קדאפי מעוור את ההמונים: אקסטזה בכיכר הירוקה

עמדתי במרכז הכיכר הירוקה, בין עשרות אלפי לובים משולהבים, ולא יכולתי להאמין למה שאני רואה ושומע. רבבות בני אדם באקסטזה חסרת שליטה, קופצים, שרים וחוגגים את ניצחון כוחות קדאפי על המורדים. "המלחמה נגמרה", צעקה לעברי גברת מקומית, "אל תאמין לשקרים של אל ג'זירה". מרוב רעש והמולה שמסביב לא יכולתי לומר לה דבר, אבל עדיין ידעתי באותן דקות כי מלחמת האזרחים בלוב רחוקה מקו הסיום. לא יכולתי להבין כיצד המון תמים והיסטרי חוגג את תום המלחמה כשהסוף כלל לא נראה באופק.

שליחי ynet מדווחים מעין הסערה בלוב:

• המורדים בלוב: "שחררנו את כל הערים במזרח"
• יללת הסירנות בטריפולי: ירי מאסיבי במרכז העיר
• שליחנו לטריפולי: אמרו לי "אם תצלם - תירצח"
• מורדים לשליחנו לבנגזי: "נכבוש את טריפולי"
• בואו לדבר על זה בפייסבוק של ynet
  

לא הרחק ממני עמד גבר המשתייך לאחת מוועדות התמיכה האזרחיות בקדאפי. הוא החזיק בידו קלצ'ניקוב וכל רגע שחרר צרור לאוויר. אחרים לידו, אוחזים אף הם בנשק דומה, ענו לו בהתאם, כמו בתזמורת. צרחות אושר ויללות שמחה מצד הנשים בקהל ליוו את הירי. קבוצת בנות במדי חאקי, תלמידות תיכון בטריפולי, היו מופקדות על הסיסמאות שהופרחו לחלל במקביל לירי שנמשך כל העת. "אללה - קדאפי - לוב - באס" הפכה לקריאה שבאמצעותה מבהירים הלובים כי הם נגד המורדים - ולא רק. זאת גם דרכם להצהיר במי הם מאמינים: קודם כל באל, אחר כך בקדאפי ובסוף במדינתם לוב המאוחדת. הם גם צעקו: "לכו לכו יא זרים, בוא בוא המנהיג".

היסטריה בכיכר

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0311/0603112331libya.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;2.News-192.the.world&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

הציבור שנראה ברובו עני ופשוט השיב לנערות בקריאות דומות. הבטתי בעיניהם של צעירים לובים אוחזי קלצ'ניקוב שצעקו בכמיהה: "קדאפי - אנחנו אוהבים אותך!". נשים בלבוש מוסלמי מסורתי, בשמלות שחורות, חיבקו תינוקות שאותם עטפו בתכריכים בצבע ירוק. הן הצטרפו לקריאות ונופפו בתינוקות באוויר.

כל העת בקעה מוסיקה מחרישת אוזניים מהבניינים הפונים לכיכר מצד העיר העתיקה, מכוניות צפרו והנהגים הגבירו את עצמת הקול של תחנת הרדיו של הממשל, ששידרה שירי הלל לקדאפי ובני משפחתו. היה זה אחד הרגעים שבו קהל יוצא משליטה ומשתגע ממש. שאלתי את עצמי מדוע זה כך, מה לכל הרוחות קורה פה?

איך ייתכן שהאנשים הללו נמצאים במצב של הדחקה ומכחישים את כל דיווחי התקשורת הבינלאומית, לפיהם המורדים מחזיקים לא רק בבנגזי, אלא גם בערים טוברוק, דרנה ומיסרטה שממזרח לטריפולי, ובא-זאוויה שממערב לה, ובערים נוספות שהממשל טוען שהוא אוחז בהן מחדש? הלא די שיתקשרו לקרוביהם שבאותן ערים כדי לקבל דיווח אמת, אבל הם מעדיפים לשתות כצמאים את המידע של קדאפי, ואין כוח בעולם שיגרום להם לחשוב אחרת.

למעשה, חלקם כן התקשרו לערים אחרות בלוב אבל קיבלו את הדיווח שרצו לשמוע, לפיו הצבא כבש את המקום. לעומת זאת, כשאני התקשרתי למקורות אמינים בשתי ערים, שמעתי דיווח אחר לגמרי: הקרבות עדיין נמשכים. אותם מקורות אישרו שאמנם החל משעות הבוקר המוקדמות יצאו יחידות צבא ונאמניו של קדאפי למתקפת הנגד הגדולה ביותר עד כה, והצליחו לנוע קדימה, אך לא הצליחו - לפחות עד אמש בשעות הערב - להשיג שליטה בערים כמו א-זאוויה.

אך עבור הקהל בכיכר הירוקה בטריפולי מדובר רק ב"שקרים של אל ג'זירה, בי.בי.סי והאמריקנים". רעדתי כולי, האנשים מסביבי, אחוזי אמוק, סירבו בכל תוקף להכיר במציאות. הם היו במצב קבוע של התלהבות, עד כדי כך שזה היה מפחיד לראות המון במצב שכזה.

גם ליד מעוז קדאפי: "הוא האבא שלנו"

יצאתי מהכיכר הירוקה במרכז טריפולי, הסמוכה לחוף הים, דרך דער, אל עבר מעוז אל עזיזיה. שם, מעריכים כולם, שוהים קדאפי ובניו. גם כאן קהל של אלפים הריע בדגלים ירוקים שמזוהים עם המשפחה, צעקות שמחה נזעקו לאוויר ומנגינות אושר נשמעו מהמכוניות. "המנהיג הוא האבא שלנו, הוא האח שלנו", הם שרו ביחד, מתופפים בתופים ורוקדים, מזיעים משמחה.

כל העת שאלתי את אותה שאלה: מנין אתם יודעים שאכן המלחמה הסתיימה? - וקיבלתי את אותה התשובה. ברגע אחד הבנתי את התופעה המפחידה שמול עיני: האנשים הללו עברו שטיפת מוח. הם עברו כזאת שטיפת מוח, שהם מאמינים לכל דבר שהמנהיג והממשל שלו אומרים. בין אם מדובר באידיאולוגיה, בתיאולוגיה, או במידע תקשורתי - אם זה בא מפיו של קדאפי, אם הרדיו או הטלוויזיה משדרים את דבריו - הרי שזאת האמת לאמיתה ואין עוררין עליה.

המסוק הנטוש‏ (צילום: צור שיזף)

1

2

3

4

5

6

7

41 שנים של שטיפת מוח משולבת בלאומניות קיצונית הביאו את האנשים הללו, מרביתם בני שבט הוורפלה, להאמין שכל מה שהמנהיג הלובי ואמצעי התקשורת שברשותו אומרים נכון.

מה יקרה כשהאשליה תתפוגג?

שבתי לבית המלון וניסיתי לדבר עם רופאים ופרופסורים, שנציגי העיתונות של הממשל העבירו לי את מספרי הטלפון שלהם לצורך ראיונות. הם שבו וחזרו על אותן סיסמאות ששודרו בכלי התקשורת הלוביים. בפועל, כבר משעות הבוקר היה זה ברור כי מדובר בתעמולה שמנבאת את עצמה. לפני עלות השחר, כשהירי ברחובות טריפולי החל, מיהרתי לצאת החוצה ושמעתי טור ארוך של משוריינים ונגמ"שים נעים לכיוון א-זאוויה. הירי וזיקוקי הדינור שמילאו את האוויר החלו עוד לפני ששיירת הטנקים הזאת הגיעה ליעדה. הנגמ"שים היו בדרך, אבל בטריפולי כבר חגגו את הניצחון הגדול.

בבוקר, כשהדברים עדיין לא היו ברורים, הייתה שמועה שהירי הגיע ממעוז קדאפי, בשל מריבה פנים-משפחתית בין תומכים של בניו. כשניסיתי לשאול את התושבים אם יש להם אישור או מידע בנוגע לשמועה, הם הביטו בי בעוינות, אחדים כמעט והפכו אלימים כלפיי. הם לא אהבו לא את השאלה וגם לא את הרעיון שדבר כזה עלול לקרות.

השעות במהלך היום חלפו. ניסיתי להשיג את האישורים הנדרשים כדי להגיע לא-זאוויה. נציגי העיתונות של הממשל טענו בהתחלה שנצא לשם בתוך שעה. אחר כך אמרו שאולי נצא בשעות אחר הצהריים, ולבסוף הציעו שניסע לשם מחר כי "יש צורך להמתין עד שיירגעו הרוחות". היה זה סימן ברור לכך שהצבא לא כבש את א-זאוויה, כמו השקר שהועבר להמונים.

אני מפחד לחשוב מה יקרה לציבור המשולהב הזה כשיקיץ מהאשליה ויתעורר למציאות. מה יקרה כשהם יבינו שקדאפי עוד לא מנצח כפי שהם סבורים, וכי המצב בלוב נהפך להיות מסוכן וקשה הרבה יותר. ההתעוררות הזאת כשלעצמה עלולה להביא לשפיכות דמים בלתי פוסקת, משום שהאנשים הללו באמת ובתמים נאמנים לקדאפי.

לוב אינה מצרים

בניגוד למצרים, שם מובארק נהנה משורה של נאמנים שהיו מקורבים לו כי נהנו ממנעמי שלטונו, המצב בלוב שונה. בטריפולי הרוב המכריע של התושבים לא רק נאמנים לקדאפי - הם ממש סוגדים לו. הם היו שמחים מאוד אם קדאפי יבצע את הרפורמות הנדרשות על מנת להצעיד את לוב אל עבר העתיד, אולם אך ורק הוא רשאי לעשות זאת בעיניהם. רק כשרואים את הטירוף בכיכר הירוקה מבינים מדוע המלחמה בלוב צפויה להיות ארוכה. הסיכוי היחיד לסיים אותה היא אם מסיבה כלשהי משפחת קדאפי תיאלץ לוותר על השלטון, או לחלופין תהיה בגידה מבפנים.

נכון לשעות הערב אתמול המצב על הקרקע הוא כזה: כוחות קדאפי פזורים לאורך קו החוף, מטריפולי למזרח ולמערב.

 הם הותירו למורדים להגיע לניצחונות בכפרים קטנים לאורך הכביש, אך מחזיקים במקורות הנפט בחוזקה. גם בראס לנוף הצבא אוחז בטרמינל הנפט. המורדים מצדם אינם מאורגנים מספיק ואין להם מושג מה הם מתכוונים לעשות.

לקדאפי יש עדיין נאמנים בצבא ובעיקר חיל אוויר, שהוא לא משתמש בו בשלב זה נגד האוכלוסייה נוכח העיניים של הקהילה הבינלאומית שנעוצות בו. אם המורדים ישימו ידיהם על מקורות נפט, זה עלול להשתנות. את עיקר הכוח קדאפי מנצל כדי למנוע מהמורדים לנוע בחופשיות, אך הוא לא מנסה בשלב זה להשתלט עליהם - כדי לא להיקלע למהלכים בינלאומיים נגדו.