שתף קטע נבחר
 

מהמדבר לשקל: המגבית הראשונה בתולדות העם

סיפור הקמת המקדש העממי הראשון הוא המכשיר הפיננסי שנתן השראה להקמת הקרן הקיימת לישראל ולשקל. המשכן היה הציר שליכד את תריסר שבטי העבדים, ואדמות ארץ-ישראל נועדו לשאוב את תפוצות העם. גם דפוסי האיסוף נשמרו: לא מס חובה אלא תרומה בהתנדבות. פרשת תרומה ופרשת כי תשא

תנו כבוד לשקל. מה שאתם מחזיקים בארנק עשה היסטוריה מיד לאחר מעמד הר סיני. בלעדיו, משה לא היה יכול לבצע את מפקד האוכלוסין הראשון בתולדות ישראל. פרשת השבוע, כי תשא, נפתחת בהוראה שקיבל מגבוה לפקוד את העם בדרך שבני 20 ומעלה יטילו "מחצית שקל" מול פתח אוהל מועד. ספירת מטבעות נחשבה בעת ההיא כחלופה בריאה לספירת ראשים, שעלולה לגרום למגפה, על פי אמונה עתיקה, שגם הבורא נתפס לה.

 

 

אבל מהכתוב גם עולה כי השקל היה מטבע עובר לסוחר כבר בתקופת נדודי ישראל בסיני. הצו האלוהי אפילו מגדיר את ערכו - "שקל הקודש, עשרים גרה השקל" - מצלצל כמו השקל החדש שהוא בן 100 אגורות. מסתבר כי במקרא הוא שיחק לראשונה עוד בעסקת הנדל"ן - אף היא בכורה בהיסטוריה שלנו - של רכישת מערת המכפלה בידי אברהם אבינו, תמורת "400 שקל כסף".

 

אבל המקרא לא מסביר לאיזה עסקים נדרש השקל ביציאת מצרים. שאלה זו היא חלק מתעלומת כלכלתם של 600 אלף נפש במדבר דל במקורות מזון ומים. הנסים של הלחם והבשר היורדים משמיים והמים הבוקעים מהסלע לא פתרו את חידת הצורך במטבעות כאמצעי תשלום במסע שהיה ללא משק וללא שוק.

 

שאלת הביצה והתרנגולת

השקל המקראי היה מידת משקל של מתכת הכסף. מכאן שמו וממנה התפתח המטבע המסחרי, מתכת או נייר, במקום סחר החליפין. סיפור המפקד מגלה פרט מעניין – של ה"גרה" כיחידת משקל ושווי קטנה יותר, 20 בשקל, שמזכירה את ה"גרם". לכאורה זו עדות לשימוש מפותח במטבע באותה תקופה, אבל היא מקדימה את תקופתו הכרונולוגית.

 

התקופה המשוערת מקבילה לימי הבית השני ושיאה במטבעות המרד הגדול עם הכתובת "שקל ישראל". בתקופה זו כבר עסקו חכמים בכתיבה ו/או עריכה של התשתית לכתבי הקודש. יכול להיות שהם שרבבו את השקל לסיפורי המקרא, כי לא הכירו מטבע אחר, או במתכוון כדי להעניק למטבע שורשים בעלי ערך מוסף של הוד וקדושה. חומר למחשבה.

 

קל וחומר כשבאותם ימים "מחצית השקל" היתה מס שנתי אותו שילמו עולי הרגל לכוהני המקדש למימון הקורבנות. בדיוק כמו המס במפקד המקראי - "כסף כיפורים", כלשון הכתוב - אותו שילמו בני ישראל לכוהני אוהל מועד. מה קדם למה - אם היו כאן בכלל מוקדם ומאוחר - זו שאלת הביצה והתרנגולת.

 

בבית המקדש השני היו מכריזים על שנת "מס מחצית השקל" ביום א' באדר. המנהג הזה התגלגל לימינו. בשנה שאינה מעוברת (לא הפעם), השבת הקודמת לראש חודש אדר נקראת "שבת שקלים". בעצם זו השבת של פרשת תרומה (מלפני שבועיים), אבל נוהגים בה לקרוא לצדה את פסוקי מפקד מחצית השקל מפרשת השבוע, כהמשכה הטבעי.

 

גרעין ולב של עם ולאום חדש-ישן

התרומה והמס משלימים את סיפור הקמת המשכן. הם שונים במהותם, אך לא בהקשרם ההיסטורי העתידי. פרשת תרומה שעוסקת במימון המקדש הראשון היא גם סיפור המגבית העממית הראשונה בתולדות ישראל. המכשיר הפיננסי שנתן השראה להקמת הקרן הקיימת לישראל ואחיותיה הציוניות. שני המפעלים הרי נוסדו לתכלית זהה - השקעה בנכס שיהיה גרעין ולב של עם ולאום חדש-ישן.

 

המשכן היה הציר שליכד את תריסר שבטי העבדים. אדמות ארץ-ישראל שגאלה הקק"ל והמדינה שקמה עליהן נועדו לשאוב את תפוצות העם שגלה ממולדתו. השתמרו גם דפוסי ההתרמה, "מכל איש אשר ידבנו לבו", כפי שהצטווה משה, כלומר לא מס חובה אלא תרומה בהתנדבות, המוטלת על כל אדם מישראל לחלוק את נטל העם ולא לעמוד מהצד.

 

התרומות למשכן היו בעיקר תכשיטי זהב מהם יצקו את אבזרי הקודש. מחצית השקל מימנה את תוכנו הפולחני. מס לא פרוגרסיבי אבל שווה לכל נפש, אם נאמר, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". מכן נולד בראשית המאה הקודמת השקל כמס חבר בהסתדרות הציונית שהקנה לכל יהודי בעולם את הזכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים.

 

מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה ומפלגה קבע את מספר הצירים שלה בכל קונגרס. השקל הציוני היה עלוב למראה לעומת שקלי הכסף בימי בית שני ומרד בר כוכבא. אמנם רק פיסת נייר כחול, דמוי חשבונית עם ציור הגביע שאומץ מהשקל העתיק, אבל נייר ערך פוליטי שהיה כרטיס כניסה של העסקנים הציוניים למוסדות שהיו ממשלת המדינה בדרך.

 

את המשק הציוני הם כבר ניהלו משם במטבעות אצילים - דולרים, שטרלינגים, לירות ארצישראליות מנדטוריות - תרומות שנאספו במגביות. כשהקימו את המדינה נשלח השקל הציוני למוזיאון. לפני כ-30 שנה חזר המטבע לארנק. שקל ישראלי, אבל כסף ללא כסף.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים