ומה עם הכור שלנו?
הייתכן כי מדיניות העמימות הגרעינית, שנועדה להגן עלינו מפני השמדה קולוסאלית, מסכנת את ביטחוננו ומולידה אפשרות לקטסטרופה מסוג אחר?
תושבי יפן אינם מאמינים לרשויות שמנסות להרגיע אותם, וחלקם נסים על נפשם הרחק ככל האפשר מאזור האסון ואוגרים מים ומזון. לו חלילה היה פוקד אותנו אסון שכזה, כפי שמתרחש בימים אלו בפוקושימה, האם היו חברי הוועדה לאנרגיה אטומית, ובראשם ראש הממשלה, משתפים אותנו אזרחי ישראל באמת לאמיתה?
הסבירות לכך שאנו האזרחים נזכה לשקיפות מלאה לו יתרחש אצלנו אסון גרעיני, נמוכה ביותר. לאו דווקא משום שחברי הוועדה לאנרגיה אטומית והשרים הממונים עליהם חפצים ברעתנו. ודאי שלא. הסבירות לשקיפות נמוכה, משום שלמדינת ישראל, המתעקשת על מדיניות העמימות הגרעינית שלה, יש יותר מדי מה להסתיר.
כל מה שרציתם לדעת
מהו כור גרעיני ואיך מכבים אותו?
ג'ון מטסון, סיינטיפיק אמריקן
כדי להבין את הסכנה שנשקפת ליפן, כדאי לצלול אל מעמקי הכור הגרעיני ולפעילות הפיזיקלית שמתרחשת בו. איך מתבצע תהליך הייצור של אנרגיה גרעינית ומה קורה כשהוא משתבש?
סביר להניח כי אם תתרחש תאונה גרעינית, כבר יהיה מאוחר מכדי לשנות את מדיניות הגרעין, או את מצבנו לאחר שניחשף לקרינה רדיואקטיבית. מאז הקמתו של הכור בדימונה בשלהי שנות ה 50 דומה כי נשחטו כבר כל הפרות הקדושות להוציא את הקדושה מכולן - מדיניות הגרעין. הישראלי הממוצע לא מנסה לשבור את הטאבו הגרעיני, וחמור מכל הוא היעדרה של הבחנה בין הביטחון הלאומי לבין בטיחותם של אזרחי המדינה. מדיניות העמימות, שחרתה על דגלה את ביטחון ישראל, גרפה עמה באופן מוחלט את זכות הציבור לקבל מידע על בטיחות הכור ועל אופן אחזקת הפסולת הגרעינית הטמונה בשטחיו.
רוב המדענים, החוקרים והעיתונאים נמנעים "להתעסק" עם הנושא הגרעיני מחשש שיהפכו לחשודים מידיים באנטי-פטריוטיזם. גם הציבור התרגל להניח שאם לא מדברים על זה, סימן שהכל שם בסדר וכנראה יש על מי לסמוך.
הכור בדימונה הוקם בטעות בסמיכות גיאוגרפית אל השבר הסורי אפריקני ורק לאחר הקמתו התברר גם שנבנה מעל אקוויפר מי תהום המשתרע מתחת לשטחים נרחבים בנגב. אם תתרחש רעידת אדמה חזקה, לא רק הכור עצמו יהיה במוקד הסכנה, אלא גם הפסולת הגרעינית הפעילה, שחלק ממנה נטמן לפני יותר מ-40 שנה בתנאים שאינם הולמים כלל את תנאי הבטיחות שנוקטים בהם כיום והיא עשויה לזהם את הנגב כולו. האם איננו רשאים לדעת אם האחראים על אחזקתו של הכור הישן בדימונה טרחו והשקיעו את סכומי הכסף העצומים הנדרשים לחידושם של כל אתרי הפסולת הרדיואקטיבית כך שיהיו עמידים בפני רעש אדמה?
בעוד שרוב מדינות העולם הנאור, המחזיקות בשטחיהן כורים גרעיניים, מנהלות לאורך העשור האחרון דיון פומבי בנושא בטיחות הכורים שלהן ואופן שימור הפסולת הגרעינית - דממו תושבי ישראל. את ההצלחה בהדממת הישראלים יכולים לזקוף לזכותם האחראים על הנושא הגרעיני בישראל: "חברי הוועדה לאנרגיה אטומית" ובראשם ראש הממשלה - בזכות סירובם לחתום על האמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני.
בהיעדר פיקוח בינלאומי ישיר, הקים משרד ראש הממשלה את ועדת הבטג"ר - ועדה מפקחת על הוועדה לאנרגיה אטומית, והיא מורכבת מצוות מומחים המייעצים לבטיחות גרעינית. אלא שבמפתיע גם חברי הוועדה המפקחת הם ברובם אותם אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית עצמם.
הייתכן כי מדיניות העמימות הגרעינית, שמלכתחילה נועדה להגן עלינו מפני השמדה קולוסאלית, מסכנת את ביטחוננו ומולידה אפשרות לקטסטרופה מסוג אחר? היפנים הקימו את חמשת הכורים בפוקושימה בפיקוחה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולפי תקנים שקבעה, ובכל זאת הם דולפים לאטם.
על-פי דעתם של מומחים סיסמולוגיים, רעש אדמה עז עלול להתרחש בשנים הקרובות באזורנו. האם מישהו מאיתנו שאינו חבר במועדון האקסקלוסיבי של "חברי הוועדה לאנרגיה אטומית" יכול לומר בבטחה כי הכור הקטן והישן בדימונה הממוקם במרכזה של מדינה קטנה לא פחות יעמוד על תילו או על ליבתו כאשר אותם תמונות אשר אנו עדים להם היום בחלקו האחר של העולם יתרחשו חלילה בעתיד גם אצלנו?
עירית גל ביימה בשנות ה-90 את הסרט התיעודי "מים כבדים חודרים עמוק" על בטיחות הכור הגרעיני בדימונה. היא חברה במשלחות סיוע לאזורי אסון.
לפנייה לכתב/ת 
האם יעמוד ברעש אדמה? הכור בדימונה
צילום: רויטרס
תושבי ישראל דממו. עירית גל
מומלצים
