דו"ח: הפרטת תאגידי המים באה על חשבון הצרכן
במרכז לצדק חברתי במכון ון ליר טוענים, כי התאגידים שהוקמו בחלק מהרשויות "עושים רווחים גדולים על חשבון הצרכנים כשתעריפי המים שהם גובים מעידים על ניהול שאיננו לטובת הצרכן". עוד נמצא: מחירי המים והביוב בכמה מקומות בפריפריה גבוהים יותר מהמחירים שנגבים במרכז הארץ
דו"ח מחקר על מדיניות ההפרטה שנדון היום (ב') בוועדת הכספים תוקף בין השאר את תאגידי המים שהוקמו בחלק מהרשויות המקומיות אשר "עושים רווחים גדולים על חשבון הצרכנים כשתעריפי המים שהם גובים מעידים על ניהול שאיננו לטובת הצרכן".
נמאס לכם מגל ההתייקרויות במשק? הגיבו בעמוד הפייסבוק של ynet
הדו"ח מציין כי רווחי התאגידים מצביעים על כך "שהמים הולכים והופכים ממשאב לאומי לסחורה ומגמה זו של מיסחור המים צפויה להתעצם בשלב הבא של רפורמת ההפרטה, כשהתאגידים הנשלטים היום על ידי הנהלות ציבוריות יהפכו בעתיד לחברות עסקיות".
הדו"ח הוכן במרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה שבמכון ון ליר למחקר בירושלים. עורכי הדו"ח, ד"ר אמיר פז-פוקס וד"ר זוהר כוכבי, טוענים כי ייתכן שהתאגידים אמנם שיפרו את ניהול משק המים מאז שהתקבל החוק להקמתם לפני עשר שנים במקום הניהול המסורתי של משק המים ברשויות המקומיות.
"אם אמנם הצליחו לעשות זאת, ייתכן שהצלחתם היתה על חשבון הצרכנים", חוזרים ומדגישים מחברי הדו"ח. הם לומדים זאת מהדיווח של התאגידים שבתוך שנה אחת בלבד הם עברו מהפסדים כבדים לחברות רווחיות כגון התאגידים בבאר שבע וירושלים, וזה עוד לפני שמחירי המים החלו לעלות לפני יותר משנה בעקבות מס הבצורת.
קל וחומר, לאחר התייקרות התעריפים בשנה שעברה, שבעקבותיה "התקבלו תלונות רבות של צרכנים על חשבונות מים מנופחים ועל מדיניות תימחור בעייתית שרק חלק ממנה נהנה מגיבוי החוק".
הדו"ח מציין כי החוק קובע שהצרכן מחוייב בתשלום מינימום עבור שלושה קוב בחודשיים, אפילו אם צרך כמות קטנה יותר. "ניתן לטעון כי חיוב המינימום חיוני לחסכון בכספי התאגידים, אך מתחוור כי אלה רווחיים מאוד ממילא. יתר על כן - חיוב המינימום מנוגד להגיון של חסכון במים שכן הוא מהווה תמריץ לצרכנים לבזבז יותר מעל לצרכיהם".
הדו"ח מעיר על כך במענה לטענת התאגידים כי הם גובים מחיר המשקף את העלות האמיתית של המים ושל התשתית הנדרשת לחלוקתם.
"השירותים נפלו לידיים הלא נכונות"
בוועדת הכספים היתה היום התייחסות לדו"ח בכללותו, בדגש על הפגיעה בצרכנים, אבל בהקשר להתנהלות של תאגידי המים נוספה העובדה שעשיית הרווחים של התאגידים (לאחר הניהול העירוני הקודם שלא היה למטרות רווח) גם המדינה עושה קופה נכבדה מהרפורמה על חשבון הצרכן. זאת, מאחר שקניית המים מהתאגידים מאלצת את הצרכן לשלם על חשבונות המים 16 אחוזים יותר כמע"מ שלא שולמו על החשבונות של הרשויות המקומיות. וכך מתברר כי באותן רשויות שטרם הוקמו בהן תאגידים, המים אכן זולים ברמה משמעותית.
ד"ר פז-פוקס ציין בוועדה כי החלק הכי מדאיג ברפורמת ההפרטה בכלל הוא שהמדינה הרימה ידיים מראש כשהחליט להפריט גם את הפיקוח על הגופים החדשים שהוקמו למתן השירותים לציבור. הוא אמר כי במהלך המחקר התברר כי הגופים שהוקמו לפיקוח על הגופים המופרטים, כוללים גם את נציגי התאגידים העסקיים עצמם.
"לפקח יותר קשה מאשר לנהל ומי שנכשל בניהול קל וחומר שלא יצליח בפיקוח", הוסיף על כך הפרופ' יצחק גל-נור שהיה המנהל האקדמי של פרוייקט הדו"ח.
מוטי שפירא, מלשכת העצמאים, אמר בדיון כי המחדל הגדול של מדיניות ההפרטה הוא שהמדינה לא שילבה בתהליך את הצד הטוב והמיטיב של המגזר העסקי במתן השירותים לציבור. "הכשל הגדול של ההפרטה הוא שהשירותים נפלו לידיים הלא נכונות, כשעל החלל שנוצר השתלטו גופים שעושים את זה רע בגלל שיטת ההפרטה הקלוקלת", אמר שפירא.
יוזם הדיון, ח"כ חיים אורון (מרצ) ציין כי בדו"ח אמנם קיימת השקפת עולם שלא פוסלת את ההפרטה בכל מחיר, אבל הוא קורא לבחינה יסודית של תוצאות המדיניות בדגש על כך שההפרטה איננה רק מתייחסת למי תועבר השליטה אלא גם לאפקטיביות של הפיקוח לאחר סיום התהליך. הוועדה אכן מתכוונת לקיים על כך דיון יסודי רחב יותר.
לפנייה לכתב/ת 
