טיפת החמצה, אבל לא פספוס / דניאל פרנקל
"חשבתי שאפשרי לזכות במדליה באליפות אירופה, אבל אין תחושת פספוס - יותר קשה לעכל שאני במקום ה-4 ביבשת. כיף לייצג כך את המדינה, מודה לכולם על כל הפרגון". לאחר ההישג הענק בפריז, הקופצת לגובה מספרת על החוויות בטור ל-ynet
איזה כיף לסיים תחרות כל כך גדולה בהרגשה כל כך טובה. מצד אחד, ברור שיש טיפה תחושת החמצה מכך שלא עליתי לפודיום ולא זכיתי במדליה, כמו כל אחד שמסיים תחרות כלשהי במקום הרביעי. מצד שני, אין תחושת פספוס אמיתי ויותר קשה לי לעכל את זה שאני במקום הרביעי באליפות אירופה והרגשת הסיפוק מכך עצומה.
עכשיו, אחרי עוד תחרות טובה שלי, אני מרגישה שאני ממשיכה להתקדם לעבר המטרה שלי, לשפר בעקביות את התוצאות שלי, בלי להסתכל קדימה מדי או להתמקד באתגרים רחוקים או גדולים מדי.
דניאל פרנקל, היום. חייבת לאנטולי שפרן את הכל (צילום: AP)
במהלך הגמר בפריז, אחרי שראיתי שהמתחרות האחרות פוסלות בגובה 1.96 מ' אחת אחרי השנייה, חשבתי שאני יכולה לעשות את זה ואולי להתברג בין השלישייה הראשונה. הייתי קרובה לעבור את הגובה הזה בניסיון השני, אבל לצערי לא הצלחתי. בסך הכול אני מרוצה מהתוצאות האחרונות שלי וממתינה לקראת חידוש האימונים, כי אני יודעת שהדברים הטובים באים אחרי שמחכים בסבלנות.
במהלך הימים בפריז היה לי כיף לראות את ההערכה מהמאמנים האחרים, אלה דברים שנותנים לך הרגשה טובה. כיף במיוחד שמזכירים את ישראל, אני שמחה שהיתה לי הזדמנות לייצג כך את המדינה.
בימים האחרונים שאלו אותי הרבה על התוצאה שהשגתי, אבל אני לא חושבת על זה במובן של "וואו, שברתי שיא ישראלי". אני רק מתרכזת במה שאני צריכה לעשות כדי להשיג את הקפיצה הטובה ביותר שלי - טכניקה, הרצה וריכוז הן מילות המפתח שלי.
עוד שאלה נפוצה השבוע היתה בנוגע לסודות שלי. במהלך תחרות בכלל ובאחת כזו בפרט, מנסים כמה שיותר להירגע ולא לחשוב על המעמד. זו תחרות גדולה עם הרבה אדרנלין וכל הזמן חושבים על המטרה ולא על המעמד.
התחרות הפעם היתה באולם, אבל אישית, אני לא מרגישה את ההבדלים בין קפיצה באולם או באיצטדיון פתוח. האולם בברסי פשוט מדהים. התחריתי באולמות רבים השנה אבל כאן היה הכי מדהים וכיף. זה אולם שהקהל קרוב למסלול וכך מרגישים ושומעים אותו יותר חזק.
בתחרות עצמה לא היו לי שיחות עם קופצות אחרות. כל אחת מתרכזת בעצמה ורק יש את ה'שלום' ההדדי, בלי יותר מדי אינטרקציה, כי זה ענף מאוד אישי וכל אחת מתרכזת בעצמה.
עכשיו, אחרי התחרות, אני עדיין לא חוזרת לארץ. אשאר כאן בפריז נהדרת לכמה ימי חופש עם חבר שלי ונחזור לארץ ביום חמישי. איך אחגוג את ההישג
אתם בטח שואלים? אצא לארוחה עם המשפחה שלי שנמצאת כאן. אחרי זה בחופשה הקצרה אנסה שהאדרנלין יירד לקראת החזרה לאימונים לקראת המטרה הבאה.
אני יודעת שיש לי עוד הרבה מה לשפר וזה מה שמדרבן אותי, שאני יודעת שלא הגעתי לתקרה שלי. אני לא חושבת על אולימפיאדת לונדון 2012 בינתיים, מבחינתי היא רחוקה מדי. עוד קודם לכן יש את אליפות העולם בקיץ.
לפני סיום, אני חייבת מילה טובה למאמן שלי, אנטולי שפרן. 'טולי' אמר לי בסיום התחרות שהוא חשב שאני יכולה לעבור את הגובה הזה וחושב שאני יכולה אפילו יותר. כולכם רואים את התוצאות שלי אבל רק אני יודעת עד כמה בלעדיי המאמן שלי, שום דבר מכל זה לא היה קורה. הוא הכח המנטלי והפיזי שלי, אני חייבת לו הכל.
עכשיו הגיע הזמן לבלות קצת עם החבר, אמא ודודה שלי שהגיעו לכאן להיות איתי. אני גם רוצה להודות לכם על התמיכה הגדולה. אין לכם מושג כמה זה עוזר וכאן התרגשתי נורא ממעט הישראלים שהיו ביציעים. מחמם את הלב לדעת שיש מישהו מהמדינה הקטנה שלנו כאן איתי. אני רוצה לנצל את הבמה כדי להודות גם לכל המברכים שהתקשרו אליי בימים האחרונים. כיף אדיר שיש כזה פרגון וזה עושה לי טוב. תודה לכולכם, נשתמע בקרוב !
שלכם, דניאל.
לפנייה לכתב/ת 
