יאיר נווה הוא לא יואב גלנט
לא היועץ המשפטי לממשלה ולא השופטים צריכים לקבוע נורמות ערכיות, אלא הציבור כולו ביום הבחירות. אם היועץ וינשטיין לא יכול היה להגן על גלנט - אז עליו להתפטר. במקביל, האלוף נווה יכול להיות רגוע, כי הוא פעל בשליחותה של מדינת ישראל
יאיר נווה הוא לא יואב גלנט. הארגון האנרכיסטי "יש גבול" אמנם סבור שהוא לא ראוי לשמש בתפקיד ממלא מקום הרמטכ"ל, אבל הפעם זה לא יצלח בידו. לציבור פשוט נמאס מכל ארגוני זכויות האדם האלה, שמתעטפים באיצטלות מזוייפות - ולמעשה מבקשים לקעקע את המדינה היהודית מבפנים.
סערת הרמטכ"ל: הכותרות האחרונות ב-ynet
אתם חושבים שצריך להשאיר את אשכנזי? הגיבו בפייסבוק
קצינים על הדחת אשכנזי: ברק מתרץ, למה חיכה?
כעס בסביבת נתניהו: ברק רצה להתאבד על גלנט
טירקל על גלנט: נורא שהאיש הודח
וינשטיין על הדחת גלנט: "החלטה מאוד לא קלה"
גם בית המשפט העליון כבר אינו זוכה לאותה הדרת כבוד שהיתה שמורה לו בשנים עברו. ההתייפיפות וההתהדרות בנוצות שהמחוקק לא העניק לו עושים את שלהם - ובכנסת מיליטנטית, לא פחות, ואולי יותר, מכמה ארגוני שמאל רדיקאליים - הכול
עוד יכול לקרות. ייתכן גם הוצאה אל מחוץ לחוק של כמה אירגונים-מטעם, הממומנים בידי גורמי-חוץ, וגם הצרה-רבתי של סמכויות הערכאה העליונה - אם זאת לא תמשוך ידה מדיון בסוגיות לא-לה.
צעדים ראשונים כבר נראים: כך, למשל, החליטה ועדת הכנסת על הקמת ועדה לבחינת מקורות המימון של אירגונים כמו זה שמבקש עתה להדיח מתפקידו את יאיר נווה; ובקרוב מאוד יתקבל חוק המבטל את החלטתו ההזוייה של נשיא בית המשפט העליון הקודם, שאסרה על יישובים קהילתיים לשמור על הומוגניות תושביהם.
בכך, צריך לקוות, יבוא קץ לעידן המשפטיזייה, הנאורה-כביכול, של חיינו הציבוריים. לא היועץ המשפטי לממשלה ולא השופטים המחממים את כיסאותיהם בשיבתם כבית דין גבוה לצדק צריכים לקבוע נורמות ערכיות. שאלות של טעם וריח הם מעניינו של הציבור כולו ביום הבחירות. לאחר מכן צריך הגוף הנבחר לקבוע מה הם הערכים שצריכים להיות מקובלים על רוב הציבור. לא השופטים שלא נבחרו לתפקידם על פי איכויותיהם התרומיות, אלא בגלל הידע המשפטי שלהם, ולא היועץ המשפטי לממשלה, שעם כל הכבוד לו איננו אלא משפטן ברמה מסויימת, לא פילוסוף חברתי ולא הוגה דעות.
היה צריך להגן על גלנט
יהודה ויינשטיין, למשל, איש משפט מעולה, איננו יכול להעמיד את שיקול דעתו במקום זה של הממשלה הנבחרת. יואב גלנט היה צריך לזכות בהגנתו ואם הוא הרגיש
שאין הוא יכול לעשות זאת בגלל שמצפונו האישי לא יכול לעמוד בגודל המשימה - הוא היה צריך להתפטר מתפקידו.
משהו מעוות התרחש כאן בשבועות האחרונים; אם יואב גלנט היה צריך לפרוש מתפקידו בגלל שכמה "פיינשמקרים", איסטניסטים להחליא, בתקשורת ובמשרד המשפטים, סברו שהסכסוך עם שכניו במושב עמיקם צריך למנוע ממנו מלשרת המדינה בתפקיד הבכיר בצה"ל, אז הגיעה השעה לעשות רוויזייה יסודית בכמה מערכות ציבוריות. אבל גם מן המשחק המתועב הזה עומד לצאת מתוק: המיאוס שחש הציבור כלפי מערכות המשפט, על כל גרורותיהן, אמנם לא יוציא את האזרחים לרחוב אבל הוא עומד לשים כמה וכמה מאלה שגרמו ליואב גלנט לפרוש במקומם הראוי; והמקום הראוי להם הוא לא במרכז הבמה ולא במקום שבו על נבחרי הציבור להכריע.
יאיר נווה יכול, איפוא, לישון בשקט. מאומה לא יקרה לו. בין אם הורה על סיכול ממוקד של 'פצצות מתקתקות' ובין אם לאו, הוא פעל בשליחותה של מדינת ישראל - על אפם ועל חמתם של אנשי"יש גבול" ושל שלוחיהם.
אינני רואה את בית המשפט העליון מכריע אחרת ואינני מוכן אפילו לשמוע על דיונים ליליים במשרד המשפטים. אם מישהו שם לא רוצה להגן על יאיר נווה - שיחזיר את המפתחות וילך הביתה. אין לנו עוד צורך בפרשנים-מטעם של זכות הציבור להכריע מה טוב בשבילו.
ד"ר חיים משגב, מרצה למשפט במכללה האקדמית נתניה
לפנייה לכתב/ת 
