5 המכות הכלכליות של מצרים

יהיו התוצאות של המשבר הפוליטי העובר על מצרים אשר יהיו, רמת החיים במדינה הזו תיפגע קשות. לא רק בגלל הנזקים של מה שנראה עתה כהפיכה עממית. אלא בגלל המבנה הלא-מאוזן של הכלכלה שממילא אינה מסוגלת, בקצב הריבוי הטבעי, להביא לשיפור של ממש ברמת החיים בטווח זמן נראה לעין.

המבנה הכלכלי העקום

אחת הדרכים להסתכל על מצבה הכלכלי של מדינה היא דרך החשבונות שלה עם חו"ל. שם אפשר לראות את המידה שבה המדינה מסוגלת לקיים את עצמה. כאשר מסתכלים על החשבונות של מצרים ברמה הכוללת הם לא נראים רע. לבטח בהשוואה למדינות מתפתחות אחרות. כשנכנסים לקישקעס מתגלות הבעיות.

המספרים כאן, ובהמשך, מעוגלים ולא ממש מדויקים עד קצה הדולר. מה גם שמחירי הדולר במונחי המטבע המצרית משתנים, כמו אצלנו. הסטטיסטיקה של מצרים, כותבים כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, זקוקה למקצה שיפורים. בהכללה, יש בסחר החוץ של מצרים יבוא של 60 מיליארד דולר וייצוא של 30 מיליארד דולר. מתוך כלל ההכנסות, שליש בא מדלק וגז. עוד שליש הם תקבולים מתיירות והשאר מההכנסות של מצרים מתעלת סואץ ומכספים ששולחים מצרים העובדים בחו"ל למשפחות במצרים – כספים חיוניים למימון הגירעון הענק בסחר החוץ.

הנה לכם המבנה העקום: תלות בדלק, תיירות, תעלת סואץ ועבודה בחו"ל. לכל אחד מהתחומים האלה נתח משמעותי. אם מצרים, תחת השלטון הנוכחי או שלטון חלופי, תסמן חוסר יציבות לתיירים (זה כבר קרה), תנסה להגביל יצוא דלק (הרבה קולות בכיוון הזה) או תסתכסך עם מדינות המפרץ (שם נמצא נתח כבד של כוח עבודה מצרי) – המדינה בצרות ענקיות.

התלות הכלכלית בארבעה ענפים בלבד סוגרת הרבה אפשרויות לתיקון המצב הכלכלי.

מקום רע באמצע

הרבה מדינות נמצאות במצב גרוע בהרבה ממצרים. כמעט כל יבשת אפריקה יכולה רק לקנא במצרים. אלא שזו נחמה קטנה הן לשלטון הנוכחי והן לתושבים תחת המשטר הקיים או זה שיבוא במקומו.

התפוקה השנתית של מצרים (התמ"ג) היא בערך 250 מיליארד דולר, משהו בסדר הגודל של ישראל (230 מיליארד דולר). אלא שאצלנו יש 7.5 מיליון תושבים. שם 70 מיליון. ברור ששתי המדינות משחקות בליגה כלכלית שונה לחלוטין. אחד ההסברים לפער הענק הוא בסיוע חוץ.

ישראל ומצרים מקבלות סיוע חוץ דומה מארה"ב. מה שאומר שעבור כל גולגולת אנחנו מקבלים פי 10 מהם. ישראל מקבלת סיוע ממדינות זרות כבר משנות ה-50 וחלק ממנו היה סיוע כלכלי נטו. מצרים מקבלת בעיקר נשק. נשק לא ממש מסייע לכלכלה. ובהתחשב בכך שלמצרים אין סכסוך של ממש עם מי משכנותיה, נשק הוא הדבר האחרון שנחוץ לה. אבל זה מה שארה"ב נותנת. זה גם מה שנתנה בריתהמועצות בשנות ה-50 וה-60.

עזה כמשל

בימים הרעים שבהם הטילה ישראל סגר על עזה, המכוניות ברצועה שבין ישראל ומצרים נסעו ללא בעיות. הדלק הגיע במנהרות ממצרים, במקום בצינור מישראל. מחיר הדלק, במחירים של אז, היה שקל לליטר בהשוואה ל-5 שקלים לליטר בנזין ישראלי.

לדעת כלכלנים רבים זה המכשול הגדול ביותר של המדיניות הכלכלית במצרים כבר הרבה שנים: הסובסידיות לדלק. כלל הסובסידיות במצרים מהוות חמישית מתקציב הממשלה. הן גדולות פי 2.5 מההשקעות הממשלתיות. ורוב הסובסידיות הן לדלק. במצב שכזה אין פלא שהממשלה מתקשה למצוא מקורות להשקעות בענפי הכלכלה כדי לשפר את רמת הייצור והחיים.

מצרים לא המציאה את השיטה. כמעט כל המדינות המפיקות נפט וגז מסבסדות את המוצרים האלה, ובממדים גדולים. כך נולדת הדילמה: האם לבטל את הסובסידיות לדלק על ידי העלאת מחירו ולהסתכן במהומות דלק או להשאיר את הסובסידיות ולהסתכן בניוון כלכלי? לכל אורך שנות קיומה התלבטה מצרים בעניין הזה ומעולם לא הצליחה למצוא פתרון. וכך, כאשר מוביל דלק ממצרים מביא דלק לעזה – ממשלת מצרים מסבסדת את עזה שבעיקר צחקה על מדיניות הסגר הלא יעיל של ישראל והטיפשות של מדיניות מצרים.

מה עושים עם החובות

קרן המטבע הבינלאומית מצביעה על עוד מקור של צרות לממשלה החדשה: החובות. סדר הגודל של החובות של מצרים אינו גדול במיוחד. רוב החוב הוא פנימי, מה שאמור להקל את הטיפול בו. אלא שחלק ניכר מהחוב הציבורי הוא לטווח קצר. חמישית מהתקציב הממשלתי מיועדת לתשלום ריבית על החוב.

קחו את הסובסידיות והחזר החובות וקל להבין את ממדי הצרות של הממשלה, תהיה אשר תהיה. באופן תיאורטי ממשלה יכולה לשמוט חובות, במיוחד כלפי תושביה שלה. אלא שאז יש סכנה של התקוממות נוספת. כך או כך לממשלה יש גירעון בסדר גודל של 13%-10% מהתפוקה הלאומית. למדיניות הציבורית, במתווה הנוכחי, קשה מאוד להתקיים.

אבטלה וצרות אחרות

ואחרי כל הצרות האלה יש את האבטלה שנאמדת רשמית ב-10% יש הטוענים שהיא כפולה מזה אם לוקחים בחשבון את האבטלה הסמויה של רבבות עובדים במגזר הציבורי שמנפחים ביורוקרטיה, ואת הצבא הגדול למדי. זה ההסבר העיקרי מדוע כל כך הרבה מצרים יוצאים לחפש עבודה בחו"ל.

ועדיין מצרים הצליחה לקיים קצב צמיחה (גידול בתפוקה הלאומית) בסדר גודל של 7%-4% לשנה. בשנים האחרונות חלק מהגידול הזה הוסבר בהשקעות זרות. אלה, אפשר לשער, ייעצרו. כסף זר ינסה לברוח וככל שיצליח יגרום לפיחות בלירה המצרית, לאינפלציה ולעוד קשיים כלכליים. החשש הוא שכל שלטון חלופי לנוכחי ינסה להפסיק מכירות גז לישראל. בנתוני מצרים יש בזה יותר גאווה מכסף.

הכתבה המלאה פורסמה במוסף "ממון"