חזון, עצמות, יבשות
ערוץ האופנה שהיה פעם דייר קבע בשלט שלנו, נדחק עם השנים למספר 67 בלוויין ו-71 בכבלים. מור אלזון מצאה אותו, רעננה את המלתחה ונצמדה אל המסך. הבעיה: כל היום משודר שם אותו דבר. טוב, בעצם למה היא ציפתה? להרצאה של פרופ' הר סגור?
הייתי רוצה לומר שבימים שאני נלחמת בעצמי שלא לקחת עוד עוגיה, או כשאני לא מוצאת מה לראות בערוצי הסדרות, הסרטים או הילדים, היד נשלחת אוטומטית אל השלט ומזפזפת אל ערוץ האופנה, למען אראה ואירא וארצה להפוך לרזה. אבל זה לא נכון.
למעשה, אין לי מושג אפילו איפה ממוקם הערוץ הזה, אני תמיד מגיעה אליו בטעות, או שהעברתי ערוץ-ערוץ כדי לבדוק אם העין תיתפס על משהו, והגעתי אליו, או שהחתול התיישב על השלט וזה החליט, על דעת עצמו, להעביר לערוץ הזה. אבל מרגע שאני נוחתת אי-שם, בעולם בו אין בחורות מלאות וכולם נורא מוכשרים, שום דבר אחר לא מעניין אותי. אני מהופנטת.
הדוגמניות בערוץ האופנה. מרטיטות ת'שומנים
בימים כתיקונם, אני האחרונה שתגיד למישהי שתפסיק עם הלחם כי "יש לך פנים כל כך יפות, ואם תרדי במשקל אפשר יהיה לראות אותן". יתרה מכך, אני זו שמבקשת עוד חמאה במסעדה כדי למרוח על עוד פרוסת לחם עבה. אבל כשזה מגיע לערוץ האופנה, אין מקום לפחמימות. רק לחיוכים מצועצעים של דוגמניות שמספרות בהתלהבות איך הבגד החדש לבית "דולצ'ה וגבאנה" מרטיט להן את מעט השומן שנשאר להן בטוסיק.
שלט רחוק מאוד - זפזופים נוספים:
בין מסיבות מלהיבות שמגישים בהן רק אלכוהול והדוגמנים מסתובבים מזוגגי עיניים ועד ליום בחייה של דוגמנית שאין לי מושג איך קוראים לה (אבל אני כבר יודעת שההורים שלה מעריצים אותה ושהיא הכי אוהבת את אחותה הקטנה, שנראית קופי כמוה, רק רזה יותר, הנבלה), יש גם כמה תצוגות אופנה שמראות את הבגדים שאנחנו אמורים ללבוש באביב / קיץ / סתיו / חורף הבאים עלינו לטובה.
ועוד קולבית. מומלץ לחובבי המטופפות
אם ניסיתי לחשוב על הבגד הבא שאתפור לעצמי, במטרה להיראות שיקית אבל לא בצורה מוגזמת, ערוץ האופנה הוא המקום הנכון ביותר להיות בו. רוב תצוגות האופנה מאפשרות להעיף מבט מעמיק במה שהולך להיות שיא המודה בעוד שנה-שנתיים, לפחות כאן בארץ שלנו שמאחרת להביא ולהעתיק מהאופנה שבחו"ל.
זו גם הסיבה שנעלי הפלטפורמה לא מתו מוות סופי לחלוטין, גם אחרי שבאירופה הן נקברו, וכנ"ל לגבי הג'ינס הנמוך שכבר שנים מתחבא מתחת לשטיח בארצות שמכבדות את עצמן, ופה עדיין מבצבצים חריצי ישבנים מכל עבר. בכל מקרה, לאוהבי הז'אנר, כדאי להיות מחוברים לערוץ.
מה הבעיה? תראו עוד דוגמנית
הערוץ מגוון בתוכניותיו. יש את תצוגות האופנה לבתי המעצבים השונים, בהן דוגמניות מטופפות על המסלול, לבושות במיני מטעמים שרקחו המעצבים; יש תוכניות על מסיבות שבהן דוגמניות מטופפות בין אורחים, לבושות באופנה הכי חדשה; יש תוכניות שטח על דוגמניות שמטופפות... טוב, הבנתם את הפואנטה.
פריטי גירל או פארטי גירל?
אבל אי אפשר להתלונן, בכל זאת, ערוץ האופנה. מה עוד אפשר להראות שם? אולי איך יוצרים עיצוב חדש? אולי מי החליט על המידות וגודלן ואיך מייצרים את אותו בגד בכמה מידות? או אולי, רחמנא לצלן, על מידות גדולות? ולמה לנשים המידות הגדולות מתחילות כבר ב-16, בעוד שאצל הגברים מידה 52 זה רלוונטי לחלוטין בחנות שיש בה גם מידה 36?
כנראה שזה לא יקרה. אי אפשר להרוס את האוטופיה השלדית שמצייר ערוץ האופנה, ואולי משום כך נוח לנקות את הראש מולו, בלי לחשוב. הבעיה בערוץ - והיא לא היחידה - קשורה ב-99% מהתלבושות המוצגות בו: ספק אם תצליחו לקנות אחת מהן, גם אם תחסכו עשר משכורות חודשיות, ובכלל, מי תרצה להסתובב ברחובות העיר בלבוש פיגומים שמזכיר אנדרטאות בשיפוץ, או חשופת חזה כשכוכב קטן מעטר את פטמותיה?
בעיה נוספת ברצף היא העובדה שכמעט לעולם לא תזכו לראות את התכנית שהזמנתם לראות (כן, אני מודה, אני מזמינה תוכניות בערוץ האופנה) משום שבין מה שכתוב בלוח השידורים לבין מה שמציגים אין שום קשר. רוצים לראות יום בחיי הסלבריטאים? קבלו תצוגת אופנה שנערכת בחדר חשוך ומינימליסטי. רוצים לראות מסיבת חוף? קבלו צילומים לקטלוג חורף. אגב, הסלבריטאים שמבטיחים לכם בערוץ, לא ממש מוכרים.
מה שכן, ההליכה המונוטונית על המסלול אידיאלית למי שרוצה להירדם ולא מצליח. במקום כבשים - סופרים את הדוגמניות, או את הריבועים בבטן של הדוגמנים. אני הולכת לאכול עוד עוגיה וכבר חוזרת.
