ואז כולם מתו מרעב

אין כמו הוצאה מחודשת של קלאסיקה כדי לגרום לך להרגיש עוד יותר לא תרבותי כי לא קראת את הקלאסיקה, ואפילו לא ראית את הסרט. אבל מה לעשות שגם בהוצאה המחודשת של "ענבי זעם" מדובר בעב־כרס? ובכן, כדי לחסוך לכם 600 עמודים - מעולים, אבל 600 - הרי הגירסה המצומקת, או בקיצור, "צימוקי זעם".

הימים הם ימי השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, שנות ה־20 וה־30 של המאה שעברה. האריסים שחכרו את האדמות במשך דורות מוחלפים בטרקטורים ונבעטים מהבית שלהם. הכיוון: קליפורניה. פחות בגלל הבלונדיניות ויותר בגלל התפוזים, שמחכים שמישהו, כנראה מאוקלהומה, יבוא לקטוף אותם. במקום לעלות על מטוס ולטחון נקודות נוסע מתמיד מצטיידים כולם במכוניות יד שמינית במצב מעפן, מעמיסים עליהן את כל המשפחה, כולל השכן והכלבים, קצת ציוד שאי אפשר בלעדיו וחתיכת חזיר שיהיה מה לנשנש, ומתכוננים ליציאה. בינתיים יוצא מהכלא במפתיע בן המשפחה טום ג'ואד, גבר מסוקס עם לב טוב וטעות בעברו (איזה מניאק ניסה לדקור אותו והוא חיסל אותו באת). האם הוא יספיק לפגוש את כולם לפני שהם כבר יהיו אי שם בדרך, או שהוא יצטרך לחפש את אמא במשך ספר שלם כמו מרקו?

ספוילר ראשון: טום מגיע בשנייה האחרונה ומצטרף לנסיעה, למרות שבתור אסיר על תנאי בכלל אסור לו לצאת מאוקלהומה. על ערמת המזרנים באחורי המשאית הוא פוגש את אמא, אבא, סבתא דתייה וסבא שיכורניק, דוד דיכאוני, אח קצת מוזר, אח חרמן קטן, אחות הריונית ובעלה המעצבן, אחות ואח קטנים, כלב, וגם צ'ופר - מטיף לשעבר שלוקח טרמפ ברגע האחרון.

"אתם מוכרחים לשים יד גם על ההמשך, עופרת יצוקה"

כך מתחילים את הנסיעה 13 אינדיאנים קטנים, ואחד־אחד הם נושרים. הכלב נדרס, הסבא חוטף שבץ, האח המוזר פורש ליד הנחל והסבתא משתגעת ומתה. הכסף נגמר, האוטו מתקלקל, ולאט לאט מתברר שקליפורניה לא מחכה לאף אחד, בטח לא לפועלים. וגם אם יש עבודה אז היא רק לכמה ימים, בשכר אפסי.

האבא נהיה פסימי מרגע לרגע, האחות ההריונית נהיית היסטרית. האחים הקטנים תמיד היו מעצבנים, ואמא נהיית אובססיבית על המשפחה שעוד נשארה לה. טום מתחיל להתעצבן מכל המניאקים שהם פוגשים בדרך, ומבין שהם בעצם נוסעים משום מקום לשום מקום. הכסף כאמור נגמר, ובשביל לאכול צריך לעבוד. אבל עבודה אין. כל ניסיון להתאחד כדי למנוע את הורדת השכר המגוחך נכשל: המקומיים אנטי, השוטרים אנטי, לאף אחד אין כלום וגם מי שרוצה לעזור לא יכול.

כשטום רואה אדום מול העיניים ומסתבך עם פקחים מושחתים, המטיף לשעבר לוקח על עצמו את האשמה, כי טום עדיין על תנאי. בינתיים הדוד הדיכאוני רוצה להשתכר, הבעל של ההריונית קם והולך, והמשפחה חייבת להמשיך בדרך כדי שלא יעצרו את טום. היעד: מחנה ממשלתי שאין בו כניסה לפקחים, ויש בו ועד, יחידות תברואה ואפילו שירותים עם מים זורמים. אמריקה. עדיין צריכים למצוא עבודה כדי לאכול משהו, אבל בכל שבת בערב יש מסיבה, והאח החרמן מוצא לו חברה.

לשתי דקות אנחנו אופטימיים, אבל כשנגמרת העבודה נגמר האוכל, ושוב יש שמועות על עבודה במקום אחר. שוב אורזים, שוב יוצאים לדרך, שוב מוצאים עבודה בשקל - הפעם קטיף אפרסקים. טום פוגש שוב את קייסי, המטיף לשעבר, שהוא עכשיו חלק מקבוצה שמנסה לארגן את העובדים (או כמו שהשוטרים קוראים לזה, קומוניסט). עכשיו, קומוניסט טוב הוא קומוניסט מת, ככה שקייסי חוטף אלה בראש לנגד עיניו של טום, וטום שוב מאבד את זה, הורג מישהו ונאלץ להתחבא. על הדרך אחיו הקטן מתעלף, השכר שוב יורד והמחירים עולים, והמשפחה שוב עוזבת וממשיכה הלאה. טום מתחבא בשטח, האחרים מוצאים עבודה וקרון למגורים, אבל אז האחות הקטנה והניג'סית פולטת שאחיה הגדול הרג מישהו, והם נאלצים להיפרד מטום, שמחליט לנסות גם הוא לאחד את העובדים או להיהרג בזמן שהוא מנסה.

האח החרמן מוצא עוד חברה, הפעם רצינית, והגשם מגיע. הנחל עולה, המים עולים, וכאילו אין מספיק צרות, האחות מתחילה ללדת. המים ממשיכים לעלות, העובר נולד מת, המנוע של האוטו רטוב, וכולם רצים לאסם. שם הם פוגשים ילד ואבא גווע מרעב, והדבר היחיד שיש להם לתת לו זה חלב אם מהאחות הפוסט־הריונית.

הסוף.

• ענבי זעם, ג'ון סטיינבק, הוצאת ידיעות ספרים
  

הנה לנו מלחמה של חייזרים נגד אנשים. בצד הבנאדמי יש לא רק אנושיים אלא גם בריגדות שלמות של חיילי רפאים, שיבוטים שהם חיילים מלידה; בצד של החייזרים יש כמה גזעים, וגם מדען אנושי שעוזר להם משום מה. את העולם שבו מתרחש הכל כבר פגשנו ב"מלחמת האדם הזקן" של סקאלזי, אבל גם מי שלא קרא את הקודם יימתח וייהנה מהנוכחי.

• בריגדות הרפאים, ג'ון סקאלזי, הוצאת ינשוף והוצאת מובי דיק
  

במחוז נידח של ברית־המועצות־לשעבר כולם פושעים, אבל עם תרבות ארגונית. החינוך הסיבירי קובע כללים ברורים להתנהגות, וכל פעולה אלימה נעשית רק לפיהם. זה לא עושה את זה אלים פחות, להפך, וזה מתחיל עוד לפני שגיבור הספר מקבל את הרומח הראשון שלו בגיל שש. ולחשוב שאצלנו מקבלים ילקוט.

• חינוך סיבירי, ניקולאי לילין, הוצאת כנרת זמורה ביתן