ברוקולי במקום נסיכה: השנה תופרים תחפושות

"אז למה תרצו להתחפש בפורים?" שאלתי את בנותיי עם כניסתו של חודש אדר א', כולי חדורת מוטיבציה ליצירה מקורית ומשותפת. לאחר סיעור מוחות הזוי במיוחד, החלטנו להתחפש המשפחה כולה לערוגת הגינה, כשהבנות יזכו להיות גזר וברוקולי, והתינוק יהיה תולעת המנסה להזדחל אל הירקות.

עבר חודש ונותרו שבועיים ל"שעת השין". הקטנה הודיעה שהיא לא רוצה להיות גזר - גזר הוא לא נסיכה, ומסתבר שזה בעוכריו. הגדולה מצטרפת - גם הברוקולי לא לובש שמלה עם נצנצים. כשמוסיפים את שני אלה לעבודה, שרעיונות מקוריים מצריכים השקעת זמן ויצירתיות, בעוד שרעיונות לא מקוריים מצריכים בעיקר השקעת מזומנים, שוב אגיע לחג הפורים עם שתי מלכות של לבבות ופרחים.

בנבכי המגילה

חוויית התחפושות המשפחתית שלי שלחה אותי אל הסיפור הפותח את מגילת אסתר, הלא הוא תיאור המשתה בארמון המלך אחשורוש: "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א', א') - נתח גדול מהעולם שהיה מוכר אז.

המשתה נמשך חצי שנה ונועד לשרי המלך ולעבדיו - מן הסתם שליטי וברוני העמים הכבושים. חצי שנה תמימה הם בילו בלחגוג, לשתות ולסבוא, על חשבון המלך אחשורוש, או שמא נאמר על חשבון המשאבים הגזולים של בני עמם?

אך סיפור המשתה לא נגמר כאן. לאחר חצי שנה של סביאה עם האלפיון העליון, פותח אחשורוש את שערי הארמון לעם כולו למשתה מטורף בן שבוע ימים. מסתבר, כי אחשורוש כבר ידע שהדרך הטובה ביותר למנוע התקוממות מול שיטה הנוגסת במשאבי המדינות ופוגעת בחברה ובסביבה, היא באמצעות מכירת אשליה שכולנו שותפים לחגיגה. ואם לא, הרי שזה מקרה ביש מזל, שעוד מעט יתהפך וגם אנחנו נקבל את חלקנו מהעוגה, שכן המערכת פועלת לטובתנו.

במהלך המשתה הוציא המלך צו לפיו יש לעשות "כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ" - כלומר לספק את גחמות כל אחד מהחוגגים. חז"ל הרימו גבה אל מול צו זה של אחשורוש - וכי איך אפשר לרצות את כל האנשים ביחד? הרי הרצונות האנושיים מגוונים כאנשים עצמם.

כוחו של היחיד

גם כאן עלה אחשורוש על משהו, שדורנו שכלל לדרגת אומנות - ניתן לספק את רצונותיהם הפרטיים של כלל האנשים, אם דואגים מראש שכולם ירצו אותו דבר. אחשורוש השיג את זה בחלוקת משקאות חינם, בעוד שדורנו נוקט בכלים מתוחכמים יותר - אך התוצאה זהה, ויעידו על כך בנותי, מלכות הפרפרים והפיות, או שמא מלכות האביב והצרצרים.

נקודת השיא המתוכננת של משתה אחשורוש היתה קריאתו להביא את ושתי לתצוגה, וכתר מלכות לראשה. חז"ל הסבירו שהכתר היה אמור להיות כל לבושה של ושתי, כחלק מהתפארות אחשורוש ברכושו. האם אנחנו מאוד רחוקים ממצב התודעה הזה? האם הוא נחלת גברים בלבד, או שגם אנחנו מחפצנות את עצמנו לדעת כדבר שבשגרה על מנת לקבל הכרה זו או אחרת מהחברה, או כי מכרו לנו שכך מתנהל העולם?

נקודת המפנה בסיפור המגילה הוא ברגע בו אסתר, מלכה בכורח שהובאה לארמון עם עוד אלפי בתולות בצו מלכותי, מחליטה לקחת אחריות על הדרך בו מתנהל העולם שבו היא חיה. היא עושה זאת בכלים של התקופה, אך מתוך חזון של מציאות טובה יותר. כתוצאה ממעשיה מגיע רווח והצלה ליהודים - מקור החג, אך גם משתנה משהו בעולם. 

הסיפור של מגילת אסתר הוא סיפור ההצלה הפלאי של היהודים מאויביהם, אך הוא גם סיפור של חברה רהבתנית ורעבתנית, הון מחובר לשלטון, מכירת אשליה של שפע להמונים, חיפצון נשים והכח של היחיד להוביל מהלך של שינוי ותיקון.

ואיך זה קשור לסביבה?

כוחו של כל אחד ואחת מאיתנו יכול לקבל ביטוי בחג הפורים. הצרכנות המופרזת של תחפושות ואביזרים המיובאים מהמזרח הרחוק, פוגעת קודם כל בסביבה, אבל לא רק. תחפושת ממוצעת נוסעת מרחק של אלפי ק"מ לפני שהיא מגיעה אל סניף הרשת שמייבאת אותה לארץ, דבר שמייצר הרבה זיהום אוויר.

גם תהליך הייצור גובה את חלקו מהסביבה: התחפושות והאביזרים, כמו גם משלוחי המנות וכל מה שבתוכן, שעטופים באין ספור אריזות לא מתכלות המוצאות את מקומן ישר באשפה, שלא לדבר על כך שהתחפושת עצמה, על שלל אביזריה, תמצא את דרכה לאותו המקום כעבור מספר ימים. מניסיון אישי - משך חיים ממוצע של שרביט מלכות מנצנץ אצלי בבית, עמד על שעתיים וחצי, בתוספת חצי שעה בכי על האובדן.

אך המחיר הוא לא רק סביבתי. יש גם מחיר משפחתי - כמות זמן האיכות עם הילדים בהכנת התחפושת לעומת קפיצה לקניון בדרך מכאן לשם, מחיר יצירתי - מקום לחשיבה יצירתית בהכנת תחפושת מול בחירתה מתוך 5 דגמים המתאימים לגיל ולמין האובייקט, הלא הוא הילד, ומחיר תפיסתי - אם תשימו לב לתחפושות של הבנות ולמה הן משדרות.

אז אני מאחלת לכולנו פורים שמח ומשמעותי, עם תחפושות מקוריות תפורות וגזורות - או מוחלפות בשוק תחפושות קהילתי, עם משלוחי מנות לשכן שאתם לא ממש מכירים, ורצוי שיהיה בהן משהו בריא, עם קיום מצוות מתנות לאביונים הנזנחת ונשכחת, ובעיקר - עם תודעה שאפשר לעשות הכל גם אחרת.

מה עוד? פשוט תקראו את המגילה. 

הכותבת היא מנהלת עמותת טבע עברי – אחריות סביבתית יהודית