פרשתנו נפתחת בהרמת קרן ישראל: "כי תישא את ראש בני-ישראל", אך בהמשך הפרשה מסופר דווקא על ירידה גדולה של ישראל - חטא העגל. עובדה זו מעוררת תמיהה גדולה: כיצד יתכן שעניין חמור כזה, ראש ושורש לכל החטאים, חטא שגרם ירידה גדולה לעם-ישראל ולעולם כולו, יופיע בפרשה ששמה 'תישא', והלוא זה ההיפך הגמור מנשיאת ראש?

פרטים נוספים בפרשה דורשים ביאור. בהמשך לחטא העגל מתארת התורה את מעלתם של הלוחות הראשונים: "מעשה אלוקים המה, והמכתב - מכתב אלוקים הוא". לכאורה, המקום לספר את פרטי הלוחות הוא פרשת משפטים, שם ציווה הקב"ה את משה לעלות להר-סיני ולקבל את הלוחות, ולא כאן, בקשר לחטא העגל?

התשובה לשאלות אלו טמונה בכך, שפרשת כי-תישא היא פרשה מיוחדת ובלתי רגילה. פרשה זו מקפלת בתוכה את השלמות של כל ענייני העולם, על שלושת השלבים שבהם: ההתחלה, האמצע והסוף. ההתחלה של כל דבר היא כפי שהדבר בא מצד הקב"ה. לאחר מכן בא הדבר בתוך גדרי הבריאה, ואז תיתכן גם ירידה, שבאה מצד הבריאה. אולם בסופו של דבר מגיעים אל השלב השלישי – העלייה הסופית.

וזהו הסוד אותו מגלה לנו פרשתנו – גם השלב השני, בו תיתכן ירידה גדולה, גם שלב זה הינו חלק מתהליך אחד שתוכנו ומטרתו היא: תישא, נשיאת ראש, עלייה והתרוממות. לכן נקראת הפרשה 'תישא', שכן בכך התורה מגלה את התוכן הפנימי של כל העניינים; גם הירידה הגדולה ביותר, כמו הירידה שנגרמה בעקבות חטא העגל, היא ירידה לצורך עלייה, והיא מביאה אחריה את העלייה הגדולה.

ומהי אכן העלייה הגדולה שאנו מוצאים בהמשך לחטא העגל? הנה אמרו חכמינו: "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון-פה לבעלי-תשובה". חטא העגל, שגרם ירידה כה גדולה, נועד בסופו של דבר להביא את ישראל לעלייה גדולה עוד יותר, העלייה שבאה רק על-ידי התשובה, כנאמר בדברי חכמינו, אשר "במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו".

לכן הפרשה מדגישה את מעלתם של הלוחות הראשונים. הדרגה העליונה הזאת היא שלב ההתחלה, כפי שהדברים באים מצד הקב"ה. לאחר מכן באה הירידה שנוצרת על-ידי הבריאה, אבל דווקא על-ידי כך מגיעים לעלייה הגדולה של הלוחות השניים.

הקב"ה אמר למשה רבנו: "אל תצטער בלוחות הראשונים, שלא היו אלא עשרת הדיברות לבד; ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות, מדרש ואגדות... כפליים לתושייה". ועוד אמרו חז"ל: "אלמלא לא חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד". מכאן שדווקא החטא הביא את השפע הגדול של התורה שלא ניתן קודם לכן.

ומכאן יש לאדם ללמוד הוראה נפלאה לחיי היום יום: כבני אדם, חיינו מלאים בעליות וירידות. ימים שאנו במצב רוח מרומם – הכל נראה טוב וורוד, ולפתע מגיע בוקר פחות נחמד והכל נראה אחרת. ומטבע הדברים, לגיטימי לחלוטין הוא כשהאדם מתרגש ומתפעל מהירידות שלו, אך כאן, בפרשתנו אנו למדים, שהקב"ה הוא זה שמוביל את כל המהלכים, הוא זה שמתכנן הכול, ובחסדו הגדול הוא רוצה להביאנו לעלייה נעלית באין ערוך מהמצב בו אנו שרויים כעת, עלייה שתבוא דווקא על-ידי התשובה, על-ידי התאמצות להתקרב לקב"ה.

בהסתכלות כזו, אנו מבינים שמצב של ירידה הוא לאמיתתו – קרש קפיצה, מתנה מהבורא עבורנו, בכדי שנעלה יותר גבוה. בהסתכלות כזו, שום מצב שבעולם לא יגרום לנו עצבות וכדומה, אלא התעוררות לעבודה וניצול המצב בשטח, לעלייה והתקדמות בכל המישורים. עלייה גדולה זו היא ההכנה לעלייה השלמה שתבוא בגאולה השלמה בקרוב ממש.

הרב ינון ששון הוא מנהל בית חב"ד בשכונות מישור הנוף ונווה הדרים בראשון לציון.