הכל דבש

שוק העבודה הישראלי הוא לא מה שהיה פעם, ואנחנו לא מדברים פה על תנודות זעירות: נכון להיום, אדם שלומד איך לתחזק כוורת עושה מהלך קריירה נבון יותר מזה שלומד איך לנצח במשפט

יוסי אלוףפורסם: 24.02.11 , 15:38

שתי פולניות נפגשות. "את שומעת", אומרת אחת מהן, "גיליתי שהבן שלי הומו".

"אוי ואבוי", עונה חברתה. "איזו צרה צרורה".

"לפחות עכשיו יש לי קצת נחת ממנו", אומרת הראשונה. "הוא יוצא עם דוקטור".

כן, מאז ומעולם חלמה האם הפולנייה על בן רופא ובת עורכת דין. אבל גם אם החלום שלה יתגשם, תיאלץ היידישע מאמע לממן את ילדיה גם אחרי הלימודים. מה לעשות שמשני המקצועות האלה - עדיין מהמבוקשים בישראל - קשה להתפרנס.

אין קורלציה ברורה היום בין ההשקעה שנדרשת כדי להתמקצע בתחום מסוים לבין השכר שיקבלו הבוגרים בסיום ההתמחות. ניקח למשל סטאז'ר, כבר לא כל כך צעיר, שסיים שבע שנים מפרכות של לימודי רפואה: הבחור עומד לגלות שהתגמול בישראל עבור הצלת חיים, משמרות של 24 שעות, ועבודה בשבתות ובחגים עומד על כ־5,800 שקל. נכון, יש רופאים מומחים שזוכים למשכורות עצומות ולכבוד רב. אבל הדרך הארוכה לשם, עם התגמול הזעום במהלכה, דורשת הקרבה אישית ומשפחתית.

דלילה חתואל, הקריירה השנייה (צילום: אימג' בנק / GettyImages)

ומה עם העורך דין מהבדיחה ההיא? הוא בטח הלך לאיבוד בטקס ההסמכה שהתקיים בבנייני האומה, כי השתתפו בו מאות בוגרים חדשים שהצטרפו לעשרות האלפים שכבר עובדים. היום מובילה ישראל במספר עו"ד לנפש, עם אחד לכ־180 תושבים. לשם השוואה, במדינות אירופה עומד הממוצע על 1:1,000, ובאסיה על 1:5,000. אולי זה לא ברור לכולם - אחרת לא היו כל כך הרבה קופצים על התחום - אבל ככל שיש יותר עורכי דין כך גוברת התחרות על כל משרה פנויה, והמעסיקים מרשים לעצמם להציע משכורות התחלתיות נמוכות להפליא. כי גם במקרה הזה, כמו כל דבר בחיים, נדיר יותר הוא גם יקר יותר ולהפך.

הרעיון ללמוד את המקצוע הנפוץ ביותר, או את זה שכולם בטוחים שהוא העתיד, שגוי מיסודו: עצם הנהירה אליו הופכת אותו לפחות משתלם. עניין של היצע וביקוש, אתם יודעים. מעבר לזה, אין בכלל קשר בין תואר אקדמי למשכורת. את זה יספר לכם כל עובד סוציאלי, מורה או סטיב ג'ובס. תואר ראשון נחשב היום לכל כך בסיסי שחלק מהמעסיקים מתעלמים ממנו, ובמקצועות כמו מחשבים פשוט מדלגים עליו. התמונה משתנה כשמתייחסים לתואר כאלמנט מבדל, כלומר כמשהו שבלעדיו לא ניתן לפעול בתחום מסוים. לימודי מינהל עסקים לא הופכים אדם למנהל ולא מעניקים לו עדיפות על פני יזם עם אינסטינקטים טובים. לעומת זאת כדי לבנות בניין, למכור ביטוח או לתקן מכונית, חייבים הסמכה. בשורה התחתונה: לומדים רק אם חייבים.

מה שברור הוא שמקצועות העתיד שייכים לתעשיות שנמצאות היום בשלבי התפתחות; הם ייהנו בטווח הארוך מעקומת ביקושים גבוהה. ואם העשור שחלף היה שייך לתחום המחשבים, אז כנראה שהעשור הנוכחי יהיה בסימן הביו־מד. שני תחומים שמתחדשים, מתפתחים ומבטיחים פוטנציאל גבוה למציאת עבודה. לעומת זאת תחום שוק ההון, שנתפס כסקסי וכעתיר מזומנים, לא באמת השתנה בעשרות השנים האחרונות: אנליסט נשאר אנליסט, וכך גם הברוקרים ויועצי ההשקעות. בתחום הזה הוותק עושה את ההבדל, ולכן עובדים צעירים בלי ניסיון יתקשו למצוא עבודה.

בסקר שפורסם לאחרונה בעיתון כלכלי עולה ששלושת המקצועות המתגמלים ביותר ב־2010 בישראל הם אקטואר, סטטיסטיקאי וכותב אלגוריתמים. גם המתכנתים ובוני האפליקציות מככבים ברשימה הזאת, ובקיצור: הידד למתמטיקאים ולפיזיקאים. הלאה. מהנדסים מכל התחומים מבוקשים וזוכים לשכר התחלתי כפול מהשכר הממוצע במשק, וגם מקצוע ראיית החשבון נחשב למתגמל במיוחד, בגלל שהביקוש אליו עולה פי כמה על ההיצע.

ברשימה המתגמלת ההיא מככבים עוד כמה מקצועות שלא דורשים - נגיד בעדינות - ראש גדול במיוחד. מסגרים ורתכים מקצועיים, למשל. כבר הרבה שנים יש דרישת שיא במשק למקצועות האלה, והמספר הנמוך של האנשים שבוחרים לעסוק בהם מביא למשכורות גבוהות יחסית. עוד מקצוע מתגמל שמשלב משכורת נאה וסיפוק בעבודה: דבוראי (בעברית של אנשים אמיתיים: כוורן). מתברר שרק יחידים בישראל יודעים את מלאכת רדיית הדבש, ובהתאם לכך המשכורות מפנקות ובטח משכיחות עקיצות קטנות.

מנגד, תחומים מסוימים כבר מיצו את הפוטנציאל שלהם, וצפויים להיעלם מחיינו בקרוב. למשל סוכני נסיעות, שאיבדו את היתרון היחסי שלהם בעידן האינטרנט. גם התיווך הוא מקצוע שהולך ונעלם, כי חוץ מנישות של משרדים ודירות לאלפיון העליון, רוב הרוכשים והמוכרים נעזרים באתרים ייעודיים ברשת שעשויים גם לחסוך באחוזי התיווך. ואחרונים, שבאמת היו חביבים, כל מקצועות ה־low cost: תופרות, רפדים וסנדלרים זצ"ל. פשוט זול יותר לקנות חדש.