בחדרים לא היה חימום - חברת הנסיעות תפצה
בני משפחה שנסעו לחופשה באיטליה הגישו תביעה בטענה כי המרחק בין יחידות הנופש שקיבלו היה גדול, והדירות עצמן לא היו מחוממות, למרות טמפרטורה של 1-3 מעלות בלילות. ביהמ"ש קבע כי הם יקבלו חזרה את כספם ויפוצו על עוגמת הנפש שנגרמה להם
בני משפחה אחת בסך הכל ביקשו לחגוג יום הולדת משפחתית, אלא שלטענתם האירוע החגיגי נהרס. הם הזמינו מתמוז שירותי תיירות נופש דירות לארבע משפחות באזור אגם גארדה באיטליה לתחילת אפריל.
התובע טען, כי בהצעת הנופש שהועברה אליו בדואר אלקטרוני, צוין כי במחיר כלול מיזוג אוויר וחימום, וכי הוסבר לו כי שתיים מהדירות יהיו במרחק של 40 מטר משתי היחידות הנוספות, אך למרות זאת, כשהגיעו בני המשפחה למקום, גילו כי המרחק עומד על 160 מטר, וכי למרות הקור העז ששרר אותה שעה במקום - 8 מעלות צלזיוס בלבד, נדהמו לגלות כי במקום אין חימום כלל.
לטענת התובע, בשבוע בו שהו באיטליה צנחה הטמפרטורה בלילות עד לכדי 1-3 מעלות, אך כשביקשו להחליף את היחידות, נאמר להם כי אין מקום פנוי וכי אלו היחידות שיועדו להם, ולראייה, הוצגה בפניהם תכתובת דואר אלקטרוני עם החברה, בה נכתב במפורש כי בשתיים מהיחידות אין חימום.
התובע הוסיף וטען, כי במשרד הכפר הוצעו להם שני תנורי ספירלה ניידים פשוטים, שאינם בטיחותיים לילדים וממילא אין באפשרותם לחמם חללים גדולים בקור העז ששרר, וכי לאחר שלא הצליחו ליצור קשר עם משרדי החברה בארץ, נאלצו לחפש מקום לינה אלטרנטיבי, ולאחר זמן רב, מצאו מקום העונה על צרכיהם, ושילמו לו מכיסם.
בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, דרשו התובעים החזר העלות למקום החלופי, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם.
תמוז שירותי תיירות טענה, כי לא התחייבה למרחק של 40 מטר בין היחידות, אלא ציינה כי מדובר בעשרות מטרים, ואילו לעניין החימום טענה החברה כי מדובר בטעות בשיקול דעת בתום לב שבוצעה מצד עובדת החברה אשר לא העירה לתובעים על נקודה זו, שכן האמינה כי אמצעי החימום, אותם כינתה "מחממים רצפתיים חשמליים", שכפר הנופש אישר כי מצויים בידו, יספקו את הלקוחות.
הטעיה צרכנית והפרת חוזה
השופט אייל דורון קיבל את התביעה במלואה, לאחר שקבע כי החברה הפרה את החוזה שבינה לבין התובעים, הטעתה אותם והפרה את חובת הגילוי החלה עליה.
לעניין מיקום היחידות, נפסק כי מהראיות שהוגשו עולה, כי סמיכותן זו לזו היוותה תנאי יסודי לעצם ההתקשרות בחוזה, וכי החברה הפרה תנאי זה, ואף התקשרה מלכתחילה בחוזה, אשר ידעה כי אין באפשרותה לקיים בעניין זה.
לעניין החימום נקבע, כי ספק אם אכן מדובר בטעות בשיקול הדעת בתום לב, וכי החברה אף הפרה את חובת הגילוי החלה עליה, שכן היתה צריכה ליידע את התובעים בצורה מפורשת כי בשתיים מהיחידות אין מיזוג אוויר כלל ואין חימום קבוע.
השופט דחה את טענות החברה בדבר קיומם של אמצעי חימום חלופיים. "בנסיבות העניין השימוש בביטויים רבי-רושם כגון 'מחממים רצפתיים חשמליים' אין בו כשלעצמו כדי לסייע לנתבעת (...) הנתבעת לא סתרה את גרסת התובעים כי אותם 'מחממים רצפתיים חשמליים' לא היו אלא שני תנורי ספירלה פשוטים, קטנים, לא בטיחותיים, חסרי כל יעילות ממשית בהתחשב בגודל המבנים ובטמפרטורות בהם היה מדובר", כתב השופט וקבע כי התנהלות החברה בעניין זה עולה כדי הטעייה צרכנית.
לפיכך, נפסק כי החברה תשלם לבני המשפחה השונים פיצויים הנעים בין 2,510 שקל ל-3,385 שקל בגין נזקיהם הממוניים, פיצויים הנעים בין 3,500 ל-4,200 שקל בגין עוגמת נפש, ובסך הכל תשלם לתובעים 31,565 שקל, הכוללים הוצאות משפט של 7,000 שקל.
לקריאת פסק הדין המלא
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
