חברון: ארץ חמדת אבות
הגיע הזמן לשים קץ לתירוצים וההתנצלויות: חברון שלנו, וכמוה כל שטחי יהודה ושומרון. שם חיו אבותינו, ושם מתו. ההחלטה המחייבת ביקורים במערת המכפלה, פותחת פתח למשא ומתן מתוך עמדה בריאה של כוח
נניח שפלשתי לחצר של שכני, גזלתי ממנו חצי דונם וגידרתי אותו, וכאשר פונים אליי בתלונות - אני משיב שאני מפחד מנקמתו של השכן, וחייב מרחק ביטחון בין ביתו לבין ביתי. הטענה הזו תזכה למידה מעטה מאוד של אהדה.
זו בדיוק מדיניות ההסברה של ישראל. יש הרבה גורמים לכך שהעולם כולו נגדנו. ובכן, בין היתר, כי לא נתנו לו שום סיבה להיות בעדנו. כאשר בחו"ל מתקיפים אותנו בטענה שאנחנו שולטים ככובשים בשטחים לא לנו, דוברינו משיבים כי אנו מנסים לנהל משא ומתן, תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים שלנו, והפלשתינים הם שמטרפדים את הניסיונות.
הטענה הזו, למעשה, מקבלת כמובנת מאליה את הטענה שאנו יושבים בשטחים שאינם שייכים לנו. כל מה שנאמר לאחר מכן, נתפס כתירוץ.
זו הארץ שלנו
כדי שיהיה סיכוי שיקשיבו לנו, עלינו לערער על המוסכמה הבינלאומית הרואה אותנו ככובשים. ישנה הסכמה בינלאומית רחבה על זכותנו לגבי גבולות 48', גם אלה שמחוץ לגבולות החלוקה. כך למעשה, מה שכבשנו במלחמת השחרור נתפס כשלנו גם בעיניי האומות, בעוד מה שכבשנו במלחמת ששת הימים, מעולם לא זכה להכרה כזו. הסיבה לכך, בין היתר, היא משום שגם אנחנו מקבלים את האבחנה המלאכותית הזאת.
סגן שר החוץ, דני איילון, הכריז שצוערי משרד החוץ יבקרו מעתה בחברון ובמערת המכפלה. האמירה הזו מצטרפת לדברי שר החינוך, שהודיע על ביקורי תלמידים ישראלים באתר. אם אכן יישמו את ההצהרות הללו, יש בהן אמירה חשובה: יהודה ושומרון שייכים לנו. שם חיו אבותינו, ושם מתו.
החוק הבינלאומי מעולם לא הכיר בריבונות לאומית אחרת באזורי יהודה ושומרון. ירדן שלטה שם מכוח הכיבוש; מדינה פלשתינית עצמאית לא שלטה בהם מעולם. אך הרבה לפני החוק הבינלאומי והרבה מעבר לו, זכותנו על הארץ היא זכות דתית, היסטורית וטבעית. זו הארץ שלנו.
מחוות - אבל מכאיבות
הפלשתינים אינם מתביישים כלל בזיקתם הדתית לארץ. לא רק אנשי החמאס, גם דוברי הפתח מתגאים במסירותם לאל-אקצה.
יש כאן שני עמים הנאבקים על ארץ אחת, אך צופה מן הצד יקבל את הרושם שעם אחד מסור לה בכל נשמתו, בעוד העם האחר מחפש בסך הכל פיסת נדל"ן לטעון בה את האייפון שלו.
אסור לנו להתבייש לתאר בקול רם את השורש העמוק של זיקתנו לארץ: זו הארץ שהובטחה לנו, זו הארץ שבה חיו אבותינו, זוהי ארץ התנ"ך.
האמירה הזו איננה שוללת אפשרות של משא ומתן, המלווה בפשרות טריטוריאליות. אך אין מדובר בנסיגה משטחים שאנחנו מחזיקים בכיבוש זמני; מדובר בנכונות שלנו, לפנים משורת הדין, לוותר על חלקים מארצנו, כמחווה (מכאיבה) של רצון טוב ופיוס.
אם כך היו חוזרים נציגינו ומשננים באוזני האומות, אולי היה מעמדנו הבינלאומי משופר במקצת. אם אכן השר סער וסגן השר איילון לוקחים ברצינות את דבריהם, ואינם מדברים רק לצרכים פוליטיים פנימיים - יש בכך גם משום תיקון לקראת עמדה בריאה יותר כלפי אומות העולם.
לפנייה לכתב/ת 
הרב חיים נבון
שלנו בזכות אבות. מערת המכפלה
צילום: AFP
מומלצים
