אתם בלחץ? מערכת החיסון שלכם תעבוד יותר

חוויות של לחץ וחרדה הן אף פעם לא נעימות. הגוף מתכווץ, המחשבה מתערפלת ואנחנו מתרכזים אך ורק בגורם המלחיץ. חוויית הלחץ הופכת לקשה עוד יותר כאשר אנחנו עוברים אירוע טראומתי במיוחד. זה עלול לקרות לחיילים או לאזרחים באיזורי לחימה, לנפגעות אונס או למי שעבר התעללות, אך התוצאה של כולם היא טראומה נפשית, או בשמה הרפואי הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שמשפיעה על כל תחומי החיים.

כיום הטיפול היחיד שמוצע למקרים של פוסט טראומה הוא פסיכולוגי, במטרה לנסות ולהתמודד עם הגורם לחרדה, אך ייתכן שבשנים הקרובות תימצא הדרך לרפא לחלוטין את הסובלים מפוסט טראומה בדרכים פיזיולוגיות. מחקר ישראלי, שבראשו עומדת פרופ' חרמונה שורק מהאוניברסיטה העברית, מצא כי הזכרונות מקובעים במוחנו על ידי יצירה של חלבונים, וכי כאשר מדובר בזכרונות טראומתיים במיוחד נוצרת מהם כמות גדולה וצורתם משתנה. הסיבה לכך נעוצה עוד בימי האדם הקדמון, וכעת מנסה פרופ' שורק להבין כיצד ניתן לגרום לגוף לא לייצר את החלבונים הללו במקרה של טראומה, כך שהזכרונות הקשים לא יקובעו במוחנו ולא יגרמו לתופעות הקשות של התסמונת הפוסט טראומתית.

בזמן חרדה: מערכת החיסון עובדת שעות נוספות

הפרעה פוסט טראומתית מתבטאת בתחילה בפחד עז, בתחושת חוסר אונים או בתחושת חלחלה ואימה. מאוחר יותר האדם מפתח תגובה לאותו אירוע טראומטי על ידי חוויה חוזרת ונשנית של האירוע. יש לו סיוטי יום ולילה, חרדות, תחושת קהות חושים, דיכאון, הוא מתחיל להתבודד עד כדי נסיגה חברתית ופגיעה קשה באורח החיים.

לדברי פרופ' שורק למרות שאנחנו נוטים לשייך את החווייה הטראומתית למוח, היא מתרחשת בגוף כולו. "השאלה הגדולה, איתה התחלנו את המחקר, הייתה על אילו מערכות בגוף משפיעים אותם גורמים טראומתיים. אנחנו יודעים היום לומר שחוויית הלחץ והחרדה מתרחשת בראש, אך יש לה גם השפעות פיזיות רבות. אפשר לומר, בפשטות, שהראש 'מדבר' כל הזמן עם הגוף, יש ביניהם תקשורת, ולכן גם החוויה הגופנית תקבע איך אנחנו נגיב לחוויות מלחיצות".

אך הגוף מגיב למצבי לחץ וחרדה לא רק במקרים של חוויות קשות מאוד, הגורמות לפוסט טראומה, אלא גם במקרים פשוטים ויומיומיים יותר, כמו וויכוח סוער במיוחד. הסיבה לכך היא ביולוגית, ונעוצה באורח חייו של האדם הקדמון. "כולנו יונקים והוגוף שלנו תוכנן להיזהר מסיכון לקיומנו", מסבירה שורק. "כשהאדם הקדמון יצא לצוד ופתאום הגיע נמר מסוג שן החרב אז זה היה עבורו נורא מלחיץ ובישר על סיכון ממשי לפגיעה פיזית. עבורו התגובה הגופנית החשובה הייתה ייצור חלבונים, שיוכלו להתמודד עם פציעה, במקרה ותתרחש. גם כיום אנחנו נושאים את אותה ה'חומרה' ולכן כשצועקים עלינו בעבודה או כשאנחנו חשים במצוקה כלשהי, אפילו אם היא קטנה, אנחנו חווים את אותה תחושה. הגוף שלנו מתכונן לפגיעה פיזית ומערכת החיסון נערכת להתמודד עימה".

-כיצד מערכת החיסון נערכת לכך?

"אנחנו יודעים היום שמערכת החיסון שולחת מסרים גם למוח. במקרה של לחץ או חרדה היא מפעילה מערכות עצביות שתפקידן להתאים את התגובות שלנו למצב שבו אנחנו עלולים להגיע לידי פציעה או מחלה. זו הסיבה שכאשר אנחנו נמצאים במצב של לחץ או חרדה, בו מערכת החיסון עובדת שעות נוספות, נרגיש באופן פיזי כאילו אנחנו חולים. וכיוון שכאשר אנחנו חולים הגוף מאותת לנו שאנחנו צריכים לישון, אז גם כשאנחנו לחוצים או חרדים לא יהיה לנו הרבה מרץ".

המטרה: למנוע את הפעלת התגובות הפיזיות

לאחר שהבינו את פעולת הגוף במצבי לחץ וחרדה, וגילו איזה גנים מפעילים את מערכת החיסון במצבים כאלו,  מקווים פרופ' שורק וצוותה למצוא תרופה או טיפול שימנע מהגוף להגיב בדרך שונה

מכפי שהוא מגיב כיום למצבים הללו. "אם אנחנו יודעים כיצד פועלת המערכת כשהיא נערכת למצב מלחיץ, אולי נוכל למנוע את ההפעלה שלה ובכך נפתור את הבעיה. בדרך זו לא נוכל רק למצוא טיפול יעיל כנגד מצבים של פוסט טראומה, אלא גם נגרום לכך שבמצבים בהם אין לנו שום סכנה, כמו מצבים מלחיצים בעבודה, למשל, לא תופעל התגובה הגפנית שמקשה עלינו את התפקוד".

-באיזה שלב נמצא כרגע הניסוי?

"בפיתוחים שיש להם השלכה רפואית ישנם שני שלבים עיקריים: נסיונות המעבדה והשלב הקליני, בו מגיעים לבדיקות בבני אדם. אנחנו כבר סיימנו את הניסיונות במעבדה והיינו שמחים לעבור לשלב הקליני, אך לצערנו באוניברסיטאות בארץ קשה מאוד לעבור אליו בגלל אילוצים כלכליים".

פרופ' חרמונה שורק תרצה היום (ג') על "תגובות לחץ כמנגנון הגנה" במסגרת "שבוע קולנוע ומוח" שנערך על ידי מרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח באוניברסיטה העברית וסינמטק ירושלים. לפרטים נוספים לחצו כאן