ברור לי שתגיע מתישהו, רק לא יודעת מי אתה
אני כמו קופסה קטנה (אני בחורה קטנה) וחולנית (אני מדברת אליך עוד לפני שנפגשנו) שמלאה עד גדותיי באהבה שהיא רוצה להעניק ועוד לא הגעת כדי לקבל אותה. אהבה לבנת כנף
הנה אני נסחפת שוב, פורשת בפניך את משנתי לגבי "העולם הקפיטליסטי" בו אנו חיים. מעניין אם זה יפריע לך. אני בטוחה שלא. האחד שלי אמור לאהוב כל מה שקשור בי. גם את היכולת "החפרנית" שלי לבלבל את המוח על קפיטליזם וגם את ההפרעה שלי להיות מסוגלת לערוך קניות למשל, לטייל בין המדפים וּפתאום להיתקל בגרביים גבריים יפים, ואפילו שאין לי עדיין טביעת עין של פניך בראשי - לקנות את הגרביים. אשפוז דחוף, אני יודעת.
אני כמו קופסה קטנה (אני בחורה קטנה) וחולנית (אני מדברת אליך עוד לפני שנפגשנו) שמלאה עד גדותיי באהבה שהיא רוצה להעניק ועוד לא הגעת כדי לקבל אותה. אז אני משחררת קצת קיטור, מידי פעם, "בקטנות", שלא אתפוצץ. נתקלת בפינוקים קטנים שכיף לתת ומאפסנת במוח, לאחר כך, לכשתבוא.
לפעמים, אם כושר דחיית הסיפוקים שלי כושל (מה שקורה די הרבה, תשאל את העובדים במקדונלד'ס שכבר זוכרים את שמי), אז אני אפילו מתפרעת ורוכשת, כמו כרטיס הברכה היום. וזה התסריט, תשנן: אני אחזור הביתה, עם חיוך ממזרי על השפתיים ותביט בי, תכווץ את העיניים ותשאל: "מה שוב עוללת טיפשונת?" ואני אחייך כי נתפסתי בקלקלתי ואז, בהפגנתיות של מנצחת, אשלוף מאחורי גבי איזו שטות קטנה, שבעצם תגיד "חשבתי עליך היום" ותדע שקיבלת תשומת לב בצורת גרב או כרטיס, או אפילו אבן שמצאתי.
תגיד, ידעת בכלל שאפשר להכניס תשומת לב וחום ואהבה לתוך חפץ?
ואז העיניים שלך יחייכו והלב שלי יתמלא בסיפוק אדיר.
האמת שגם סקס פרוע יתקבל בברכה. את זה כבר אני משאירה לך להחליט. עליי...
הולכת לישון איתך כמעט כל לילה
בועז שרעבי הוא הזמר האהוב עליי (כדאי שתדע ותפנים כבר מעכשיו), ויש לו שיר בשם "אהבה לבנת כנף", בו הוא אומר שהוא "עוד מאמין בה שהיא תבוא, תעלה כמו ונוס מן המים", הוא אומר שם ש"יש עוד אהבה כנה, אהבה לבנת כנף, ואין אני יודע איך ומתי אך היא תגיע אלי". אז אני רגועה. אם בועז אמר - בועז יודע. הוא אף פעם לא איכזב. אז אני לא מודאגת גם בימים האחרונים, כשאני עוברת ליד בתי הקפה המקושטים בבלונים אדומים ולבבות, גם כשאני נתקלת במודעות המכריזות על ארוחות רומנטיות ו"המסיבה הכי טובה של יום האהבה בכל האזור". כי היא עוד תבוא, אתה עוד תבוא. אני כבר מדברת אליך כמעט כל יום והולכת לישון איתך כמעט כל לילה. חסרים לי רק תווי פניך. ושמך.
אגב _______, הרגשתי איך דאגת שם מקודם, אז הסר דאגה מליבך: בדרך כלל אני לא מהבנות האלה שמצטטות שירים או קוראות בשמות חיבה כמו "בייבי, בובי, דובי, שובי...".
אבל לא בגלל זה התמהמהת, נכון?
לפנייה לכתב/ת 
