אבל בשביל כוס קפה עדיין יש צורך בחיילת

1. מצא ונטרל. "חתול החולות", בובקט־על־שלט לסילוק ולנטרול פצצות, נראה כמו טרקטור משופר מדי של ערסים. ברור שאין כאן ניאונים וספוילרים ומגנזיומים, אבל כל המצלמות על הגג וכל הכבלים מסביב בהחלט מעלים בדעתך את הדימוי הזה. מה גם שאנשים שמתפרנסים מלקדוח בדברים יכולים להזמין מהיבואן בדיוק את הבובקט הזה, ולקבל אותו עם הגלגלים המקוריים במקום הזחל ובלי כל שאר התוספות המגניבות.

אם כבר מדברים, אז התוספות המגניבות כוללות ארבע מצלמות היקפיות, מצלמה אחת על הזרוע של הבובקט ומצלמת "חקירה" בקצה הזרוע. האחרונה נמצאת שם למקרה שדרכו של הבובקט באמת שובצה באיזה מטען, והחייל שבקצה השלט רוצה להסתכל עליו מקרוב לפני שהוא מפנה אותו, דורך עליו או מפוצץ אותו.

"ואת יכולות החפירה העתקנו מאבי מלר" (צילומים: יוראי ליברמן )

מה שבאמת הייטקי הוא שהטרקטור־רובוט הזה נשלט מתוך מזוודת מתכת קטנה שנמצאת בכלל מאות מטרים מאותה זירת מטענים. מכירים את הקטע בסרטים אמריקאיים שמישהו פותח מזוודה כדי ללחוץ על כפתור אדום ולפוצץ משהו? אז ככה בדיוק היא נראית, רק שבמקום כפתור אדום יש שלושה ג'ויסטיקים ששולטים בפעולות המכניות הרגילות של הבובקט (נהיגה, שליטה בזרוע, שליטה בכף שבקצה הזרוע), ועוד כמה מסכים קטנים שדרכם אפשר לראות כל מה שנהג היה רואה, כולל הקטע של מאחורי ומצדדי.  

כשהגעתי לרחבה החולית שהוכנה מראש כדי שנוכל לתזז עליה את החתול, חיכה לי מאחורי המזוודה סרן ניר. הטייטל הרשמי שלו הוא "קצין מדור מערכות רובוטיות בחטיבה הטכנולוגית ליבשה", אבל באופן קצת מאכזב הוא בכלל לא דומה לקיו, אותו קשיש חביב שמצייד את ג'יימס בונד במצלמות פפיון ובמשדרי ריסים.

ניר סיפר לי שפעם, לפני שהמציאו את מחשב הרכב, החיים במדור שלו היו הרבה יותר מסובכים. היום, כשאפילו כלי עבודה כמו בובקט מגיע עם מחשב רכב בילט־אין, כל הקטע של לשלוט מרחוק בכלי הופך כמעט ל־Plug & Play. בתום פינת הנוסטלגיה הוא הפקיד בידי את השליטה בחתול, תוך שיגור מבטים מהסוג שאתה מקבל מאבא בפעם הראשונה שהוא נותן לך את המפתחות למאזדה המשפחתית.

הספקתי להתעלל בחתול הרובוטי במשך כמה דקות מסורבלות במיוחד לפני שהחבר'ה רמזו לי בעדינות שאחד הרס"רים לא מת על כל מיני עיתונאים מתלהבים שמשאירים לו קוליסים ברחבי הבסיס, ללמדכם שגם רובוט מתוחכם עם שלט רחוק לא יכול על רס"ר משופשף עם פיוז קצר.

2. צלם ופוצץ. מצד אחד, ה־EyeDrive נראה כמו משהו שיכולתם למצוא ב"כפר השעשועים". מצד שני, רוב הילדים שתביאו להם אותו במתנה יתבאסו תחת: מדובר ברובוט במשקל שלושה וחצי קילו ובגודל של קופסת נעליים, שמתקשה מאוד לנסוע במהירות של שישה קמ"ש, וממש עושה פרצופים כשמבקשים ממנו לדלג מעל רמפות קטנות בשטח. אבל זה רק בגלל שהייעוד שלו הוא לתת עבודה ולא לספק את הגחמות האינפנטיליות שלכם.

ה־EyeDrive מסוגל להיכנס לתוך מבנים, לסרוק אותם בעזרת המצלמות ההיקפיות שלו, ולהעביר החוצה תמונה חיה של הנעשה בפנים. רובוטים מסוגו של הקטנצ'יק הזה נמצאים בשימוש מבצעי כבר כמה שנים טובות אצל חיילי בעלות הברית בעיראק, אבל שם לא הצליחו להתגבר על בעיה קריטית: בכל פעם שהמרגל הממונע הזה מתגלגל לתוך מבנה, אחד המבוקשים שבפנים דופק עליו פזצט"א או סתם מעיף אותו מהחלון. מה עושים? מצמידים לו מלמעלה אמצעי פירוטכניקה כמו רימון הלם או רימון עשן שניתנים להפעלה מרחוק, מכניסים אותו לחדר שרוצים לסרוק, ומתפללים שאיזה בלתי מגולח ינסה לשתות לנו את הרובוט כדי שנוכל לפוצץ לו את כל הסיפור הזה בפרצוף.

ברובוט שולט לפטופ קטן עם מסך מגע שיושב בתוך אפוד ייעודי; בהנחה שאתה לא מאותגר מוטורית ברמה ממש מביכה, כמה דקות יספיקו לך בשביל לאלף את ה־EyeDrive לנסוע בשבילך לחלבייה ולחזור עם קרואסון שקדים וקולה. אפשר אפילו להגביה אותו כשרוצים סקירה מנקודה גבוהה יותר, או להנמיך אותו כשרוצים להיכנס מתחת לרכב כדי לברר אם מדובר במכונית תופת או בסתם מכה בשאסי. ועדיין, באמת היה מגניב אם הוא היה מסוגל להתמודד עם רמפה מזדמנת.

המערכת הזאת, שכוללת מוח אלקטרוני, יכולה להתלבש על כל פלטפורמה רובוטית. כמו ה־EyeDrive, גם היא יודעת לנוע בתוך מבנים או מנהרות שעלולים להיות מסוכנים מדי, ולהעביר משם מפות ותצלומים בזמן אמת. אבל השוס האמיתי באגמית טמון ביכולת שלה למפות ולתעד לא רק את החללים שבהם היא נוסעת, אלא גם את כל מה שמסביב. אם למשל תסיעו אותה במסדרון שחוצה את המערכת שלנו, היא תקרין סורקי לייזר לכל מעטפת השטח ותאסוף מידע גם על המשרדים שגובלים במסדרון. כך תוכלו לדעת למשל כמה גדול המשרד של ליאור, כמה קטן המשרד של גלבוע, וכמה בנות מהמחלקה המסחרית נמצאות כרגע במטבחון כדי לשטוף כוסברה וצנוניות לארוחת הצהריים כי כבר 11:20. רוצים לוודא שקמרלינג באמת קורא קומיקס בזמן העבודה? שלחו את האגמית לתוך המשרד שלו, והיא תצטרך רק שלוש שניות בשביל לסרוק את כל החלל ולהעביר לכם את הפרצוף המבוהל שלו בזמן אמת.

האגמית מקליטה את המשימות האחרונות שלה, פיצ'ר שיכול לתת לבחורינו המצוינים ערך מוסף אמיתי: לקראת הגיחה הבאה של הרובוט, או לפני שאנחנו שולחים פנימה לוחמים בשר ודם, נוכל לדעת כמה חדרים יש במבנה שמעניין אותנו, איפה ממוקמות המדרגות ואיפה אפשר להיתקל במכשולים. השליטה מרחוק (עד חצי קילומטר בתנאים אופטימליים) היא באמצעות שלט של פלייסטיישן שמתחבר ללפטופ הייעודי; הרעיון הוא לאפשר לחיילים הסתגלות חלקה יותר למערכת, עם שלט רחוק שהם כבר מכירים. אחרי הכל, רוב הסיכויים שגם הלוחמים הקשוחים ביותר היו עד לא מזמן ילדים שדופקים סשנים אינסופיים של פרו אבולושן.