נתניהו לא יכול לוותר

אומרים שיוסף שפרינצק אמר שיום אחד דוד בן גוריון ישתגע ואנחנו לא נדע מתי. נתניהו הוא איש ימין שגם יכול "להשתגע". הוא איש של רעיון. הוא מאמין במנהיגי ימין אמריקנים או בכל מה שיציל אותו, אבל כיום הוא אינו יכול לוותר וגם לא לוותר. זה מבצע של שיגעון לאומי.

אין הרבה אנשים חכמים וידענים מאהוד ברק. הוא מחבק את ביבי, מפני שגם בו דבקה משיחיות חילונית, שאולי תציל אותו. נתניהו אינו יכול לוותר ושלא כמו משה פייגלין הוא ימיני מהסוגה הלא דתית כמו ברק. הוויתור איננו אפשרי להם ואילו אי האמת אינה עובדת עוד.

החיים אינם משחק של מי צודק יותר, מי שחזק וחכם יותר ישרוד. הדגש הוא על חכם. נתניהו וברק רוצים לצדוק, אבל החוכמה שלהם עוד יכולה להכניס אותם למקדש הפלישתי ששמשון הרג בו גם את עצמו.

בן גוריון יכול היה להקים את הבית השלישי במלחמת סיני ואחרי לחץ אמריקני לסגת בשבוע אחד. הוא ידע לקרוא להחלטה שהשתתף בה "בכייה לדורות" ואילו נתניהו אינו יכול להשתנות ולהיות מנחם בגין, הוא פשוט אינו יכול להתפייס על אמצע, ברק מחבק אותו ונתניהו את ברק, מפני ששניהם חושבים שאיבדו הכול: את השלטון ואת העולם. כיהודים עקשנים הם הוזים איך עם שהמציא אל, נעזב על ידו, שהמציא משיח שלא בא בשבילו, שהמציא נצרות שהקריבה אותו, שהמציא את חקר הנפש ואת הסוציאליזם ואת המדע הגרעיני - יוחרב על ידי ההמצאות שלו.

זוהי ילדותיות של אידיאולוגים ילדותיים. נתניהו כמו פייגלין חי בערמומיות הגלות ויושב עכשיו כמו במצדה מול קץ הדרך. ישראל שביבי וברק מנהלים תהיה לא ליגיטימית עוד, נוקרב על מזבח החלומות שלנו וברק ונתניהו ייצאו למלחמת נקמה יהודית, לא ישראלית, נגד איראן או מקום אחר.

אולי יצילו אותנו שלוש נשים, אם ילכו בכוח משותף; ציפי, שלי, זהבה ואולי גם מירב מיכאלי. אולי הן יצילו אותנו טרם יבצעו ברק וביבי חרקירי לאומי.

ישנו משל על אדם הבורח מאריה. הוא נופל לבור ונאחז בענפי שיח קוצני. הוא רוצה לקפוץ ורואה למטה נחש לוחש והוא מביט למעלה ורואה את שיני האריה, מביט למטה ורואה את לשון הנחש. ואז הוא נשאר תלוי לכמה דקות ובינתיים מלקק את הפירות האדומים המתוקים שעל השיח הנחלש והולך.