לשחוט את עגל הזהב
עגל הזהב מפרשת השבוע אמנם נטחן עד דק על ידי משה רבנו, אבל מאז ועד היום, מידי ערב בערוצים השונים, ממשיכים לייצר אותו, ולשיר במלוא גרון - אלה אלוהיך הרייטינג
ועם זאת, כשהן לעצמן - התרבות והאומנות אינן ערובה לכלום. וכי לא ראינו מדינות מלאות בתרבות, שמשמידות במקביל עם אחר? וכי לא ראינו עמים שהפעילו ביום את תאי הגזים, וביקרו בערב בקונצרט? וכי לא ראינו כיצד יכולים רוע, רשעות וגסות רוח להיות בני לוויה לתרבות ואומנות?
תרבות הרפש
אמצעי התקשורת למיניהם, אמורים להיות סוכני תרבות להמונים. יש בכוחה של התקשורת להפיץ תרבות ראויה, ואיתה עדינות נפש ורגישות. אלא שתרבות הרייטינג ושיכרון הכוח החלו להשחית כל חלקה טובה. במקום לרומם ולעדן - בחרה סוכנת התרבות לעלות על מסלול ההתבהמות, ולהפוך את המציאות לגסה וירודה, שלא רק שלא מרוממת את הנפש - אלא מורידה אותה לתחתיות של רפש.
כך מתפתחים ז'אנרים תקשורתיים שעיקר תרומתם, מעבר לניפוח חשבון הבנק של בעליהם, היא ניפוח הראש לצופים. המושגים "צנעת הפרט" ו"כבוד האדם" הפכו להיות אנכרוניסטיים ומעוררי גיחוך. קובעי טעם הקהל מרשים לעצמם להשמיץ, לפגוע בגסות רוח, להעיר הערות בוטות, לגחך ולחלל כל דבר שבקדושה. תוכניות הריאליטי הפכו להיות למכונת הדפסה של כסף, כאשר תג המחיר הוא התבהמות.
לא היינו צריכים לשמוע את דבריו של "האח הגדול" שנאמרו בשידור חי, כדי להבין מי האנשים, מה שפתם ומהי תרבותם. די לראות את הפרומואים של כל מיני תוכניות ריאליטי, כדי להבין את העיקרון: ככל שננמיך את קומתכם ונראה אתכם באור מגוחך - כך יעלה הרייטינג, ואיתו חשבון הבנק.
חיידק תרבותי טורף
לא כל גסות היא תרבות. לא כל התבהמות היא אומנות, ולא כל יוצר הוא איש רוח. אפשר להיתמם ולחשוב שאין שום קשר בין אלימות של ילדים - לבין איכות ורמת החומרים שהם נחשפים אליהם. אפשר להמשיך ולהיתמם כאילו אין קשר בין ריבוי האירועים הגסים והאלימים לסוגיהם ברחבי הארץ - לבין החומרים הירודים שהוחדרו למוחות הצופים במשך הלילה.
אז נכון שאי אפשר במדינה דמוקרטית לצנזר תוכניות, ולהעמיד לדין על התבהמות. שיכרון הכסף והכוח חזקים יותר ממוסר חברתי ומעדינות הנפש. אבל לפחות שנדע להישמר ולשמור את היקרים לנו מהחיידק הטורף התרבותי הזה, ולפחות נפסיק לחשוב שכל גיהוק ושיהוק של אומן, הופך את זה אוטומטית לאומנות.
מפרשת השבוע למדנו, שהדרך ממרומי הר סיני עד לתחתיות חטא העגל קצרה. ממנה למדנו שגם חכמים מסוגלים להתפתות ולהשתטות, לקפץ ולרקד לפני עגל הזהב ולומר "אלה אלוהיך ישראל". חשבון הבנק, תעשיית הרייטינג והזהב היו תמיד כוחות חזקים, שסחפו אחריהם רבים וטובים, גם במחיר הנמכת קומתו הרוחנית של העם.
אלה אלוהיך הרייטינג
עגל הזהב מפרשת השבוע אומנם נטחן עד דק על ידי משה רבנו, אבל מאז ועד היום, וכמעט מידי ערב בערוצים השונים, ממשיכים לייצר אותו ואת גסות הרוח שבצידו, לפזז ולכרכר לפניו בעוז, ולשיר במלוא גרון- אלה אלוהיך הרייטינג.
דרכם של עגלי זהב, כמו דרכם של משטרים דיקטטוריים, לעבור מן העולם לאחר שנפש העם תקוץ בהם. בדיוק כשם שעם מסוגל לצאת לכיכרות כדי לחסל שלטון מושחת, כך יבואו ימים שההתבהמות הגואה תוציא לרחובות את אלה שירצו לחסל את תרבות האלימות והגסות, ולהקים תחתיה תרבות הממלאת את ייעודה - לרומם ולעדן אדם ועם.
לפנייה לכתב/ת 
