אז מה עו"סים הרבנים?

הקריאה לכתיבת "מכתב רבנים" לחיזוק העובדים הסוציאליים במאבקם לשיפור תנאי עבודתם מלמדת שיש נתק בסיסי בין מוסד הרבנות ובין העבודה הקהילתית. להלן חמש הערות הקשר בין הרבנים, העובדים הסוציאליים והמציאות הישראלית:

רבנות קהילתית ורבנות עירונית – מיקום הרב בקהילה

כל מי שגר ביישוב יודע שהרב מעורב תמיד במערך הפעילות הקהילתית: מוסדות רווחה, חסד, חינוך ותרבות. המעורבות הזו טבעית לו וטבעית לקהילה שבה הוא חי. בסביבה העירונית נוצר מנגנון נפרד לגמרי שבו העובדים הסוציאליים מחוברים לרשויות הרווחה העירוניות או הארציות, והרבנות אינה מעורבת בכלל בכל התחום הזה, שעניינו רווחת הפרט והכלל.

זהו שיבוש עמוק של מוסד הרבנות בישראל. יש לזה סיבות רבות היסטוריות, סוציולוגיות ותרבותיות, אך כרגע מעניינת שורת התוצאה שהיא – נתק!

רבנות מקצוענית ורבנות "משפחתית"

כל אחד מאיתנו שנזקק לרופא מכיר את המעבר מ"רופא המשפחה" הכללי ל"רופא המומחה". ככל שמתפתחת הרפואה, כך מתמקצעים הרופאים

ומגיעים לרמות של "תתי התמחות".

גם הרבנות, כמו הרפואה, משרתת את החברה המודרנית שמחפשת מומחים לנושאים מקצועיים. לדוגמה, טכנולוגיית המזון מחייבת רבנים נותני כשרות מקצוענים. כך גם בתחומים הלכתיים רבים ומגוונים. ככל שאתגרי הזמן משתכללים, כך מתעצמת הדרישה למקצוענות רבנית.

רבנות קהילתית דומה יותר ל"רופא המשפחה", שיודע ללוות את כל אחד מבני הקהילה שלו בנקודות זמן שונות בחיים ולכוון אותם בשעת הצורך אל המומחה המקצועי. חשיבותו של רופא המשפחה היא בראייה הכוללת, ההוליסטית, שרואה את המכלול - גם של המשפחה וגם של האדם. הוא יודע מתי צריך מעורבות אגרסיבית ומתי עצת נפש, מתי המשפחה במשבר ומתי בתעצומות.

כך גם רב המלווה את קהילתו – על כל פרקי חייה. המשבר של החברה העירונית מתאפיין באובדן הקהילתיות. יש הרבה קהילות מדומיינות, אך בתחומי הגיאוגרפיה יש מעט מאוד מבנים הלוקחים את האחריות הקהילתית במלוא הרצינות. זהו אתגר שעומד לפתחו של כל רב קהילה עירוני.

שילוב ידיים בין אנשי הרווחה והרבנות

רוב הרבנים לא למדו את מקצוע העבודה הסוציאלית ולא התמחו בתתי הרזים של המקצוע הזה, אם כי לרבים מהם יש את האינטואיציות הבריאות לעבודה קהילתית. שילוב כוחות של לשכות הרווחה ושירותי העזר החברתיים עם הרבנות יכול להניב פרות נפלאים של חיזוק האחריות לכל אחד מהאנשים המחפשים משענת למצוקתם.

הרב, כמנהיג בקהילתו, יכול להשפיע על מערך ההתנדבות בקהילה, לעורר את הציבור לעשייה חברתית ולהציב את הרף המוסרי הגבוה ביותר, בחברה שבה הנטייה היא להסתגר ולתרום ב"הוראות קבע" ללא מגע אישי וישיר.

חיבור המדינה עם המגזר הקהילה  

ביכולתו של הרב למצוא איזונים בין נדבת לב של החלקים החזקים בקהילתו לבין צורכי לשכות הרווחה, שמתמוטטות מול גודש הפניות. במקום לייצר תחרות בין המוסדות הממלכתיים לבין העמותות הפרטיות, אפשר לנווט את התרומות לשיתוף פעולה עם המערכות המקומיות ועל ידי כך להעצים אותן ולאפשר להן לתפקד על פי הידע המקצועי שרכשו.

כך ייווצרו מערכות תומכות בין המגזר האזרחי, הרוצה לתקן את הפערים שבחברה, לבין המערכת הציבורית היודעת את תפקידה אך מתקשה לממש את ייעדה.

לא תוכל להתעלם

שביתת העו"ס היא פגיעה בלב. זו שביתה הפוגעת בראש וראשונה בנזקקים שתלויים ביד המושטת של החברה. המצווה של "הקם תקים"

עומדת לפתחנו ואיש מאיתנו אינו פטור ממנה.

המערכת הציבורית היא שליחת הציבור שלנו וככזו אמורה היא לשרת את כל החוליות הנזקקות בדרך הראויה ביותר. שביתת העו"ס היא צעקה של קבוצת איכות שבחרה בחיי שליחות לקיים את המצווה היהודית של ראיית פני האחר. אנו מוכרחים לראות את פני השובתים, כדי לאפשר להם להמשיך בעבודת הקודש שלהם. לא נוכל להתעלם.