נשק חברות הביטוח – מלחמות התשה משפטיות
טחנות הצדק טוחנות לאט – נראה כי משפט זה משמש כמנטרה עבור חברות הביטוח שמתעקשות לשלם רק לאחר התדיינויות משפטיות. הפתרון נמצא אצל השופטים שיכולים לפסוק פיצויים, אך לרוב נמנעים מכך. סיפור האמבטיה של ציפורה וחיים כמשל
חברות הביטוח דוחות באופן סדרתי תביעות של מבוטחים ומנסות את מזלן בבית המשפט. להן אין מה להפסיד - מערכת המשפט לא מטילה עליהן חובה לשלם פיצויים ראויים, במקרים הרבים בהם נפסק כי הן טרטרו סתם את המבוטח.
נפגע קשה בתאונת דרכים חזר לפני מספר ימים כשהוא נרגש ונסער מחילופי דברים ששמע באולם בית המשפט. חילופי הדברים התקיימו בין עורך דינו לבין שופט שמונה זה מכבר. הדיון נקבע כדי לשמוע הצעה של השופט לסיום התיק בפשרה. דבר יום ביומו. בדיון התברר כי הסכום אותו הציע השופט, הינו נמוך, אפילו מעליב, אל נוכח ממדי הפורענות שהותירה התאונה בנפגע. עורך הדין הביע את אכזבתו בפני השופט.
נציגי חברות הביטוח לא כפרו בנכונות החישובים שלי. מה בוער, כך הבנתי את הלך מחשבתם, למה לנו לשלם בתחילת המשפט את מה שהנפגע יקבל ממילא רק בסוף המשפט. בינתיים, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות.
כשראיתי שהצעותיי נדחות והתיקים נערמים, הודה השופט, הבנתי שאני צריך להנמיך את הצעות הפשרה שלי. אבל זה אומר, כך השיב עורך הדין של הנפגע לשופט, שחברות הביטוח הן כמו "האח הגדול", הן למעשה מכתיבות למערכת המשפט העמוסה סכומי פיצויים נמוכים.
השופט לא הכחיש. הנפגע הבין כי ידיו של השופט קצרות מלהושיע. המערכת מחייבת אותו לעמוד בתפוקה. אלא שכאן, לעניות דעתי, יש לשופטים שלנו טעות. הם חושבים שאם הם "יתיישרו" ויתאימו עצמם לפשרות הרצויות לחברות הביטוח, העומס יפחת. אולם התוצאה תהיה הפוכה, כפי שהוכח בשנים האחרונות.
נזקי צנרת? לא לפי המומחים מטעם כלל
חברות הביטוח הן מתדיינות סדרתיות. הן גילו את חולשת המערכת. הן הבינו כי כדאי להן לדחות תביעות, אפילו כך סתם. חלק גדול מהנפגעים והמבוטחים יוותר ולא יפנה כלל לבית המשפט. חלק אחר יבין שלא כדאי לו להזדקן בין כתלי בית המשפט ויתפשר בסכומים נמוכים. חלק אחר, כפי שנראה מיד, ייווכח לדעת שגם אם יתעקש ויגיע למיצוי הצדק, חברת הביטוח לא תשלם דבר על הטרדתו ועל הטרדת בית המשפט.
ומעשה שהיה כך היה. באחד הימים הבחינו בני הזוג ציפורה וחיים צורף בסימני רטיבות שהופיעו על הקיר המשותף לחדר השינה ולחדר האמבטיה בדירתם.
בני הזוג היו מבוטחים בחברת הביטוח כלל. זו שלחה נציג מחברת שחר, קבלנית משנה המועסקת על ידי חברת כלל בתיקוני דירות. "אין נזק צנרת", קבע נציג שחר בפסקנות. "יש בעיית איטום רובה סביב למקלחון. אין כיסוי בפוליסה".
חלפו שלושה חודשים. הרטיבות לא נשמעה לאבחנה של נציג חברת שחר והחריפה. בני הזוג צורף כבר לא הסכימו לתת אמון בנציגי חברת הביטוח כלל ושחר. הם הזמינו אינסטלטור פרטי. זה הסיר את אריחי הקרמיקה, הוציא את האמבטיה ממקומה וגילה כי מקור הרטיבות הוא נזילה בצנרת חדר הרחצה.
האם חברת כלל התנצלה? האם שילמה את ההוצאות שהוצאו על ידי המבוטחים לתיקון הנזק? האם פיצתה את המבוטחים על האבחנה הלקויה? הגולש הנבון יבין מיד מה עשתה חברת כלל. היא הציעה למבוטחים פחות מחמישית מנזקם. למה? ככה. בלית ברירה המבוטחים פנו לבית המשפט.
הנזק ישולם, אבל בלי הטרדת המבוטחים
ומה קרה בבית המשפט? השופטת שירלי דקל נוה עשתה עבודה יסודית. היא שמעה עדים. קראה סיכומים. דנה בפרטי החשבוניות והקבלות אחד לאחד, כאילו היא מחלקת התביעות של חברת הביטוח. לבסוף נתנה פסק דין נכון ומנומק לעילא ולעילא. הכל כפי שנדרש בחוק. אולם קשה שלא להבחין כי חברת הביטוח בזבזה את זמנה היקר של השופטת על סערה בכוס מים.
בסופו של פסק דין מבוסס, השופטת קבעה את מה שהיה ברור מלכתחילה גם לחברת הביטוח: "על חברת כלל היתה מוטלת החובה לפי הפוליסה לפעול לאיתור מקור הנזק, ולאחר מכן, לדאוג להשבת המצב לקדמותו. כלל הפרה את חובתה, ועליה לפצות את המבוטחים בגין ההוצאות שנגרמו להם ואשר הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת".
השופטת חייבה את כלל לשלם לבני הזוג צורף את נזקם. ומה לגבי הטרדת השווא של המבוטחים ושל מערכת בתי המשפט? "המבוטחים תבעו סך של 2,500 שקל עבור הטרדה שנגרמה להם על ידי כלל", רשמה השופטת בפסק דינה. "לא השתכנעתי כי זה המקרה לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. אמנם, הטיפול בנזילה לא היה מקצועי, ומן הראוי שכלל, באמצעות חברת שחר, היתה נענית לפניית המבוטחים באופן יעיל, ולא פוטרת אותם באבחנה בלתי נכונה.
יחד עם זאת, התביעה מבוססת על פוליסת ביטוח וראש נזק של עוגמת נפש או טרדה אינו בר פיצוי מכוח הפוליסה. יתרה מכך, המבוטחים לא ביססו את טענתם בדבר טרדה, למעט טענה כללית כי הנזק לא אובחן מיד. כמו כן, לא הוכח כי ההטרדה שנגרמה למבוטחים היתה נחסכת אם הייתה מתבצעת אבחנה נכונה מידית".
הפרת חוזה מחייבת פיצוי
עם כל ההערכה המקצועית לשופטת, קשה להסכים עם דברים אלה. נכון שאין בפוליסה כיסוי לעוגמת נפש, אבל פוליסת ביטוח היא חוזה. משקבעה השופטת כי כלל הפרה את חוזה הביטוח, יש לבית המשפט סמכות, מכוח סעיפים 10 עד 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), לחייב את חברת הביטוח גם עבור עגמת נפש ואפילו ללא הוכחת נזק.
גם מדיניות שיפוטית ראויה מצדיקה לעשות זאת. כאמור, חברות הביטוח הן מתדיינות סדרתיות. אם לא יוטלו עליהן פיצויים ראויים על הטרדת המבוטחים ובתי המשפט, מדוע שלא ימשיכו להציף את בתי המשפט במחלוקות סרק.
מי שיגלוש באתרים משפטיים יגלה כי הכמויות של ההתדיינויות עם חברות הביטוח בבתי המשפט הן בלתי נסבלות. הנה פתרון נכון וראוי לבעיית העומס בבתי המשפט: הטלת פיצויים בכל מקרה בו בית המשפט יקבע כי חברת הביטוח הפרה את חוזה הביטוח. גם בית המשפט העליון בפרשת שלום גרשון קבע כי קיים לכך בסיס בחוק.
לפנייה לכתב/ת 
