לא הכל שחור

כדאי למתן, או לפחות להמתין קצת, עם התחזיות השחורות ביחס לתוצאות ההתקוממות במצרים. לא רק מפני שחוסני מובארק מפגין כושר הישרדות וקור רוח מרשימים, אלא בעיקר מפני שהצבא ניצב מאחוריו ומפני שהגנרלים מטפלים בינתיים במשבר בשיקול דעת ותבונה. הם נותנים להמונים לשחרר קיטור ובה בשעה נוקטים בצעדים איטיים - לא דרסטיים ובמינימום אלימות - להרגעת הרוחות.

מצרים על סף הפיכה - כל הדיווחים והתמונות - בעמוד מיוחד

• רה"מ חושש מתקדים איראן: "דואגים לאזרחינו"
• לראשונה מאז הסכם השלום - הצבא המצרי בסיני
• רבע מיליון מפגינים בקהיר, תנועת הרכבות הופסקה
• מהפכת אל-ג'זירה הראשונה: המלחמה על השלט
• לא הכל שחור? הגיבו בפייסבוק
  

באופן זה, הם מעניקים למשטר הקיים זמן יקר להידברות עם גורמי האופוזיציה מתוך עמדה של כוח ועל ידי כך לאפשר למובארק לרדת בכבוד מהבמה ולהעביר את השלטון בצורה מסודרת ליורשו ולמערך כוחות אזרחי חדש שיקום ויבצע את הרפורמות והשינויים הנדרשים בכלכלה ובהתנהלות המשטר.

נראה שבכוונתם של ראשי הצבא לתת לאופוזיציה החילונית, וגם למפלגת השלטון הנוכחית, זמן והזדמנות להסכים על מועמדים לנשיאות מטעמן ולהיערך לבחירות חופשיות באווירה מפוכחת ולא מתלהמת. בה בשעה, מתכוון הצבא לשמור על מעמדו בלב הקונצנזוס הלאומי והעממי ולהישאר גורם הכוח עיקרי במצרים שבכוחו להשפיע על זהות הנשיא שייבחר ולמנוע השתלטות של האחים המוסלמים על הזירה הפוליטית.

מובארק. זמן לרדת מהבמה בכבוד (צילום: רויטרס)

סביר להעריך כי לגנרלים המצריים ולראשי מערכת ביטחון הפנים יש היום אינטרס חשוב למנוע התחזקות משמעותית של הגורמים האיסלאמיים בארצם. הם ראו מה קרה לצבא ולמנגנוני הביטחון בטורקיה שאיבדו, ועודם מאבדים, את כוחם והשפעתם כתוצאה מהשתלטות המפלגה האיסלאמיסטית על ארצם. הם גם יודעים כי אם ישתלטו האחים המוסלמים על מצרים, עלול הצבא המצרי לאבד את תמיכת ארה"ב ואת הסיוע הצבאי בסך מיליארד וחצי דולר מדי שנה שהממשל בוושינגטון מעניק להם, סיוע שמאפשר להם לבצע מודרניזציה בצבא ולשמר את עצמם ואת מצרים ככוח צבאי משמעותי במזרח התיכון.

עדיין מוקדם להעריך אם האסטרטגיה הזו של ראשי הצבא תצלח, אבל אפשר להעריך שאם ראשי הצבא יגלו סבלנות ונחישות ולא יעשו שגיאות (למשל לפתוח באש חיה על המפגינים), ואם מובארק יישמע לעצותיהם כמו עד עכשיו, הם יצליחו לנווט את הספינה הפוליטית המצרית למחוז חפצם. אם כך יקרה, גם ישראל תצא נשכרת.

סביר, אמנם, להניח שיחסו של המשטר החדש שיקום במצרים לישראל יהיה צונן ואפילו עוין. צריך לזכור כי האינטלקטואלים במצרים, שרבים מהם מנהיגים כעת את האופוזיציה המצרית, רואים בשלום שחתם אנואר סאדאת שגיאה היסטורית ומגלים התנגדות אידאולוגית עיקשת לחימום היחסים עם ישראל. אבל מנגד ברור כי מצרים, היוצאת לדרך חדשה, תהיה שקועה זמן די רב בייצוב המצב הפנימי וביישום רפורמות וכי תהיה זקוקה לכל לירה מצרית ולכל דולר שתוכל לשים עליו את ידה כדי לשפר את מצב ההמונים. לכן היא לא תמהר להסתבך בעימות חיצוני יקר שיטרפד את הסיכוי לקבל סיוע כלכלי אמריקני ועלול להיגמר במרחץ דמים.

המזל של גמאל 

חוץ מזה, לצבא המצרי כיום יש מספיק אתגרים בסביבתה הקרובה של מצרים - למשל התביעות של סודן ואתיופיה למימי הנילוס, שראשי הצבא רואים עצמם חייבים להתכונן ולהיערך לקראתם. לכן אפשר להעריך במידה רבה של ודאות כי ממשל מצרי חדש, אם ימשול בחסות הצבא ולא יונהג על ידי האחים המוסלמים, לא ימהר לפתוח בעימות עם ישראל וגם יקפיד שחמאס בעזה לא יצבור יותר מדי כוח. המשמעות היא שלישראל יהיה די זמן להיערך ולהצטייד ביטחונית לקראת תרחיש חמור יותר שבו בסופו של תהליך עולים האחים המוסלמים לשלטון בקהיר.

המפגינים משווים בין מובארק להיטלר (צילום: AP)

קרוב לוודאי שגם בירושלים מודעים לכוונות אלה של ראשי צבא מצרים ולתפקיד החיובי מנקודת ראותה של ישראל, שממלא הצבא במשבר הנוכחי, ולכן התירו כניסת כוח מצרי קטן לסיני, במטרה לאפשר לצבא לרסן את התפרעויות הבדואים.

אם תרחיש החצי-אופטימי יתממש, תצטרך ממשלת ישראל להודות למזלה הטוב שההתקוממות במצרים פרצה עכשיו ולא בעוד חצי שנה או שנה. הדברים היו נראים כנראה אחרת לגמרי אם המהומות היו פורצות זמן קצר אחרי שהנשיא מובארק היה מעביר את הנשיאות בירושה לבנו גמאל.

מובארק הוא בשר מבשרו של הצבא. חלק ניכר מהמפקדים הבכירים הם חבריו לנשק של מפקד חיל האוויר המצרי לשעבר, איש חבורת הקצינים שתפסה את השלטון במצרים מידי משטרו של המלך פארוק המושחת. הם גם חייבים לו את מעמדם ואת עושרם היום ולכן הם נאמנים לו ומשתדלים לעשות הכל כדי שיפרוש בכבוד ויעביר את השלטון בצורה מסודרת.

אבל יחסם לבנו של החייל הקשיש הוא שונה לחלוטין. גמאל מובארק לא צמח בצבא ולא היה מקורב לראשיו. הוא איש הקהיליה העסקית והמערכת הפוליטית המושחתת, שהגנרלים לא רואים את עצמם חייבים בנאמנות כלפיו. לכן אם הוא היה נשיא ביום שבו פרצו המהומות, ספק אם הצבא היה מתגייס לעזרתו ומסייע בידו בנחישות וברגישות כפי שהוא מסייע לאביו. בעיקר אם וושינגטון הייתה מפנה כתף קרה לנשיא שירש את כסאו בתהליך לא דמוקרטי.

הלקח של אסד 

זו בדיוק הסיבה שבגללה מיהר הנשיא חאפז אסד המנוח מסוריה, כשחש שימיו קרובים, להחזיר בנו בשאר אסד מלונדון ולהכניסו בתהליך מזורז לשורות קצונת הצבא הסורי. אסד האב רצה, והצליח, להבטיח באמצעות צעד זה את הנאמנות של הצבא לבנו שאמור לרשת אותו. מובארק לא עשה כן ולכן אפשר להניח כי הצבא המצרי לא היה ממהר לצאת מהקסרקטינים לעזרתו של הנשיא הצעיר. הוא היה מניח לו להתמודד עם ההמונים באמצעות כוחות ביטחון הפנים שהם שכירי המשטר.

מצעד המיליון‏ (צילום: AP)

1

2

3

4

5

6

7

כשהיה גמאל נכשל ובורח לחו"ל, כמו נשיא תוניסיה, היה הצבא מצטרף למפגינים ומקים ממשלה זמנית הנשענת על כידוני חייליו. במקרה כזה חוסר היציבות במצרים היה נמשך זמן רב. לא מן הנמנע שחיילים, וקצינים בדרגות הנמוכות, שרבים מהם גם היום אוהדים או חברים בסתר של ארגון האחים המוסלמים, היו מנצלים את הכאוס, יוצאים מהארון ומצטרפים בגלוי לאופוזיציה. אולי אפילו עורקים מיחידותיהם עם כלי נשקם והטנקים ולאחים המוסלמים היתה הזדמנות לנצל את יתרונם בארגון ובגיוס ההמונים כדי לתפוש בסופו של דבר את השלטון. כל זה ייתכן שעוד יקרה. אבל כפי שנראים הדברים כעת במצב הנוכחי יש עדיין סיכוי להעברה מסודרת של השלטון במצרים בחסות הממסד הצבאי הישן שעדיין שולט בחיילים מהשורה.

החשש מתרחיש זה הוא שכנראה מכתיב לוושינגטון את עמדתה הנוכחית כלפי המשבר במצרים. ממשל אובמה, כמו ממשל בוש לפניו, הגיע מזמן למסקנה שהתנהגותם ושחיתותם של המשטרים האוטוריטריים בעולם הערבי והמוסלמי היא שמצמיחה את האיסלאם הג'יהאדיסטי ונותנת לו רוח גבית. לכן החליט במהירות לנטוש את מובארק והעביר את תמיכתו בגלוי לצבא במצרים. תמיכה במובארק הייתה מגבירה את העוינות לארה"ב ואת כוחם של המוסלמים הקיצוניים. לעומת זאת, תמיכה בצבא הנמצא בלב הקונצנזוס עשויה להבטיח את המשך הקשרים הטובים בין וושינגטון לקהיר.

הילרי קלינטון המרעיפה מחמאות על ראשי הצבא המצרי, יודעת היטב מה היא עושה. הגנרלים הם כעת הגורם היחיד שיכול לאפשר בחירות חופשיות ורפורמות שלטוניות במצרים ובה בשעה למנוע מהאחים המוסלמים להשתלט על השלטון תוך ניצול החולשה והפילוגים בתוך האופוזיציה החילונית.

אין ספק כי האופן האכזרי שבו נטשה וושינגטון את מובארק עלול להשפיע בצורה קשה על מעמדה של ארה"ב באזור. שליטי סעודיה, ירדן, תימן ואלג'יריה - שהאינטרס העיקרי שלהם הוא הישרדותם בשלטון - מבינים כעת היטב כי תמיכתה של ארה"ב בהם אינה מוחלטת והיא מותנית באופן שבו ינהיגו רפורמות כלכליות ודמוקרטיות וימגרו את השחיתות בארצם.

מפגינים בכיכר א-תחריר בקהיר (צילום: AFP)

להכרה זו עשויות להיות שתי תוצאות: האחת שלילית - שליטים אלה ישקלו היטב אם כדאי להם

להצטרף למחנה המערבי בפעולותיו נגד התחמשותה הגרעינית של איראן או לנקוט בעמדה פייסנית כלפי טהרן. התוצאה החיובית - הלם האירועים במצרים ויחסה של וושינגטון למובארק יבהיר לשליטים אלה כי גם זמנם אוזל. מה שאולי יגרום להם למהר ולבצע רפורמות שיגבירו את התמיכה העממית בהם ואת יכולתם להתמודד עם גלי תסיסה נוסח תוניסיה ומצרים.

בכך, הם יקדמו את היציבות באזור וירחיקו את סכנת ההשתלטות של גורמים איסלאמים פונדמנטליסטיים על ארצם. בשאר אסד, למשל, כבר הסיק מסקנות בכיוון זה כפי שעולה מראיון שנתן שלשום ל"וול סטריט ג'ורנל". עכשיו נראה אם שליטים ערבים נוספים ילכו בעקבותיו ואם ארה"ב תשכיל להעניק להם את הסיוע הכלכלי והצבאי שיסייעו בידם להתמודד עם המזרח התיכון החדש.