הביקוש להיצע, בתוספת כמה יוזמות מרכזיות שחייבות לקרות: השקעה קטנה בהאצת תוכניות בנייה כך שיגיעו למצב של עסקה ולא רק לתוכנית תיאורטית. פרסום מכרזים לקבלנים לפי מחיר למשתכן. יצירת מכרז ותמיכה בבנייה להשכרה לפי המודל האמריקני, שעובד היטב. 

לסיים בהקדם את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל ולהעניק עצמאות

 אמיתית לוועדות המקומיות. למדוד ולתקצב בהתאם רשויות הגדלות בהתמדה במספר יחידות הדיור. להגביל אחזקה של אדמות על ידי יישובים ויזמים לתקופות ארוכות ובמחירים גבוהים.

אנחנו נמצאים במצב הטוב ביותר מאז הקמת המדינה, אך צריך לראות שההצלחה הזאת לא מתפספסת ושאנחנו מצליחים לספק את ההיצע לביקוש הגבוה. רק כך נוכל להמשיך להקים את המדינה ולאפשר לצעירים להפריח את השממה.

רוני פלמר הוא מנכ"ל תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל, שעד כה הקימה 6 ישובים חדשים בנגב ובגליל, יישבה 23 גרעיני צעירים בפריפריה ומפעילה את מרכז המידע וההתיישבות לנגב ולגליל.