סלואן עוזב כאגדה, אך עם הרבה שאלות פתוחות
מאמן יוטה ג'אז במשך כרבע המאה האחרונה, היה צריך להיפרד בצורה אחרת. מה זה אומר על עתיד ה-NBA ואיך הכל קשור בסוף לשיקגו? דירוג העוצמה עושה כבוד
ג'רי סלואן היה צריך להיפרד בצורה אחרת מהמשחק. המאמן שניצב במקום הרביעי מבחינת כמות המשחקים שהדריך (2,024), ושלישי בניצחונות קריירה (1,221), החליט לשים את המפתחות אחרי 23 שנים מוצלחות מאוד ביוטה ג'אז. שתבינו, 40 שחקני NBA וחמש קבוצות שונות, אפילו לא נולדו כשסלואן מונה לתפקיד ב-1988.
נכון לעכשיו, גרג פופוביץ', מאמנה של סן אנטוניו, מחזיק במינוי הוותיק ביותר (הוחתם על ידי הספרס ב-1996) ובין השניים יש לא מעט קווי דמיון. כמו פופוביץ', גם סלואן מצליח, או יותר נכון לומר - הצליח, להחזיק קבוצה שנאבקת בכל שנה חזק בצמרת הגבוהה של הליגה, למרות שמדובר במועדון משוק קטן ונטול יומרות.
אבל אנחנו עוד נחזור למושגים כמו 'גודל שוק' בהמשך. סלואן שם את המפתחות על השולחן, למרות שכבר הובטח לו חוזה לעונה נוספת, מה שהופך את תזמון ההחלטה שלו לתמוה עוד יותר. מדוע לא להיפרד מהמשחק בצורה הראויה בעונה הבאה? כך לפחות היתה יכולה הליגה לתת לו כבוד בכל מגרש, כפי שצריך לעשות עם מאמן שהפך לאגדה עוד בחייו.
אגדה מהלכת
בשביל להבין מי זה ג'רי סלואן בשביל תושבי יוטה, צריך לבקר בבירת המורמונים, סולט לייק סיטי. לשמחתי, יצא לי להגיע לעיר הזו, שאם לומר את האמת, אין יותר מדי מה לעשות בה חוץ מאשר ללכת למשחק כדורסל או לבקר באגמי המלח שבסביבה. אם שחקני הג'אז הם סוג של אלילים מקומיים, תארו לכם מה המורמונים (באמת אנשים נחמדים) חושבים על מי שנתן את כולו למועדון במשך כמעט שלושה עשורים.
הוא המציא את הקבוצה האדירה שהציתה את הדמיון של אוהדי כדורסל רבים, עם אגדות כג'ון סטוקטון, קארל מאלון וג'ף הורנאסק. אחר כך הגיעה הקבוצה הזו גם לגמר ה-NBA וראתה את מייקל ג'ורדן מניף אצבע אחר אצבע בדרך לאליפויות האחרונות שלו עם שיקגו (גם לעיר הזו עוד נחזור). מי שחשב שיוטה תתפרק אחרי הפרישה של השניים, טעה.
סלואן בנה במילניום החדש קבוצה מצויינת נוספת, שלא היתה רחוקה מגמר נוסף. זה לקח לו קצת זמן, אבל בסוף הוא הצליח ללכד קבוצת פלייאוף אדירה, שכללה את אנדריי קירילנקו, דרון וויליאמס, מהמט אוקור וקרלוס בוזר. עכשיו כשהוא החליט לפרוש, מעניין יהיה לראות מה יעלה בגורל הפרנצ'ייז, שעלה לגדולה בזכותו של סלואן ורשם רק עונה שלילית אחת מאז המינוי המפורסם.
היום כולם רוצים טבעת
אז מה נשתנה? סלואן בן 69 ובוודאי ראה כיצד הליגה השתנתה לו במהלך השנים. המעבר של לברון ג'יימס מקליבלנד למיאמי, סימן את תחילתו של 'המרדף אחר הטבעת'. מה היה קורה אם סטוקטון ומלון היו מחליטים ללכת באותה דרך (מאלון עוד ניסה לעשות את זה בעונתו האחרונה במדי הלייקרס)? איזו שושלת הם היו משאירים במחיר של טבעת? לכל אחד יש בוודאי תשובה משלו.
העזיבה של קרלוס בוזר לשיקגו, שהזכירה במידה מסויימת את הנטישה של לברון, סימנה מבחינת סלואן את תחילת הסוף. כיום כולם רוצים טבעת, כולם רוצים לשחק במקום שמסדר להם תהילת עולם. השוק של מקומות כמו קליבלנד, יוטה, ממפיס וטורונטו, קטן עליהם. מיאמי, ניו יורק, שיקגו ולוס אנג'לס, הרבה יותר מעניינות.
וכך, לא מעט דיווחים על רצונו של דרון וויליאמס לעזוב לקבוצה גדולה יותר, עם סיכוי גדול יותר לשים טבעת על האצבע, צצו לאחרונה. לא ברור איך זה קרה, אבל ה-NBA, למרות הנסיונות להשיג שיוויון בעזרת טריקים של דראפט מוטה לטובת החלשות ותקרות שכר, הופך בשנים האחרונות למשהו שמזכיר יותר את ליגת האלופות של אופ"א. פתאום יש בליגה הזו מעמדות. סלואן כנראה ראה את זה והחליט שזה לא בשבילו.
או סלואן או וויליאמס
ביוטה אמנם הכחישו את העובדה שוויליאמס הציב אולטימטום כלפי הנהלת המועדון, אבל בהחלט ייתכן שבסולט לייק סיטי חלחלה תחושה של 'או דרון יישאר - או ג'רי'. סלואן לא אהב את האווירה, שהתחדדה אחרי ההפסד האחרון לשיקגו (אמרנו שנחזור לעיר הזו). על פי דיווחים בתקשורת המקומית, דרון קרא תרגיל שונה מזה שסימן סלואן בפסק זמן, עוד לפני הירידה למחצית.
בהפסקה, כך על פי הדיווחים, נשמעו לא מעט צעקות בין המאמן לשחקן ואחרי המשחק, החליט סלואן שנמאס לו. המאמן הוותיק דרש קנס, ולא קיבל את מבוקשו אחרי ששוחח עם קברניטי המועדון. כבר ביום רביעי הודיע שהוא מתפטר, אך במועדון ביקשו ממנו לחשוב על כך במשך לילה נוסף. "ישנתי מצוין במהלך הלילה, כמו שלא ישנתי במשך שבועות ארוכים", העיד סלואן, שכמובן לא שינה החלטתו.
"היו אי הבנות בינינו", הודה וויליאמס לא מזמן. "אבל לא יותר מאשר במערכות יחסים אחרות בין מאמנים לשחקנים". דיווחים על כך שהנהלת הקבוצה החליטה לנסות ולדחוף את סלואן החוצה בכדי לרצות את וויליאמס, כבר החלו לצוץ וב-ESPN דנו בשאלה - "אם שחקן מצליח לדחוף החוצה מאמן, לאן מועדות פני הליגה?"
"לא דחפנו את ג'רי. זו היתה החלטה שלו", מיהר להסביר גרג מילר, יו"ר הקבוצה, אבל לך תאמין לו. "בין פוינט-גארדים ומאמנים יש תמיד תקלות פה ושם וגם לי היו כאלה עם ג'רי", הודה סטוקטון לפני שסיכם את המצב. "קשה להאמין שזה מה שקרה כאן - אולי זה חלק מתמונה כוללת יותר. אולי ג'רי החליט שנמאס לו מהויכוחים האלה וזו זכותו המלאה. הוא הרוויח את הזכות הזו ביושר".
שוב חוזרים לשיקגו
סלואן עצמו שיחק כגארד באותה שיקגו בולס, אותה הוא גם הספיק לאמן לפני שנחת ביוטה. אותה שיקגו לקחה לו אליפות ובקיץ האחרון גם גנבה לו שחקנים אחרים, בנוסף לבוזר (קייל קורבר וקורי ברואר). אותה שיקגו, היתה גם זו שגרמה לו להחליט לעזוב את המקצוע הפסד ביתי, באולם שבעבר היה מבצר בלתי חדיר. ההפסד העשירי ב-14 משחקים, לא הוסיף לאווירה.
"אני שמח בשבילו במידה מסויימת", הודה סטוקטון. "הוא עשה את זה במשך תקופה ארוכה וזה לא קל להחזיק מעמד בליגה 50 שנה, כולל הקריירה כשחקן. אף אחד לא יכול להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן". בן דורו ומי שמנע ממנו טבעת, פיל ג'קסון, היה עצוב מעט יותר. "זה יום מצער", סיכם מאמן הלייקרס. "הפסדנו אדם שהחזיק מועדון שלם למעלה, אחד שרצה לשחק את המשחק נכון. כדורסל שאנשים מעריצים".
נסיים במשפט נוסף של סטוקטון שאמר: "כשהגענו ליוטה היינו צעירים, ואני חושב שהוא שיפר אותנו ונתן לנו אפשרות להגיע הכי רחוק. תמיד ידעת שהוא קשוח, אך גם ידעת שהוא יתמוך בך עד הסוף. אין מישהו שאני מעריך יותר ממנו. היה לנו מזל שהרווחנו מאמן כזה, שגם ידע לתת לשחקנים קרדיט. ג'רי סלואן הוא מאמן עם כבוד, שידע איך להחזיק מעמד למרות הכל. זה משהו שלא רק יוטה תחסר, אלא כל הליגה".
דירוג העוצמה
1. סן אנטוניו ספרס 8:44 (בשבוע שעבר - 1)
לא קשה לשמור על המקום הראשון, בשבוע בו אתה מבקר בסקרמנטו, דטרויט וטורונטו. הספרס עשו את זה בהילוך שני, למרות שאיפשרו למכביסטים עומרי כספי (10 נק') ו-וויל ביינום (21), 'לחגוג' עליהם.
2. מיאמי היט 14:38 (4)
גם על ההיט עבר שבוע קל יחסית, למרות שהוא היה אמור להיות קל יותר. הניצחונות על שארלוט, הקליפרס ואינדיאנה, סגרו רצף של שבעה W בדרך למפגש המסקרן מול בוסטון ביום ראשון.
3. לוס אנג'לס לייקרס 16:37 (5)
אחרי שספגה הפסדים מול קונטרנדריות ברמה שלה השנה, הגיע ניצחון עם הרבה משמעויות בבוסטון, ששקבע 1:1 עונתי מול סגניתה. עכשיו יהיה לקובי בראיינט קצת שקט, אבל רק קצת. ביום ראשון מחכה לו דווייט הווארד.
4. בוסטון סלטיקס 14:38 (3)
עזבו אתכם משני הפסדים רצופים ותנו כבוד לריי אלן, ששבר את שיא השלשות של כל הזמנים. הוותיקים שבינינו זוכרים את אלן משחק לצד דורון שפר בקונטיקט החביבה של שנות ה-90, אבל גם אז אף אחד מאיתנו לא חשב שצפינו למעשה באחד מהקלעים הגדולים ביותר בהיסטוריה של המשחק.
5. אורלנדו מג'יק 20:34 (6)
לנצח קבוצה חמה כמו פילדלפיה בחוץ, אחרי שעצרת שחקן חם כמו בלייק גריפין ערב קודם לכן, זה לא דבר מובן מאליו. מה נשתנה? הווארד התחיל לצלוף מקו העונשין וסחט מחמאות ממאמנו. "דווייט יכול לקלוע 70 אחוז מהקו, ואמשיך להתעקש על כך עד יום מותי", סיכם את השבוע סטן ואן גאנדי. רשמתם?
6. דאלאס מאבריקס 15:36 (7)
דירק נוביצקי חזר לפני פחות מחודש, והכניס את החבר'ה שלו לאטרף שנגמר רק אחרי סל עם הבאזר של ארון אפללו, בסיום מסע של 10 ניצחונות רצופים.
7. שיקגו בולס 16:35 (5)
הקבוצה שגרמה לכל הבלאגן ביוטה, הגיעה לסולט לייק סיטי אחרי הפסדים לגולדן סטייט ופורטלנד, בהם 'הוכיחה' שאין לה מה למכור מול יריבות מהמערב. דריק רוז יעשה הכל כדי לשנות את דעתנו בשבוע הבא.
8. אוקלהומה סיטי 18:33 (7)
אחרי ההפסד הצמוד למיאמי ביום ראשון, לקחו את עצמם ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט בידיים, עם ניצחונות גדולים על ניו אורלינס, פיניקס ויוטה. חבל שממפיס קילקלה את החגיגה.
9. ממפיס גריזליס 26:28 (9)
ביום שלישי ממפיס אמנם ניצחה את OKC אחרי הארכה (שוב קרדיט גדול לזאק ראנדולף), אבל זה הגיע אחרי הפסדים ליוסטון ול-LA לייקרס. אנחנו נמשיך לעקוב.
10. יוטה ג'אז 23:31 (-)
תקופה קשה עוברת על הג'אז, שבטח אינה ראויה למקום בעשירייה. למרות זאת, אי אפשר שלא להיפרד מג'רי סלואן בדרך היחידה בה המדור הצנוע שלנו יכול לפרגן למי שנתן לנו כל כך הרבה רגעי כדורסל גדולים. אם תחשבו על זה, סלואן השאיר את הג'אז במקום טוב עם סיכויים טובים לפלייאוף. גם זה משהו.
לפנייה לכתב/ת 
