מכיסא הגלגלים לקצונה: יעקב נלחם לשרת בקרבי
בזמן שלמד בתיכון התגלתה בירכו של יעקב בעיה אורתופדית - שאיימה להפוך אותו לנכה לצמיתות. אך הוא לא ויתר, ובהחלטה נחושה הצליח לא רק לקום מכיסא הגלגלים, אלא גם להשיג פרופיל 97 ולשרת בקרבי. אתמול הוא סיים קורס קצינים. "כל הסיפור הוא לקבל החלטה", הוא אומר
מכיסא הגלגלים למגרש המסדרים של בה"ד 1: אתמול (ד') סיים את קורס הקצינים יעקב, בן 22.5, שש שנים לאחר שישב בכיסא גלגלים בשל בעיה אורתופדית, שהיתה עלולה להגביל את תנועתו לצמיתות.
החשש: נזק לכל החיים
יעקב, מכרמי צור שבגוש עציון, היה תלמיד כיתה י' בישיבה התיכונית נווה שמואל כשהחל לצלוע ולסבול מכאבים בברך. "הלכתי להרבה בדיקות ולא מצאו מה הבעיה במשך המון זמן. בסופו של דבר עשיתי צילום ירך, שאמור היה להיות אחרון בסדרה של בדיקות, אבל הרופא שראה את התוצאות אמר שאסור לי לדרוך על הרגל ושלח אותי לניתוח דחוף. אמרו לנו שאם לא ינתחו אותי מיד עלול להיגרם נזק לכל החיים. זה היה ממש שוק מבחינתי", הוא סיפר ל-ynet.
בניתוח קיבעו את הירך בעזרת ברגי מתכת, ולאחריו נאלץ יעקב להתנייד במשך שנה בעזרת כיסא גלגלים וקביים, עד לשיקום נוסף. האבחנה היתה כי הוא סובל מ-Slipped capital femoral epiphysis, בעיה אורתופדית העלולה לפגוע בבני נוער בגילאי 12 עד 16, ובה ראש עצם הירך מחליק ממקומו ויש צורך לבצע קיבוע בניתוח.
"אם עצם הירך מחליקה לגמרי, עלולה להיגרם נכות לכל החיים", הוא מסביר. "אבא שלי צוחק עלי עד היום שאחת השאלות הראשונות ששאלתי את הרופא מיד לאחר האבחנה היתה אם זה יוריד לי את הפרופיל. הרופא אמר 'אל תדבר איתי על פרופיל, קודם שתוכל לרוץ כמו בנאדם. ספורטאי גדול כבר לא תהיה'. אבל היה ברור לי שאני רוצה לעשות צבא כמו שצריך".
ללכת שני צעדים בלי ליפול
את הניתוח סיים יעקב כשהוא בכיסא גלגלים, וכך התנייד בבית הספר ובבית. "בבית השתדלתי לא לדפוק את הקירות", הוא צוחק, "בבית הספר העבירו את הכיתה שלי לקומת קרקע כדי שאוכל להגיע. בתקופה הראשונה צריך לוותר כמעט על כל דבר. אתה ילד בתיכון ורוצה לשחק כדורסל או פשוט ללכת בלי ליפול אחרי שני צעדים. אחרי הניתוח השני האתגרים התחילו בהליכה לבד למכולת, לצאת לטיולים ובסוף גם להתגייס".
לדבריו, הרופאים המטפלים לא היו תמימי דעים לגבי סיכוייו להתגייס לצבא, והיו שסברו שהוא יוכל לעמוד במאמצים הנדרשים. אחד הרופאים שטיפל בו, ד"ר אהוד לבל משערי צדק, היה זה שנתן לו המלצות לוועדה הרפואית של צה"ל, ובזכותן הצליח להוציא פרופיל 97. "מחוץ לוועדה הרפואית בצבא דיברתי עם בחור אחר שהמתין לידי. הוא שאל לאיזה פרופיל אני רוצה לרדת, ואם אני רוצה לשרת קרוב לבית. ניסיתי להסביר לו שאני מנסה להעלות פרופיל, והוא חייך ואמר לי שאצטער על זה".
"ללכת למכולת היה אתגר". יעקב עם דרגות הקצונה (צילום: באדיבות דובר צה"ל)
"היה ברור לי שאתגייס"
אבל יעקב לא מצטער, אלא מרגיש שהגשים חלום. "שמתי לעצמי כמטרה לשרת שירות קרבי בצה"ל. החלטתי שזה חשוב לי ואני בהחלט גאה במסלול שעשיתי. זה מסלול קשה ואתה מקבל ממנו הרבה. יהיו אנשים שיגידו שזאת נאיביות ויהיו כאלה שיגידו שזאת נחישות, אבל בכל שלב, גם כשהייתי בכיסא גלגלים, היה ברור לי שאתגייס לצבא".
את קורס ההכנה לצבא החליף יעקב בפיזיותרפיה, ורק לאחר שגופו התחזק החל בהכנות לצה"ל. באוגוסט 2008, שנתיים לאחר שבני גילו התגייסו, הוא התגייס לגבעתי והתקבל לפלוגת "העורב". הוא יצא לקורס מ"כים ופיקד על חיילים הנמצאים באימון מתקדם. כעת, אחרי קורס הקצינים, הוא חוזר ל"עורב" כמפקד של צוות במסלול.
לדבריו, בשום שלב לא ביקש ולא קיבל הקלות מיוחדות. הוא עשה במסלול הלוחם מסעות אלונקה של 25 קילומטרים וסחב משאות כמו שאר החברים. "אני מקפיד להתאמן לאורך כל השירות, לא רק בקורסים", הוא אומר. "היום יש עדיין הרבה רגישות במקום - אם אני עושה תנועה לא נכונה אני עלול לפתח דלקת, אם קפצתי חזק מדי זה ישר משפיע. אפילו בשלשות בטירונות גיליתי שיש לי הבדל קטן באורך בין שתי הרגליים. גם ההשפעה של מה שאני עושה עכשיו על העתיד שלי לא ברורה".
על מגרש המסדרים בטקס הסיום ליוו אותו הוריו, שלאורך כל השירות המשיכו לדאוג ולוודא שאינו מגזים או עושה מאמץ מיותר, וכן ששת אחיו, אוהבים ומתרגשים.
"כל הסיפור הוא לקבל החלטה - במקרה שלי לעשות הכל כדי להגיע לשירות קרבי - ואז לעמוד מאחוריה וללכת עד הסוף".
לפנייה לכתב/ת 
