ההשראה של ישו מהמגילות הגנוזות
מגילות קומראן נחשבות לתגלית הארכיאולוגית החשובה שידעה ישראל. ספר חדש מגלה פרטים חדשים על המגילות הנסתרות, עבודת המקדש, הכת המסתורית שמאחוריהן - וגם על מקורות ההשראה של הנצרות
מוחמד א-דיב, בדואי משבט תעאמרה, מצא לפני 60 שנה מגילות עור ליד ים המלח. הוא לקח אותן לסנדלר וביקש ממנו לתקן בעזרתן את הסנדלים שלו. הסנדלר השיב בשלילה, והציע לו לנסות למכור אותן לסוחר עתיקות.
זוהי תחילתה של התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה בארץ: "מגילות קומראן" - אוסף של 900 מגילות (150 אלף מילים), שכוללות את כל התנ"ך (למעט מגילת אסתר), ספרים חיצוניים שבהן דמויות הידועות לנו מן המקרא כמו נח, מתושלח, עמרם ואחרים, משולבים בסיפורים חדשים. כמו כן, נמצאו מגילות של פרשנויות והנחיות של אנשי כת, שמרבית החוקרים מזהים אותם כ"איסיים".
לפני כ-50 שנה נכתב הספר הראשון על המגילות בידי יגאל ידין, אולם כשהוא כתב את ספרו - היו בידיו שבע מגילות בלבד. עתה מוציא הארכיאולוג וחוקר המגילות מגן ברושי ספר חדש: "המגילות הגנוזות, קומראן והאיסיים" (הוצאת "יד בן צבי"), שדן לראשונה בכל 900 המגילות, תהליך גילוין, ההתחקות אחריהן ותוכנן.
"מגילת בית המקדש"
"מיד כשעמדו על טיבן של המגילות, החוקרים רצו לדעת עם מי יש להם עסק", אומר ברושי. "פרופסור סוקניק, אביו של יגאל ידין, הסיק שמדובר בכת האיסיים. באותה תקופה היהודים התחלקו לשלושה זרמים - צדוקים,
פרושים ואיסיים. יש לנו עשרות הקבלות בין כת האיסיים, לבין מגילות ים המלח.
במשך השנים שיסעה מחלוקת את עולם המחקר הארכיאולוגי, לגבי זהותם של כותבי המגילות. אחת התאוריות שנתמכה על ידי מיעוט החוקרים, טענה כי המדובר בכלל בכהנים צדוקיים. הסיבה לכך, היא העיסוק המרובה בעבודת הכהנים במגילות. אחת המגילות שנחשפות בספרו של ברושי, היא "מגילת בית המקדש" - העוסקת רובה ככולה בעבודת הכהנים ובכלי המקדש. אלא שגם בקרב האיסיים היו כהנים.
"נכון שהייתה מחלוקת לגבי זה, אבל מתיאוריו של יוסף בן מתתיהו, שגדל אצל אדם המקורב לאיסיים, יש לנו ידיעות מאוד טובות עליהם והדמיון מאוד גדול. אנחנו מוצאים הקבלה החל מדברים טריוויאליים - כגון שכשיושבים במעגל אסור לירוק, ועד צורת החיים הכללית כמו חיי שיתוף. בחפירות שליד המערות מצאו מבנה הדומה למנזר עתיק, עם חדר אוכל משותף ומטבח. במקום הזה ניהלו חיים משותפים שמתאימים בדיוק לתיאור של יוסף בן מתתיהו את חיי האיסיים".
כת סגפנית ומסוגרת
המגילות חושפות לא רק חיי קיבוץ, אלא חיים סגפניים ספוגים באידיאולוגיה והוראות נוקשות להחריד. "מהמגילות עולה שלא כל אחד יכול היה להצטרף אליהם", מבהיר ברושי. "המועמדים היו צריכים לעבור ועדת קבלה שבדקה אותם מבחינה נפשית, אידיאולוגית ופיזית. הייתה להם תורה שלמה לפיה סימנים גופניים מעידים על מהותו של האדם.
"מי שרצה להתקבל היה במשך שנתיים במועמדות. בשנה הראשונה הוא יכול היה רק לאכול עם אנשי הכת, ובשנה השנייה כבר יכול היה גם לשתות, מה שנחשב בעל ערך גבוה יותר. ככלל, לכל עניין האוכל התייחסו אנשי הכת באופן פולחני. הם התלבשו לקראת כל סעודה בבגדים מיוחדים. רק הכהנים בישלו, והם יכלו לאכול רק אוכל שבושל אצלם בגלל ענייני טומאה וטהרה. ההקפדה הקיצונית הזו מאוד אפיינה אותם. נאסר עליהם לגעת במי שאינו נמנה על הכת שלהם, מאחר שהוא טמא. גם בינם לבין עצמם הם מאוד נזהרו ממגע גופני".
השפיעו גם על הנצרות
למעשה, כת האיסיים הייתה חברה מאוד בדלנית. "הם הראשונים בהיסטוריה שהעלו את השנאה למדרגה של ערך דתי", אומר ברושי. "הם שנאו במידה רבה את כל מי שלא השתייך אליהם. הם ראו את עצמם כבני האור ובכל השאר - את בני החושך. עם זאת, היה להם ציווי לא להבליט את השנאה. בסופו של דבר, הם נכחדו כי הם חיכו למלחמה האחרונה של בני האור בבני החושך - הם האמינו שהרומאים הם בני החושך, והמלחמה שהם מחכים לה זה המרד הראשון. הם נכנסו למלחמה הזו בהתלהבות מבלי לשים לב לסכנות, מתוך אמונה שזו המלחמה שאלוקים ייעד להם".
על אף שכשליש מהמגילות עוסקות במקרא, וכמעט אין מחלוקת על כך שהכותבים הם יהודים - מדובר בטקסטים בעלי ערך גם לנצרות. ברושי אומר כי המגילות מתוארכות למאה הראשונה לפני הספירה, תקופת ראשית הנצרות.
"מהמגילות האלו אנחנו לומדים שישו שאב רעיונות מרכזיים בנצרות מכת ים המלח, כמו למשל איסור גירושין - דבר שיש לו נגיעה למאות מיליוני קתולים עד היום", טוען ברושי. "ההוראה הזו מופיעה לראשונה במגילות, כחלק מהנהגות של אנשי הכת. רעיון נוסף הוא התפיסה של העוני כערך. זה רעיון שלא נמצא ביהדות. היחס היהודי לעוני הוא כפי ששלום עליכם הגדיר זאת - עוני זו לא בושה, אבל גם לא כבוד גדול. אבל בעקבות ההתנהלות של אנשי הכת, ישו רואה בעוני דבר בעל ערך".
חשיבות עצומה - אפס יידע
ברושי, שבמשך כ-30 שנה שימש כאוצר "היכל הספר" בירושלים, והשתתף בחפירות ארכיאולוגיות שונות,
רואה במגילות קומראן גילוי שהציבור הישראלי חייב להיות שותף בו והספר שלו הוא בשבילם.
"הציבור לא יודע שום דבר על מגילות קומראן", מבהיר ברושי. "מצד אחד, זה בגלל שלבורות אין שיעור, אבל חלק מזה זו אשמת אנשי המדע שלא הגישו את זה לציבור. בין הספר של ידין לספר שלי חלפו 50 שנה, וכמעט לא הופיע שום דבר שהציבור יכול היה ללמוד ממנו. מדובר במגילות בעלות חשיבות עצומה, כך שאפשר לראות בספר הזה בעיקר שירות לציבור".