האבידה נמצאה: על ערב מושלם של כדורסל

בשלב הטופ 16 כל משחק זה מלחמה. אין יותר מדי מקום לטעויות. פאשלה באחד ממשחקי הבית גומרת את הסיפור. מצד שני, התעלות יוצאת דופן במשחק חוץ מקפיצה אותך למעלה והקבוצות חייבות להגיע ברמת מוכנות מקסימלית.

• מה דעתכם על הניצחון של מכבי? שתפו אותנו בפייסבוק
• בורשטיין: "לא מצפים לנצח בהפרשים כאלו"
• צפו בתקציר המשחק
  

במשך כל השבוע שמענו על ההכנה המדהימה שערך מאמן אולימפיה לובליאנה, יורי זדובץ, לקבוצה שלו כדי שתנצח בתל אביב. כל ההכנות, כל התכניות, החזיקו בדיוק עד שריקת הפתיחה. בסוף זה נגמר עם 67:104 למכבי.

ראוי ללחוץ כל המשחק בהגנה, או לא? (צילום: אלי אלגרט)

בפעם המי יודע כמה, מכבי הוציאה לשחקני היריבה את החשק להיות על המגרש. שמירת הלחץ המפורסמת שכבר מזמן לא מהווה הפתעה, עבדה בצורה כמעט מושלמת וגרמה לשחקני יורוליג לאבד את הראש כמו ילדים. מגיע לבלאט ולשחקנים קרדיט גדול על ביצוע מעולה, ורוח קבוצתית פנטסטית.

זה לא היה טיול מה שראינו בנוקיה, אלא חבורה של גברים בעבודה שהשקיעו מאמץ כביר בכל מהלך הגנתי, השתטחו על הרצפה בלי קשר להפרש שעלה ותפח, וזכו ליהנות ביציאה להתקפות מתפרצות עם הטבעות, ובמשחק מסירות מתוחכמות מאחורי הגב. כשהייתה טיפת התרופפות, בלאט הזעיק פסק זמן כדי לקרוא אותם לסדר.

הלחץ מלחיץ?

לאחרונה עולות ביקורות נגד הסגנון הזה של מכבי. יש מי שאומר שלחץ מתמיד על כל המגרש שוחק את השחקנים, ויש גם מי שסבור שזה לא ספורטיבי להשפיל מדי ערב יריבה אחרת.

לדעתי רמת מוטיבציה ומוכנות שכזאת ראויה להערכה. זה מראה על דרך קבועה ועל ביצוע מופלא של מהלכים שעובדים עליהם שעות באימונים. בלאט משתף הרבה שחקנים שכל אחד רוצה להוכיח את עצמו כדי לקבל יותר דקות. אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להוריד רגל מהגז.

בשנים האחרונות, למעשה מאז ההפסד לצסק"א בגמר בפראג ב-2006, מכבי חיפשה את עצמה. השנה היא מצאה. הקהל יודע להעריך את מאמצי השחקנים וההשקעה שלהם, ואוהב את הקבוצה שלו.

אז נכון שאין פה משחקים מותחים מדי שבוע, וזה יותר דומה להצגה בה פחות או יותר מכירים את סוף הסיפור, אבל החיבור עם הקהל זו אחת ההצלחות הגדולות של הקבוצה הנוכחית. התפקיד של אנשי מכבי זה לנצח משחקים, ואין להם שום סיבה לרחם או אפילו לחשוב על היריבות. הם עושים את זה ברמת מחויבות מרשימה. למעשה, חלוקת הדקות בין השחקנים נעשית כך שאף אחד לא משחק יותר מדי, ואין כל כך ממה לפחד משחיקה.

רטוציה רחבה, חגיגה גדולה

ההצלחה והניצחון היום היתה של החבורה כקבוצה, יותר מאשר של כוכב זה או אחר. ההגנה הקבוצתית מתבצעת על ידי כולם באופן שווה. זה כבר לא רק פארגו ופרקינס. גם סופו מכופף רגליים ורודף אחרי שחקנים ואפילו אליהו חוטף וחוסם. כולם ללא יוצא מן הכלל.

כרגיל, החטיפות מביאות למשחק ריצה וסלים יפים במתפרצות. זה אחד מהערבים היותר יפים של ליאור אליהו, שעל כל זריקה הוסיף עוד הטבעה מרהיבה. היום גם פארגו השתתף בחגיגה ובצבירת נקודות, אבל כאמור זה יכול היה להיות כמעט כל אחד משחקני הרוטציה.

כשמשחקים בדופק כל כך גבוה, החגיגה מתבצעת במהלכים קרוב לסל, שחקנים שרצים בטירוף פחות יציבים בקליעה ממרחק. היום גם אחוזי הקליעה מהקו היו רעים. בניצחון בארבעים הפרש הנתון הזה מתחבא קמעה.

כדי לסיים במקום הראשון בבית תצטרך לנצח את שלושת המשחקים הבאים. שניים מהם בחוץ, שם באופן טבעי למשחקים יש אופי אחר מבהיכל נוקיה,

 והשלישי בבית מול ברצלונה אותו צריך לנצח מעל עשר הפרש. במשחקים הצמודים מכבי תזדקק בעתיד לאחוזי קליעה גבוהים יותר מהשלוש ומן הקו.

בינתיים הם בדרך הנכונה. לא נראה הבדל גדול בין מכבי של השלב המוקדם לזאת של השלב הנוכחי מלבד שיפור עקבי בביצוע. כבר פברואר, ומכבי חמה חמה ועם הפנים קדימה.