שיר המעלות

לאחרונה, איפה שאני לא נמצא, אני לא מפסיק לשמוע אנשים אומרים את המספר 360. זה הטרנד החדש, כמו קרוקס לפני שנתיים או היכל תרבות לפני שלוש שנים, פשוט 360. לתומי, חשבתי שזו בגלל סדרת התחקירים החדשה בערוץ 2. לבסוף הסתבר שזה בגלל במה חדשה שהובאה לארץ, שכמו שמה, מסתובבת סביב עצמה תוך כדי המופע ב-360 מעלות ואותה יחנוך משה פרץ, כשישי לוי יעשה בה שימוש אחריו.

משה פרץ. "זה לא לונה פארק פה" (צילום: אביב חופי) 

• אתם כבר חברים של ynet בפייסבוק?
• ושל "מביט מזרחה"?
• ואם אתם אוהבים הופעות, אתם חייבים לעצמכם את ynet shows
  

"זו הפעם הראשונה שבמה כזו מגיעה לארץ. בעולם הופיעו באופן דומה אמנים כמו פיל קולינס ו-U2. למעשה זה לא יהיה עוד מופע רגיל, אלא סוג של הצגה. זה החידוש שאני מביא לקהל שלי כעת", אומר פרץ על הבמה המיוחדת.

נוצר רושם שזמר היום כבר כמעט שלא יכול להופיע לבד, אלא צריך להביא איתו גימיקים כאלו ואחרים כדי למשוך את הקהל.

"אני תמיד מחפש אתגרים חדשים ודברים מעניינים שישברו את השטאנץ הרגיל ויפתיעו את הקהל. אני לא מוצא פגם בלחדש. עם כל הכבוד לשירים, צריך לתת גם שואו".

אתה לא מפחד שתקבל כאב ראש מהסיבובים?

"זה לא לונה-פארק פה. אל תדאג, הבמה לא מסתובבת במהירות. (צוחק) אני לא חושש".

אגב, חזרת עכשיו ממרוקו, איך היה לראות בעיניים את השורשים שלך?

"הטיול במרוקו בעיקר גירה אותי ליצור עוד. מצאתי בו את משה מהבית, מטבריה. במהלך הטיול נפלה עליי השראה גדולה וכתבתי שלושה שירים חדשים, דבר שלא קורה לי כמעט. עצוב היה לי לראות שאין שם בכלל מעמד בינוני, אלא רק עשירים ועניים מרודים. לראות איך הם גרים בבתי החימר היה מעניין אבל גם קשה. בסופו של דבר אתה אומר לעצמך, באמת אין כמו בבית".

בין מתי כספי לבניון

מדי יומיים יוצא לי להכיר זמר חדש שמנסה לתפוס טרמפ על הרכבת המזרחית הדוהרת, אבל בערך כל שנתיים יוצא לי להכיר אמן-יוצר אמיתי, מרשים ומפתיע, שמוציא אלבום מופת - לא פחות - ולא מישהו שכותב שירים במטרה שיהפכו לרינגטונים עתידיים.

אחד מאלה הוא יוני יעיש. אלבום הבכורה שלו, "זוהי דרכי", יצא בשבוע שעבר. בניגוד לרוב האלבומים שיוצאים כאן, לא צריכים להצטייד בפינצטה כדי ללקט שניים-שלושה שירים טובים. כל השירים כאן מעולים, ובמיוחד "אשפוך שיחי", שנשמע כמו תפילה משודרגת לימים הנוראים (עם ביצוע פיוטי-תימני של ליאור גבע), "לנוח" הסוחף והבומבסטי, "אם לא מתי אתמול" שמשלב היטב בין רוק למזרחית, הדואט הארצישראלי "לבנת כנף" עם תומר מתנה (המשובח בפני עצמו), "געגוע" הנוסטלגי ובעצם כל שיר מהדיסק הנהדר והממכר הזה.

יעיש, שכבר הספיק להתפרסם ככותב שירים מבוקש (בין השאר לאייל גולן, שלומי שבת, ישי לוי ועומר אדם) אוחז בשני קצוות מעניינים: מצד אחד יש בו את האיכות והארצישראליות של מתי כספי ומצד שני את העומק והמזרחיות של עמיר בניון. הוא מרשה לעצמו ללכת לכיוונים איכותיים מאחר שפרנסתו לא תלויה במוזיקה - הוא מלמד מוזיקה ומתימטיקה בתיכון ברמלה ובכפר הנוער בסיכון "קידמה". התוצאה לחלוטין נשמעת ככה: חפה מכל שיקול מסחרי. מזמן לא נשמעה האמנות כל כך ישירה ואמיתית.

זיכרו את השם יוני יעיש - לא בגלל שהוא יפוצץ את קיסריה ומצעדי הרינגטונים בעתיד הקרוב, אלא בגלל שסוף סוף מצטרף יוצר רציני, עצמאי וכן למאגר המצומצם של יוצרים מזרחיים, שלמרות הקושי לא מתביישים להיות איכותיים - יהודה מסס, תומר מתנה, סגיב כהן, רועי ידיד, חיים אוליאל, תומר חתוכה, דיקלה ואבי בניון.

שקד פורח

שקד יהוד, 30, תושב הוד השרון הוא מקרה שונה בתעשייה. רק בגיל 26 הוא התחיל לכתוב, שנה לאחר מכן, אזר גם אומץ והחל לשיר ובהמשך גם החל ללמוד לנגן על פסנתר.

הוא לא מאלה שחלמו על מוזיקה, שנולדו עם מיקרופון ביד ושמספרים שעוד בגן הכריחו את כולם להקשיב לזיופים שלהם. להיפך, ליהוד היה בכלל מסלול אחר בחיים: "בכלל ניהלתי סניף של רשת מוצרי חשמל גדולה ולמדתי הנדסה אזרחית במכללה", הוא אומר בהתרגשות, "לא חשבתי אי פעם שרגע לפני גיל 30 אעזוב הכל, אשב בבית ואמצא את עצמי מתראיין ומספר על המוזיקה שלי".

ויתרת על פרנסה בטוחה לטובת עולם האמנות. לא אומרים לך שאתה משוגע?

"תמיד הלכתי עם האמת שלי ועשיתי מה שהכי טוב לי. גם באתי מבית כופר לחלוטין והיום חזרתי בתשובה ועדיין מקבלים אותי בבית, אז הם כבר לא מתרגשים. אבל כן, יש היום תחרות מאוד גדולה ומפחידה, אבל אני סומך על אלוהים שיעזור לי להגשים את החלום שלי. מעבר לזה, אני באמת מאמין בחומרים שלי ויודע שהם טובים כך שאמונה ומוטיבציה לא חסרה לי".

ואם בסוף זה לא יצליח?

"אני לא בן 21 שזה כל החיים שלו. אם לא יצליח אז לא קרה כלום. מקסימום, תמיד אוכל לומר שניסיתי".