קול דדון

אם הכל תקתק כמו שצריך, בזמן שאתם קוראים את השורות האלה נטלי דדון, בכיפית בדימוס, מתרווחת על חוף עסיסי בתאילנד עם החבר החדש שלה. כשהיא תחזור יחכה לה סבב צילומים נוסף של התוכנית שהיא מנחה, "ביפ קומדי בר". היא גם תשוב ללימודי התואר שלה בהוראת המתמטיקה. כן, הבנתם נכון. בזמן שבערוץ 10 עמלים על פגישה ללא נפגעים בין חנונים ליפות, דדון לקחה את הפורמט צעד קדימה: הכלאה של חנונית ויפה בבנאדם אחד.

תלמידי כיתה א' בבית הספר בו מלמדת דדון (27) במסגרת החלק המעשי של לימודי התואר, כנראה צעירים מכדי לדעת שהבחורה הגבוהה שמלמדת אותם רקדה לא מזמן ריקוד זול במסגרת פינת "הבכיפיות" של "לילה בכיף", כשהיא לבושה בביקיני ושלושה גברים אומרים לה לסתום את הפה.

"אני כוסית, יש לי עם מה לעבוד". דדון (צילומים: ליאור נורדמן)

"זה מצחיק, כי במסגרת השיעור יוצא לי לגעת גם בערכים של אינטליגנציה רגשית, למשל עד כמה חיצוניות היא לא דבר חשוב", היא מסבירה בחיוך. "זה די אבסורדי שנגעתי דווקא בזה, אבל זה היה לי חשוב. בולט לי לעין שילדה אחת מגיעה עם נעליים חדשות, ואיך זה הופך אותה למקובלת בחברה. כבר בכיתה א' רואים איך ההורים משקיעים בלבוש של הילד ובמותג, ובעיניי זה קצת פתטי. ההבדלים האלה ייווצרו ממילא מאוחר יותר, אבל לפחות במסגרת הזאת שידעו שהם שווים".

בשלב הזה אני בוהה בה, מחפשת סימנים לנטלי דדון שהכרתי מ"לילה בכיף", לזו שהשתתפה ב"הדוגמניות 3", לזו שפירטה את העדפותיה על משחק מקדים ("לפעמים עדיף לגשת ישר למנה העיקרית") ב"מה שתגידי", תוהה ביני לבין עצמי איך לאכול את שוחרת התלבושת האחידה שהתיישבה מולי. "מי את ומה עשית לנטלי?", אני רוצה לצעוק לה, אבל במחשבה שנייה אני ממשיכה כרגיל.

אולי אלה הורים שרוצים לסדר את העניינים הלא פתורים של עצמם דרך הילד.

"שזה, אגב, מה שחשבתי בזמנו על אמא שלי, שלקחה אותי בגיל שש לעיתון ילדים כדי שאצטלם על השער ומאוד דחפה אותי לתחום. בגיל 17 היא נכנסה להריון איתי. היא היתה מהממת, והיה לי בראש שאולי היא רצתה את זה קצת לעצמה. אני מתארת לעצמי שהיא חוותה דברים דרכי. היא עלתה בהריון 40 קילו, ואת מרגישה 'פאק, אני עשיתי לך את זה?'. תמיד רציתי לפצות אותה, בציונים, בהצלחה. תמיד היה לי חשוב שהיא תדע שאני הכי טובה. מצד שני, להתבאס מ־90 כי לא קיבלתי 100 זה לא מקום שאני רוצה להביא את הילד שלי אליו".

תלמידים, להשאיר את הקטלוג בבית

את חושבת כבר על ילדים?

"אני רוצה להיות אמא כבר בערך שבע שנים. בגלל זה הלכתי לתואר, אם יש לי מקצוע בהוראה אני יכולה להביא ילד בשקט. אני מגיעה הביתה באותן שעות עם הילד שלי ואנחנו יחד בחופשים והמסגרות שלנו חופפות בעצם".

ואת רואה את עצמך משלבת בין "בכיפיות" להוראה?

"לתפקיד כזה כבר לא אחזור. אני עושה עכשיו קטלוג של 'אדריאנה פרננדז' לבגדי ים, ואפילו שם תמיד יש החשש שאחד התלמידים יגיע עם הקטלוג לבית הספר. ויש דילמה אתית: מצד אחד, אני מלמדת אותם שהמראה לא חשוב; מצד שני, אני משתמשת בזה. אני לא יודעת מה אעשה אם ילד בתיכון יבוא עם פוסטר ישן שלי, או איך אתמודד מול הורים שזה לא יבוא להם טוב, אבל כשאגיע לגשר אחצה אותו".

"הייתי החננה של בית הספר" 

העניין הוא כזה: מבחינת דדון, הסיבוב שלה בתעשייה, אם סופרים אותו מ"לילה בכיף", הוא למעשה סוג של טיפול. "אני חייבת לתעשייה הרבה כסף", היא מגחכת. "הייתי כל כך חסרת ביטחון כשהגעתי לשם, מלאה מגננות". לתוכנית היא הגיעה אחרי סבב ארוך של כמעט. בתחרות מלכות היופי בה השתתפה כשהיתה בכיתה י"ב, היא הגיעה לחמישייה האחרונה; ב"הדוגמניות 3" היא הגיעה למקום השני;

 אפילו ב"קרייתיות" היא גמרה סגנית ראשונה. "זה התחיל להיראות כמו שמעון פרס של הדוגמניות", היא מאבחנת, "ונורא רציתי להוכיח כל הזמן. לא היתה חותמת חד משמעית של 'היא יפה'. זה תמיד היה 'רוצה להיות', והרבה סימני שאלה, ואמרתי 'ראבאק, גם אם לא אהיה דוגמנית, אראה שאני יכולה להיות'".

את בנאדם חכם ואת מחפשת אישורים דווקא למראה שלך.

"זה בא מהביטחון העצמי הכל כך נמוך, שמצחיק שהדבר היחיד שהרים אותו זה ה'בכיפיות', ששם הייתי אמורה להרגיש עוד יותר מושפלת. אני חושבת שהם עשו עימי חסד. לעמוד מול 100 איש בביקיני ולתת לגבר להגיד לי לסתום את הפה ולרקוד ריקוד זול ועם כל זה להרגיש טוב. בעונה השנייה בכלל עפתי, ועוד התחלתי לכתוב להם גגים עוד יותר גרועים על עצמי. מהבנאדם הביישן והצנום והלא מעניין שחשבתי שאני, גיליתי שאני מצחיקה. תביני, אני הייתי החננה של בית הספר. הכי חסרת ביטחון. לא הסתדרתי עם הגובה שלי, אז הלכתי שפופה כל הזמן. אם לא הייתי מביאה את ה־100 הייתי מתבאסת, וזה בא על חשבון חיי חברה. הרגשתי גמלונית, לא החמיאו לי מעולם, גם בנים לא חשבו בכלל לצאת איתי. לא הייתי מדברת עם אף אחד חוץ מארבע חברות ממש קרובות. היום כולם אומרים לי שלום כאילו הם היו החברים הכי טובים שלי, אבל ביסודי הייתי כמו קספר".

גם ההתחלה ב"לילה בכיף" לא הפכה אותה במחי ענטוז לייצור אסרטיבי ומלא שמחת חיים. "הם ניסו לעדן את זה, ואני הייתי רגילה להיות בביקיני, לא היתה לי בעיה", היא משחזרת, "אבל ברגע שביקשו ממני לענטז בביקיני אמרתי 'הולד איט', התקשרתי לסוכנת שלי ואמרתי, 'תשמעי, אמנם יצאתי מריאליטי אבל לא צריך לזלזל בי עד כדי כך'. וממש הרגשתי שלא מאמינים בי אם שולחים אותי לכזה אודישן. לענטז בבגד ים ישר נתפס לי כמשהו זול. התקשרתי לחבר שלי וזה היה הכי לא הגיוני, הוא אמר לי 'מאמי, מה אכפת לך, תעשי, זה צחוקים זה הומור, זה תפקיד'".

הבנת שזאת פארודיה?

"זה הגיע רק תוך כדי העבודה. הם הסבירו לי, אבל חשבתי שהבדיחה היא עליי". כשהגיעה התשובה החיובית היא חשבה קצת ובסוף החליטה ללכת על זה. "גם לא היתה שום הצעה מפתה במקביל, אז לא היה לי מול מה להתלבט. אם לא הייתי עושה את זה הייתי כל כך מצטערת. זה עשה לי את השירות הכי טוב בעולם. הייתי בנאדם שלוקח הכל ללב, האמנתי שכולם נגדי וכל הזמן בכעסים, ופתאום הפתיחות והשחרור. מתוכנית לתוכנית כבר לא עמדתי כמו בתיכון עם הגב למטה אלא עם גב זקוף, ואמרתי 'אני כוסית, יש לי עם מה לעבוד'".

ארגוני הנשים חשבו אחרת.

"וזה נתן לנו עוד חומר לצחוק עליו, לא לקחנו את זה יותר מדי ברצינות. זה סתם לחפש במה לדעתי, כי אולי זה מוקצן, אבל זה פארודי. אתן לא יוצאות נגד פרסומות ושלטי חוצות באיילון, אז זה נראה לי פתטי לצאת נגד תוכנית שצוחקת על מה שכל העולם עושה. אבל זאת אחלה במה, אז למה להבין אם אפשר עכשיו לעשות רעש?".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"