הספר שקיים את צוואת הרב קוק
במשך יובל שמר הרב רבינוביץ על תשע מחברות, ובהן שיחות על פרשות השבוע ששמע מפי הרב צבי יהודה קוק - מחשובי רבני הציונות הדתית. 30 שנים לאחר פטירתו יוצאות השיחות בספר, ששופך אור על דמותו של הרב, ועל יחסיו עם תלמידיו
במלאת שלושים שנים לפטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה), החליט תלמידו, הרב ד"ר הושע רבינוביץ, למלא אחר צוואתו ולהוציא לאור את שיחותיו על פרשות השבוע והחגים, עליהן שמר במשך יובל שנים.
בהיותו אך תלמיד ישיבה בן 18, אי-שם בראשית שנות ה-60', רשם הרב רבינוביץ בקפידה במחברתו את דבריו של הרצי"ה – ממעצביה החשובים ביותר של הציונות הדתית בימינו, בנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק וממשיך דרכו. כעת הוא מוציא את "מאורות הרצי"ה" (בהוצאת מכללת "אורות ישראל").
תשע מחברות ואלפי הערות
הרב רבינוביץ הקפיד לשמר בספר את סגנון דיבורו המיוחד של הרב צבי יהודה, שיום פטירתו צוין בסוף השבוע החולף.
לספר אף הוסיף מבחר שאלות אישיות ששאל את הרב במהלך לימודיו בישיבה.
"כשרשמתי את השיחות לא היתה לי כוונה להוציא אותן לאור", אומר הרב רבינוביץ. "מאחר שלא היו אז הקלטות, כתבתי את דבריו של הרב כמו קצרן. כשלא נכחתי, היה חברי לישיבה - היום רבה של קריית שמונה, הרב צפניה דרורי - לוקח את המחברת בלא רשותי, וכותב את השיעורים שהחסרתי, ועל כך אני מודה לו.
"היה לי אוסף של כתשע מחברות. גם בהיותי רב הייתי לומד ומלמד מהן. כשסיפרתי לפני ארבע שנים לרב פרופ' נריה גוטל, ראש מכללת 'אורות', שיש בידי את המחברות, ואני שוקל להוציאן לאור - הוא שמח וביקש ממני שהמכללה תוציא את הספר. מאחר שהדברים היו זקוקים לעריכה, הצעתי לתפקיד אברך מישיבת בית אל, הרב אליקים זית. עבודת העריכה נמשכה שלוש שנים, והיא כוללת אלפי הערות. אני לא חושב שאי פעם נעשתה כזו עבודת עריכה על ספרים של הרב צבי יהודה".
הצצה אישית לדמותו של הרב
ייחודן של שיחות פרשת השבוע הוא שהן מתייחסות לשנים שבהן ישיבת "מרכז הרב" היתה אך ישיבה קטנה, שמנתה עשרות תלמידים בלבד, ולכן הן פחות מוכרות. חלק מהשיחות ניתנו בפני קהל מצומצם של תלמידים בודדים.
"היה לי חשוב לכתוב דברים שלא נכתבו על ידי אחרים", מבהיר הרב רבינוביץ. "יש עדויות שהרב ביקש שהשיחות תצאנה לאור בספר. הרב צבי יהודה נתן שיחות על פרשות שבוע במשך עשרות שנים, והוא רצה שהדברים יצאו בצורה מסודרת. בשנים שאני רשמתי, תשכ"א-תשכ"ד, לא יצאו שום שיחות לאור".
הספר מתייחד גם בכך שהוא נותן גם הצצה על אישיותו של הרב צבי יהודה, מנקודת מבט אישית. הרב רבינוביץ הקדיש פרק שלם שמתייחס לשאלות ששאל, ובכך מצייר מערכת יחסים שנרקמה בין רב לתלמידו.
"במהלך לימודיי בישיבה היו לי עם מאות פגישות עם רבנו", מספר הרב. "היה לי חשוב שיכירו את הרב גם בהתנהלותו. לכן הבאתי כשלושים סיפורים של פגישות שלי איתו. אחד הדברים שהייתי עד יחידי להם, קרה במהלך חופשת בין הזמנים. הגעתי לישיבה, וחשכו עיניי כשראיתי את רבנו נותן שיעור ביהדות לכשלושים כמרים שישבו עם גלימותיהם השחורות.
"בסוף ההרצאה שאל אחד הכמרים מה ההבדל בין הנצרות ליהדות ביחס למצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שרשומה גם בברית החדשה. הרב ענה לו: ראשית, אתם גנבתם את זה מאיתנו, ושנית, פירוש המצווה אצלנו הוא מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, בעוד אצלכם זה חיובי: מה שאתה אוהב, תעשה גם לחברך. אתה אוהב מכוניות - תן גם לחברך, כך שלמעשה, המצווה בצורתה זו אינה מתקיימת.
"כשראיתי שרבנו גילה בקיאות מפליאה בכתבי הנוצרים, שאלתי אותו ייתכן הדבר, והוא ענה: עכשיו ראית שצריך לדעת אותם כדי להשיב. הרב היה מעורה בכל מה שקרה בארץ. בשיחותיו הוא התייחס למצבנו הפוליטי, להחלטות ממשלה ולהחלטות האו"ם. כשהיה צריך להיפגש עם בן גוריון כדי לשחרר תלמידי ישיבה מהצבא, אז הוא נפגש איתו. כשהמשטרה עצרה את תלמידי הישיבה שהשתתפו בהפגנה נגד המיסיון, הוא אמר להם, כשבא לבקר אותם בכלא, שהעובדה שיש לנו משטרה - היא אחד מסימני המלכות והגאולה. על שולחנו, לצד תמונות של רבנים, הייתה תמונה של הרצל. כששאלתי אותו על כך, אמר לי הרב שהרצל היה שליח של ההשגחה".
הרב שלא ידע לכעוס
השיחות בין הרב רבינוביץ לרבו מקיפות מגוון רחב של תחומים, ומציירות רב שהיה קרוב אל תלמידיו: "הרגשתי כלפיו כמו בן לאבא. אני חושב שכל תלמיד בישיבה הרגיש כך, כי זה היחס שהוא נתן לכולם. אני חושב שהוא הכיר אותי טוב יותר מכפי שהכרתי את עצמי. כששאלתי אותו האם ללמוד רפואה, הוא ענה לי שלא כדאי. אני סובר שהוא חשב שזה לא מתאים לי. לעומת זאת, כאשר שאלתי אותו על מתמטיקה ופילוסופיה - הוא ענה לי בחיוב.
"כשהרצי"ה מצא אותי פעם לומד בשתיים בלילה, הוא שלח אותי לרופא כדי לבדוק כמה שעות צריך לישון. כשהייתי במסגרת של שידוכים, ופגשתי מישהי שאמרה לי שהיא תלך עם פאה נוכרית - שאלתי את הרב מה דעתו, והוא ענה לי שכך היו אמהותינו הולכות. בפעם אחרת, כשהוא ירד ממדרגות הישיבה וביקשתי לצלם אותו – ענה לי הרב שזה ביטול תורה. אמרתי לו שזה כרוך בזמן קצר בלבד, אז הרב אמר שהגאון מוילנא נהיה גאון בזכות זה שהוא לא בזבז גם דקות ספורות. פעם ששאלתי אותו על מידת הכעס, והוא שאל אותי מה זה?
"התייחסתי גם לפגישות מקריות שהיו לנו. כשהייתי בשנה א' בישיבה, שיחקתי כדורסל ביום שישי בצהריים. כשיצאתי מיוזע פגשתי את רבנו, והתביישתי במראה שלי. התנצלתי ואמרתי ששמעתי שאביו של הרב דיבר טוב על התעמלות, אז הרב שלח אותי לקרוא בספר 'אורות' את התייחסותו החיובית של הרב קוק להתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה.
"פעמים הרבה הייתי שואל אותו שאלות פרובוקטיביות, והוא תמיד אמר לי שכאשר שואלים אותו בנימוס ובדרך ארץ, הוא עונה גם על שאלות לא נעימות".
לפנייה לכתב/ת 
