כל מדינה וכיכר א-תחריר שלה: 'סיבוב' עולמי

לאחרונה מסכי הטלוויזיה ודפי העיתונות הוצפו בתמונות של המוני המפגינים בכיכר א-תחריר במצרים. הכיכר המרכזית בקהיר, שהפכה לסמל המחאה שהובילה לסיום שלטונו של מובארק.

כיכר א-תחריר במצרים אינה הכיכר היחידה בעולם שבה התרחשו אירועים שהובילו לשינוי המציאות, והשפיעו באופן דרמטי על ההוויה הפוליטית והחברתית של אומות העולם. כיכר העיר, שמקורה ביוון העתיקה, ממלאת לאורך ההיסטוריה תפקיד קלאסי של מרחב ציבורי, אותו הגדיר הסוציולוג, הפילוסוף וחוקר התרבות הגרמני, יורגן האברמאס, כמרחב שבו מתקיים מפגש ושיח בין אנשים פרטיים שתכליתו היא החלפת דעות, העברת ביקורת וגיבוש דעת קהל בנוגע למדיניות הממשל.

כשמטיילים בערים שונות בעולם, מומלץ לבקר באחת מהכיכרות המרכזיות שלה, לרוב, הכיכר תספר את סיפורה של העיר ושל האנשים שחיים בה. חלק מהכיכרות יספרו על שינוי ותקווה, חלקן יספרו על מחאה וסולידריות והאחרות יספרו על דיכוי ושליטה. כל כיכר והסיפור שלה. נצא לסיור בכמה כיכרות מפורסמות שנכנסו לדפי היסטוריה.

כאן החל שינוי המציאות במצרים אחרי 30 שנה. כיכר א-תחריר (צילום:AP)

כיכר דה מאז'ו בבואנוס איירס, ארגנטינה

כיכר דה מאז'ו (Plaza de Mayo) ובשמה העברי, כיכר מאי, שמוכרת בזכות הבית הוורוד (Casa Rosada) שממרפסתו אווה פרון, אשתו האהובה של הנשיא חואן פרון, נפרדה מהעם בסרט 'אוויטה', היא כיכר שעליה הכריז בשנת 1580 חואן דה גאראי, מייסד העיר בואנוס איירס, כמקום שבו העם הארגנטינאי יוכל להביע את דעותיו ולהיאבק על זכויותיו.

היום, לאחר יותר מ-430 שנה, הכיכר ממשיכה להיות המקום החשוב ביותר במרחב הפוליטי של ארגטינה, המקום שבו מובעים שמחה וכעס, הזדהות ומחאה. זהו המקום שבו העם הארגנטינאי יביע ביקורת כלפי השלטון, יחגוג, יפגין וישבות. מסביב לכיכר נמצאים בניין העירייה, מוזיאון העיר, בית המשפט וכנסייה מרשימה. הכיכר הזו הצמיחה את אחד מארגוני המחאה הארגנטינאים הבולטים ביותר, ארגון "האמהות של כיכר מאי", ארגון של אמהות שילדיהן נחטפו, נרצחו והועלמו על ידי השלטון בתקופת הדיכוי של החונטה הצבאית בין השנים 1983-1976, שמכונה גם "המלחמה המלוכלכת". כ-30 אלף מהם נעדרים עד היום.

קבוצת האמהות נפגשה לראשונה בכיכר מאי באפריל 1977 כדי לחפש ביחד את התשובות בנוגע לגורל ילדיהם שנעלמו, מפגישה לפגישה הקבוצה גדלה והפכה לארגון שסמלן הוא המטפחות הלבנות שכיסו את ראשן, המסמלות את החיתולים שבהן חיתלו את ילדיהן בתקופת ינקותם. עם נפילת הדיקטטורה הצבאית, המשיכו האמהות מכיכר מאי להגיע לכיכר עטופות בצעיף לבן במחאה על כך שהפושעים מימי השלטון הצבאי לא הועמדו לדין, ומתוך המשך המאבק כנגד חוסר הצדק החברתי עליו נאבקו ילדיהם הנעלמים.

בשנים האחרונות, לאחר שבית המשפט העליון בארגנטינה ביטל את חוקי החנינה שהגנו על אנשי החונטה הצבאית מפני העמדה לדין, הודיעו האמהות על הפסקת הפגנות המחאה, אך הן ממשיכות להגיע לכיכר מדי יום חמישי ולצעוד לזכר הנעלמים.

הזוג פרון נפרד מהעם בכיכר דה מאז'ו, ארגנטינה (צילומים: Gettyimages)

כיכר טיאנאנמן בבייג'ינג, סין

פירוש שמה של הכיכר המפורסמת הוא "שער השלום השמיימי", על שמו של השער המפריד בינה ובין העיר האסורה. זוהי כיכר עצומה שיכולה לאכלס כמיליון איש. למעשה, מדובר בכיכר הציבורית הגדולה ביותר בעולם והתרחשו בה אירועים משמעותיים שהשפיעו על המציאות הפוליטית בסין, למשל הכרזתו של מאו טסה דונג ב-1949, על הקמת הרפובליקה העממית של סין.

אירוע משמעותי נוסף, באפריל 1976, הוא הפגנת המחאה הספונטנית שנערכה בכיכר בעקבות מותו של ראש הממשלה הסיני ג'ו אן-לאי וכנגד "כנופיית הארבעה" שחבריה היו יריביו הפוליטיים. המפגינים מחו כנגד הדיכוי של השלטון והוא מצידו תפש את ההתאגדות בכיכר כאיום ממשי למהפכת התרבות. בליל ה-5 לאפריל, כאשר פקדו את הכיכר אלפי אבלים, התקיפה מליציה מטעם המשטר את המפגינים על מנת לגרשם מהכיכר, אלפי מגינים בלתי חמושים נהרגו ונפצעו.

ב-1989 אירועי הכיכר התפרסמו בעולם בעקבות הפגנות מחאה שערכו סטודנטים פרו-דמוקרטיים, ההפגנות דוכאו על ידי השלטון באופן אלים, כשחיילי הצבא ירו על הסטודנטים המפגינים ודרסו אותם באמצעות טנקים.

למרות האירועים הקשים שראתה הכיכר, היא משמשת את תושבי העיר ברגעים תמימים ואופטימיים והם פוקדים אותה בימים יפים לטיולים רגליים והעפת עפיפונים. על פני הכיכר מפוזרים מגוון מבנים חשובים, ביניהם בית העם, אנדרטה לזכר הנופלים למען הקומוניזם, מוזיאון ההיסטוריה ומוזיאון המהפכה הסינית, בית הקונגרס והמאוזוליאום שבו מוצגת גופתו החנוטה של מאו. בכל יום בשעות הזריחה, נערך טקס הנפת הדגל בביצוע חיילי צבא סין, צבא השחרור העממי.

מאבקי הסטודנטים ב-1989 זכורים לכל. כיכר טיאנאנמן בבייג'ינג

כיכר מאידאן נזאלז'נוסטי (כיכר העצמאות) בקייב, אוקראינה

עד שזכתה לכינוי "כיכר העצמאות", החליפה הכיכר המרכזית בקייב שמות רבים בהתאם לרוח התקופה ולפעילות העיקרית שהתקיימה בה. שמה הראשון היה כיכר חראשצ'אטיק, כשהיא שימשה כאחד ממרכזי המסחר של קייב במחצית המאה ה-19, לאחר המהפכה התעשייתית.

כעבור עשרות שנים, כשבניין מועצת העיר נבנה בכיכר, שמה הוחלף לכיכר "הדומה" (דומסקוי). לאחר המהפכה הסובייטית ב-1919 שמה שונה לכיכר "הסובייטי" (רדיאנסקה), וכעבור 16 שנים היא זכתה להיקרא על שמו של יושב ראש הסובייט העליון של ברית המועצות, מיכאל קלינין ונקראה כיכר "קלינין" (קלינינה).

בתקופת מלחמת העולם השנייה, נהרסה הכיכר בעקבות פיצוץ חומרי נפץ שהוטמנו על ידי הצבא האדום לפני הכיבוש הנאצי במבנים הסמוכים לכיכר. הפיצוץ גרם למספר רב של הרוגים. עם תום המלחמה הכיכר נבנתה מחדש ובשנות ה-70 שונה שמה לכיכר "מהפכת אוקטובר" לציון 60 שנה למהפכה הבולשיביקית.

בשנת 1991 בעקבות הפיכתה של אוקריאנה למדינה עצמאית, זכתה הכיכר לשמה הנוכחי (לפחות עד להודעה חדשה...) כיכר "העצמאות". מאז קבלת העצמאות, העם האוקראיני הפך את הכיכר למוקד מחאותיו הפוליטיות והחברתיות. בתחילת שנות ה-90 התקיימו בכיכר הפגנות סטודנטים וכעבור עשור, בשנת 2001, נערכו בה הפגנות מחאה של תנועת "אוקראינה ללא קוצ'מה", שדרשה את התפטרותו של הנשיא קוצ'מה.

שיאן של הפגנות המחאה בכיכר הגיע בסוף שנת 2004, בתקופת המהפכה הכתומה. מאות אלפי מפגינים מחו על השחיתות הגוברת ועל זיוף תוצאות הבחירות לטובת המועמד הפרו-רוסי, ויקטור ינוקוביץ'. המפגינים הקימו בכיכר אוהלים והובילו להחלטה על קיום בחירות חוזרות שבהן ניצח המועמד הפרו-מערבי, ויקטור יושצ'נקו, שלאחר ניצחונו הגיע לכיכר ונשבע אמונים בטקס לא רשמי בפני תומכיו. כיכר העצמאות ממשיכה להתקיים כמוקד להפגנות פוליטיות ולמקום מפגש פופולארי בסופי השבוע בזכות יופיה ובתי הקפה והחנויות הממלאות אותה.

החליפה שמות רבים בהתאם לרוח התקופה. המונים בכיכר העצמאות בקייב

כיכר הבסטיליה בפריז, צרפת

כיכר הבסטיליה הוקמה במקום שבו ניצב מבצר הבסטיליה, שהריסתו במהפכה הצרפתית ביולי 1789, הפכה לסמל המהפכה. מספר שנים לאחר המהפכה הוחלט שהמקום שבו נפל מבצר הבסטיליה יהפוך לכיכר לציון השחרור. עד היום הזה, לצדם של האירועים התרבותיים הרבים שמתקיימים בכיכר וחיי הלילה התוססים שהיא מציעה, נערכות בה לעיתים קרובות הפגנות פוליטיות המוניות בשל חשיבותה הסמלית וההיסטורית.

במרכז הכיכר ניתן לראות את עמוד יולי (La Colonne de Juillet), שהוקם לזכר אירועי מהפכת יולי 1830. ב-1989 נבנה בכיכר בית האופרה החדש של פריז, לציון 200 שנה למהפכה. בלילה הכיכר שוקקת חיים בזכות שפע בתי הקפה, מועדוני הלילה ואולמות הקולנוע שסביבה ולעיתים קרובות מתקיימים בה מצעדים וקונצרטים. בימי ראשון בשעות הצהריים יוצא מהבסטיליה מסע גלגיליות המוני שעובר ברחובות העיר.

כיכר זו הפכה לסמל המהפכה הצרפתית. עמוד יולי במרכז הבסטיליה

כיכר ואצלב בפראג, צ'כיה

כיכר ואצלב המפורסמת בפראג, היא למעשה שדרה מלבנית ארוכה ורחבה הקרויה על שמו של ואצלב הקדוש, אחד מאבות האומה הצ'כית. לרגלי פסלו בקצה השדרה נערכו ב-1989 הפגנות במסגרת "מהפכת הקטיפה", שבמהלכן ההמונים דרשו להביא לסיומו של השלטון הקומוניסטי בצ'כיה. מאז, פסלו של ואצלב הקדוש הפך למעין סמל לאומי ודמוקרטי ולמרגלותיו מפוזרים פרחים, נרות, שלטים ותמונות.

"מהפכת הקטיפה" היא אינה האירוע המשמעותי הראשון שהתקיים בכיכר, 70 שנה לפני כן, הוכרז בה על עצמאותה של הרפובליקה הצ'כית וב-1945 הוכרז על סיומה של מלחמת העולם השנייה. אירוע דרמטי נוסף התרחש בכיכר בשנת 1968, כאשר הסטודנט לפילוסופיה, יאן פלאך, הצית את עצמו בכיכר כאקט של מחאה על פלישת הסובייטים לצ'כיה.

מלבד משמעותה ההיסטורית הרבה, כיכר ואצלב משמשת כיעד תיירותי פופולארי בשל ריבוי בתי המלון, המסעדות, החנויות, בתי הקזינו, מועדוני הלילה, הבנייה המרשימה והמוזיאון הלאומי המרשים.

כיכר המהפכה בהוואנה, קובה

כיכר המהפכה ("פלזה דה לה רבולוסיון - Plaza de la Revolución ") בהוואנה היא מוקד העוצמה של השלטון הקומוניסטי בקובה. מבני השלטון הקומוניסטי מקיפים אותה, ביניהם משרדי המפלגה ולשכת הנשיא, משרד הפנים הקובני וכן התאטרון הלאומי של קובה. הכיכר משמשת עצרות המונים שמארגנת המפלגה הקומוניסטית, כאן נאם פידל קאסטרו, הנשיא לשעבר את נאומיו ההמוניים.

בכיכר זו נערך בשנת 1997 טקס האשכבה של צ'ה גווארה, מהפכן ארגנטינאי ושותפו לדרך של פידל קסטרו, לאחר שנמצאו עצמותיו בבוליביה, בה הוצא להורג. קרוב למיליון אנשים הגיעו לכיכר ושמעו את נשיאם נואם ומהלל את חברו.

בכיכר מצובת אנדרטה לזכר חוסה מארטי, מנהיג התנועה לעצמאות קובה שנחשב לגיבור לאומו.

מוקד העוצמה של השלטון הקומוניסטי. קסטרו נואם בכיכר המהפכה בהוואנה

כיכר רבין בתל אביב, ישראל

לכיכר רבין, שבשמה הקודם כונתה כיכר מלכי ישראל, ישנו תפקיד רב ערך בעיצוב הווייתו ובשיקופו של המרחב הציבורי בישראל. עוד בימים שבהן הכיכר היתה פרדס בשנות ה-30 היא היתה מוקד להפגנות. מאז, כל נקודות הציון המשמעותיות ביותר בתולדות החברה הישראלית באו לידי ביטוי באירועים וההפגנות שהתקיימו בה.

זוהי הכיכר שבה חגגו אוהדי מכבי תל אביב לאחר הזכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1977, מכאן יצא לדרך מצעד הגאווה, צויין שבוע הספר העברי והונצח זכר השואה באמצעות אנדרטת השואה והתקומה של תומרקין.

תפקיד רב בעיצוב הוויית המרחב הציבורי בישראל. כיכר רבין (צילום: רויטרס)

בכיכר הזו התקיימה הפגנת המחאה ההמונית הראשונה בישראל נגד מדיניות הממשלה, שנערכה בזמן מלחמה, בזמן ש"התותחים יורים", כש-400 אלף אנשים הפגינו כמחאה על אירועי סברה ושתילה ומלחמת לבנון.

זוהי הכיכר שבה נאם הבדרן דודו טופז את נאום "הצ'חצ'חים" המפורסם בבחירות 1981, בכיכר הזו מחו נגד שחיתויות, עוול וחוסר שוויון, נחגגים ימי עצמאות והתקיימו הופעות ואירועים תרבותיים שונים. זוהי כיכר שבה מחו נגד מלחמות ופיגועים ובעד הסכמי שלום.

וכמובן שזוהי כיכר שבה נרצח ראש ממשלה בישראל, יצחק רבין ז"ל, אירוע שההיסטוריונים והסוציולוגים מציינים כנקודת שבר ששינתה את פני החברה הישראלית. לאחר הרצח, הכיכר ממשיכה להיות המקום המרכזי שבו נאבקים על ערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

• הכותב מומחה לתיירות ומנהל תחום חו"ל בחברת הדקה ה-90
  

• מכירים כיכרות נוספות חשובות? ספרו לנו בטוקבקים