דפוק

ירון סנקר הוא רוצח. רק בן 35 ויושב בכלא כאסיר השמור ביותר של שירות בתי הסוהר כבר 16 שנים, מהן שבע בבידוד מוחלט. זה בגלל שבמהלך בריחה מהכלא בשנת 2003 ניסה לרצוח כמה אנשים: אחד יעקב אלפרון, שני יצחק אברג'ל, שלישי שלום דומרני. הרביעי הוא שמעון זריהן, לא שם גדול כקודמיו, אבל במשטרה מגדירים אותו כרוצח שכיר בשירות משפחת אברג'ל ומייחסים לו את מעשי הרצח של פליקס אבוטבול וחנניה אוחנה - שני מגה־גנגסטרים שכדי לנקום את מותם נשלח סנקר למסע החיסולים שלו. המסע הזה, שהיה רצוף בניסיונות כושלים ובתקלות מוזרות, הסתיים ברצח כפול במספרה בהוד השרון: הנרצח הראשון היה עבריין מקומי בשם חיים שאבי, והשני מעצב השיער תומר שבת, שחטא רק בכך שלמספרה שלו נכנס האדם הלא נכון.

על כל העבירות הנ"ל נשפט סנקר לשני מאסרי עולם במצטבר ועוד תשע שנים, משהו כמו 69 שנות מאסר בפועל. אלא שמאחורי העונש הכבד הזה מסתתר סיפור גדול של חייל קטן בארגון פשיעה, שהבוסים ניצלו עד תום כששלחו אותו לרצוח את יריביהם תמורת דמי כיס זעומים והבטחות שווא. בתגובה הוא סיפק למדינה עדות מרתקת שמשתרעת על פני עשרות עמודים ומפרטת את כל מעשיהם של שולחיו ושותפיו, מה שסידר גם לאחרונים עונשים חסרי תקדים של 30 עד 60 שנות מאסר. ואם עד כאן זה לא מספיק, אפשר להמשיך לתוך משרדי החקירות של שתיים מיחידות המשטרה המובחרות בישראל, ימ"ר תל אביב וימ"ר מרכז. שם יתגלה איך גם השוטרים ניצלו את סנקר, בתחכום וברמיסה גסה של כללי החקירה הכי בסיסיים.

אחרי שסנקר התוודה על מעשי רצח שלמשטרה לא היה קצה חוט בעניינם הוא שוב מצא את עצמו מאוכזב מהבטחות שווא, הפעם מצד החוקרים. רק שבתא המעצר המבודד ניטלה ממנו היכולת לתגובה כלשהי, למעט השתיקה, והוא אכן שתק בבית המשפט. אפילו הניף על דוכן העדים שלט: "אני שותק".

זה כבר לא הועיל לו. אמנם בהסתמך על ההודאות שלו במשטרה הורשעו בזה אחר זה הוא ושולחיו, האחים רפי ומשה אוחנה, והמידע שמסר למשטרה סייע למוטט את קואליציית הפשע של משפחות אוחנה ואבוטבול, לפענח את הרצח המזעזע של הנערה שקד שלחוב, וגם להציל חיים של כמה יעדים במתקפת החיסולים הפרועה של אותם ימים. אבל סנקר יושב היום בבידוד בכלא גלבוע, ולא מבין למה דווקא הוא משלם את המחיר הכי כבד.

לך ותרצח

הסיפור של סנקר התחיל בחבורות הרחוב שאליהן השתייך בילדותו בירוחם. אולי כדי להימלט מהמצוקה בבית שהיה בו אבא שיכור ואלים, ואולי משום שהעריץ את אחיו הבכור ארמנד, עבריין מכור להרואין. כך או כך, בשנות ה־80 לא היו לשירותי הרווחה ואכיפת החוק בעיירה הדרומית יותר מדי אלטרנטיבות לנערים כמוהו, ובגיל 14 הוא מצא את עצמו בנתיב של מוסדות לעבריינים צעירים כמו מצפה ים ונוה חורש, מסלול שהצמיח את רוב עברייני הארץ הזאת.

בחופשות ובתקופות הביניים חזר תמיד סנקר הנער אל חבורות הרחוב ואל אחיו הבכור. יחד הם ביצעו פשעים חמורים עוד יותר, נעצרו, והסתבכו באגף הנוער של בית המעצר בבאר שבע כשנכנסו לקרב דקירות עם הנערים של ניבי זגורי - לימים ארגון הפשע הגדול בנגב. פרנסיס פורד קופולה עשה מהחומרים האלה בדיוק את "ראסטי ג'יימס", אחד הסרטים היותר אפלים שלו, עם מאט דילון בתפקיד האח הפושע הצעיר ומיקי רורק בתפקיד האח הפושע הגדול והנערץ שנרצח. וגם אם החיים של סנקר פחות סקסיים והרבה פחות הוליוודיים, העלילה שלהם הרבה יותר דרמטית.

כבר בשנת 95' הוא נשפט לשמונה שנות מאסר על שוד מזוין של סניף בנק דואר בתל אביב. אלה הפכו בתוך הכלא ל־12 שנה, עקב עבירות אלימות שביצע מאחורי הסורגים. כשיצא לחופשה ראשונה המתין לו במגרש החניה של כלא באר שבע רעול פנים שדקר אותו ונמלט, תזכורת ראשונה לתגרת הדקירות ההיא באגף הנוער.

התזכורת השנייה באה כמה שנים לאחר מכן, כשסנקר הועבר לכלא שאטה בצפון. אחיו ארמנד נרצח ביריות על גדות אגם ירוחם, בתרגיל "כיפה אדומה" שסידרו לו זגורי ואנשיו. בעקבות שני האירועים עצרו את סבב החופשות של סנקר עד נובמבר 2002, אז אושרה לו יציאה לחופשה במלון בטבריה. לדבריו קיבל הודעה שהמחסלים של אחיו עושים את דרכם למלון, והוא נאלץ להסתלק ולהפר את תנאי החופשה. בהמשך אותו סוף שבוע החליט גם שלא לשוב לכלא אלא להתארגן על כסף ואמל"ח, כדי לסגור את החשבון עם הרוצחים של אחיו שעכשיו רצו גם את ראשו.

כך הפך סנקר לאסיר נמלט שמסתובב ברחבי הארץ, מיואש ונרדף על ידי החוק והעולם התחתון, עד שהגיע לאשדוד. הוא נשאר לגור עם בחורה צעירה שהצטרפה למסע הבריחה שלו, ומימן שכר דירה ומכונית באמצעות 150 אלף שקל ששדד באיומי סכין מפקידה בצ'יינג' שברובע סיטי בעיר. ואז, ב־6 במרץ 2003, הוא קרא בעיתון על הרצח של חנניה אוחנה.

אוחנה היה סוחר סמים בינלאומי שסיים לרצות 16 שנה בכלא, שם הכיר אותו סנקר כאסיר כריזמתי, אלים ומסוכן ביותר. משיחות עם ערוצי הברנז'ה שלו למד סנקר שמזמין החיסול היה יצחק אברג'ל, בן ברית של ניבי זגורי והרוצחים של אחיו, והבין באיזה צד של קואליציות הפשע הוא רוצה להיות. מיד בתום השלושים הוא יצר קשר עם האחים של המנוח, רפי ומשה אוחנה. המפגש

 הראשון של השלושה התקיים באפריל 2003, בחצר האחורית של תחנת דלק בצפון רעננה. האחים אוחנה הגיעו בשיירה של ג'יפים שחורים עם עשרה מאבטחים; סנקר הגיע לבד בסובארו המרופטת שרכש בכספי השוד באשדוד.

בפגישה סוכמו תנאי החבירה בין הצדדים בלחיצת יד ובחיבוק: סנקר נדרש לחסל את כל המעורבים בחיסול של חנניה. בתמורה הובטחו לו סיוע כספי קבוע, דירה שכורה במרכז הארץ, ואספקה שוטפת של מכוניות גנובות. מבחינתו, הסעיף הכי חשוב בברית החדשה היה בהבטחה להגן עליו מפני הרוצחים של ארמנד, עד לנקמה. במעמד הזה קיבל סנקר סכום מצחיק של 1,000 שקל, ואיש קשר שיסייע לו בכל הנחוץ להתארגנות החדשה. לראשונה מאז שנמלט מהכלא, סנקר לא הרגיש לבד.

היעד הראשון במסע היה שמעון זריהן, שלפי האחים אוחנה והמשטרה רצח את חנניה במו ידיו. בצהרי יום הזיכרון 2003 נפגשו סנקר ורפי אוחנה בדירה בלב תל אביב, שם קיבל המחסל המיועד אקדח מסוג גלוק. אוחנה הקפיד לטעון בעצמו את הכדורים במחסנית האקדח, וציין כי שני הכדורים הראשונים הם כדורי דומדום, שמתרחבים כשהם פוגעים במטרה. "זה בשביל חנניה", אמר אוחנה, "במיוחד ממני".

היעד הראשון. שמעון זריהן (צילום: יריב כץ)

לקראת ערב לבש סנקר מדי מאבטח ונסע במונית עם עבריין שמכיר את זריהן וקבע איתו פגישה בקפה מיכל, בפינת הרחובות דיזנגוף וז'בוטינסקי. זריהן חשש מתרגיל כיפה אדומה, וברגע האחרון הזיז את הפגישה למסעדת ברברסקו הסמוכה. הוא המתין עם מאבטחיו ליד הג'יפ שלו, ב.מ.וו שחור שחנה על המדרכה. העבריין יצא ראשון מהמונית, התחבק עם זריהן, והשניים החלו לצעוד לכיוון המסעדה. סנקר יצא אחרי הבוס, צעד מטר אחריו, שלף את האקדח וירה מאחור לכיוון הראש של זריהן. בגלל תקלה במנגנון הנצירה לא נורה הכדור הראשון, ונשמע רק הקליק של ההדק. זריהן הבין מיד, התכופף והחל לרוץ, אבל סנקר התגבר על התקלה, שיחרר את המעצור וירה בזריהן שני כדורים מאחור. אלה פגעו בגבו וברגליו ומוטטו אותו, אבל לא הרגו אותו.

המאבטחים שלפו נשק, נשכבו על הרצפה וירו לכיוון סנקר, שהתחיל להימלט ולירות בחזרה. למרות שהירי התרחש במרחק יריקה מתחנת המשטרה בדיזנגוף, סנקר הצליח לחמוק בהמון שהחל למלא את הרחוב לקראת ערב יום העצמאות. הוא הסתיר את מדי המאבטח והאקדח באחת החצרות של רחוב שדרות מוצקין הקטנטן, מאחורי תחנת דיזנגוף, וחבר רגלית לאיש הקשר שהמתין לו בכיכר המדינה.

לך ותפוצץ

היעד הבא היה שלום דומרני. "רפי אוחנה אמר לי 'לך לאשקלון', כי דומרני התרברב ועשה חגיגות אחרי הרצח של חנניה", סיפר סנקר בעדותו בימ"ר מרכז. "התחפשתי לחשמלאי, חיכיתי בקומה הראשונה. כשהמעלית הגיעה מהבית שלו ראיתי מישהו דומה לו. שאל אותי מה אני רוצה, אמרתי לו 'זה מה אני רוצה', ובום בום'". זה היה הפספוס השני של סנקר: הבחור שספג ארבעה כדורים לא היה הקורבן המיועד אלא הנהג שלו. דומרני החשדן שלח אותו לבדוק את הקרקע לפניו.

לאחים אוחנה עלה הסעיף. למחרת הם זימנו את המחסל הכושל לפגישה בגן הזיכרון בכפר סבא, דרשו ממנו להיות יותר מרוכז, וסימנו את המטרה הבאה: מטען חבלה בג'יפ של יעקב אלפרון.

בשלוש בלילה יצא סנקר לביתו של אלפרון וניסה להצמיד את המטען לגלגל הרזרבי שבגב הג'יפ, אבל לא הצליח וחזר כלעומת שבא. בשלב הזה קיבל שיחת נזיפה קשה, ובמהלכה התלונן גם הוא על היחס של האחים אוחנה, שרואים בו חייל זוטר ולא חלק מכובד במשפחה. הוא גם ביקש קצת יותר כסף, דירה מרווחת עם מזגן, מכונית משופרת וסיוע לוגיסטי. ביקש וקיבל: נשכרה לו דירה ממוזגת במרכז כפר סבא, ניתנו לו כמה אלפי שקלים כדמי כיס, והובטחו לו תשלומים של כ־10,000 דולר על כל הצלחה.

בספטמבר 2003 התקבל בארגון מידע על כך שיצחק אברג'ל אמור להשתתף באירוע משפחתי בראשון לציון, והאחים אוחנה החליטו לפוצץ מכונית תופת בכניסה לאולם בדיוק כשייכנס. מלכוד המכונית הוטל על שכיר חרב מבלרוס, שמלבד המטען העמיס על סוזוקי גנובה גם בלון גז גדול. סנקר יצא לדרך בסוזוקי, והתחרט באמצע. הוא הבין שהאירוע יכול לגרום למותם של אזרחים רבים, וביטל אותו בדרך מקורית: בצומת היציאה מכפר סבא הוא פיברק תאונה קלה עם רכב שבא מולו, מה שהשבית את מכונית התופת וגנז את המשימה.

בשלב הזה היה רפי אוחנה בג'ננה על החייל השלומיאל שלו, אבל הטיל עליו משימה אחרונה: לרצוח את העבריין חיים שאבי, שלפי החשד שלו היה איש מודיעין של אברג'ל בשרון. בבוקר ה־1 באוקטובר יצא סנקר על אופנוע לעבר היעד, חמוש בשני אקדחים; בדרך הוא החליק עם האופנוע ונחבל ביד. הבוסים לא ויתרו והוא נשלח בחזרה למשימה עוד באותו יום, הפעם באופל אסטרה גנובה, יחד עם חוקר פרטי שעוקב אחרי שאבי ומדווח על תנועותיו.

אחר הצהריים התקבל דיווח כי שאבי, לבוש בחולצה אפורה, נכנס למספרה של תומר בן שבת ברחוב הראשי של הוד השרון. סנקר מיהר לאזור באוברול של מכונאים, כובע רחב שוליים ומשקפי שמש. הוא השאיר את האופל בחניה כפולה עם מנוע פועל, חצה את הכביש, וראה שעובדי דוכן הפלאפל והקיוסק הסמוכים למספרה מחוסרי עבודה. פשוט עומדים בחוץ. הוא הזמין מהאחד שתי מנות פלאפל, ומהשני שתי קופסאות פרלמנט ושתייה. כשהשניים הסתובבו ונכנסו להכין את מבוקשו, הוא נכנס למספרה וזיהה את שאבי יושב על הספסל הימני. סנקר ירה בו מספר פעמים, ואז הבחין בצעיר נוסף לבוש בחולצה אפורה.

"רפי אוחנה כל הזמן היה אומר לי, 'תיתן בראש, עשית רק נזקים', ופחדתי שזה יקרה גם הפעם", סיפר סנקר לחוקריו. "תומר זיכרונו לברכה היה עם הגב אלי. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא לובש חולצה אפורה, כמו שאמרו לי בטלפון שחיים לובש חולצה אפורה. הסתכלתי לו בפרופיל של הפנים וראיתי שהוא דומה גם לתיאור של חיים. באותו רגע עברו לי כל הניסיונות שכשלו וכל הדיבורים של רפי אוחנה, אז יריתי לתומר שבת בגב".

העדות החד־משמעית והמפורטת הזאת של סנקר לא הושגה בקלות. מניסיון הרצח בדיזנגוף ועד פיענוח שרשרת המעשים החמורים שתוארו חלפה שנה בדיוק, שבה למשטרה לא היה מושג מי ביצע אותם. סנקר נעצר בדצמבר 2003 בלי קשר לאירועים, כשביקש לצאת מהארץ עם הדרכון של יוסי אוחנה, מהמשפחה הלוחמת. לרוע מזלו, השוטרת בביקורת הגבולות היתה ממוצא הודי. מבט קצר על פניו הספיק לה להבין שגם הוא בן העדה ההודית, והיא תהתה איך ייתכן שקוראים לו אוחנה. סנקר עוכב לבדיקה שהעלתה כי מדובר באסיר נמלט, והוא הוחזר לכלא שאטה.

באותם ימים חקרו בימ"ר תל אביב את ניסיונות החיסול של יעקב וניסים אלפרון. המידע המודיעיני רמז על האחים אוחנה, אלא שהם היו ממודרים והקפידו על דממה תקשורתית. בהברקה של אחד החוקרים הוחלט להאזין דווקא לחיילים הזוטרים, וככה ללמוד על המהלכים של הבוסים. זה עבד מצוין: בהאזנה לטלפון של זוטר בשם צ'רלי בן שטרית התברר שהוא מקיים שיחות טלפון אינטנסיביות עם סנקר, ובהן מתלונן האסיר על הבוס רפי אוחנה, שלא דואג לו למספיק קנטינות וציוד בכלא. בן שטרית יצא מגדרו כדי לרצות את סנקר, הפקיד לו כספים בחשבון הקנטינה ושלח עד הכלא המרוחק מונית עם ציוד אישי בשבילו. לשוטרים לא היה ברור מה פשר המחויבות הזאת, אבל היא עניינה אותם מאוד.

לך ותדבר

ההאזנות הטלפוניות הורחבו להאזנות נפח מתוך המכונית של בן שטרית ולמעקבים של היחידה הסמויה. ככה התברר שבן שטרית הוא איש הקשר של האחים אוחנה לפעילות מבצעית של חמישה שכירי חרב מבלרוס, שהתגוררו בדירה שכורה בכפר סבא. כל השישה נעצרו ביום שהגיעו שניים מהם עם רובי 16־M וכוונת טלסקופית לסביבת ביתו של ניסים אלפרון ברמת גן. בדירה בכפר סבא נמצא מצבור אמל"ח שכלל רובים, מטעני חבלה ומשתיקי קול.

כעבור חודש נעצר סנקר בכלא שאטה והובא למשרדי ימ"ר תל אביב כאחד החשודים הפחות מרכזיים בתיק, בגלל שגם הוא גר פעם בדירה ההיא בכפר סבא. בשלב הגישושים ניסו החוקרים להבין מה יש לו להציע תמורת הסכם עד מדינה ושחרור מהכלא, שציפה לו רק בעוד ארבע שנים. "הוא אמר 'אני אמסור לכם מידע על תיק שאני הייתי המבצע הראשי בו'", סיפר גורם שמקורב לחקירה. "ואז שאלו

 אותו במה מדובר, והוא רק רמז ש'זה הגרוע ביותר', כלומר רצח. שאלו אותו אם זה קשור לרצח הכפול בהוד השרון, והוא נתן להבין שכן. פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, אישרה לפתוח איתו במשא ומתן גם אם הוא בעצמו היורה, משום שבשלב הזה לא היה מידע על הרצח הכפול והוא היה אמור לחדש בעניין".

כשהחוקרים בישרו לסנקר על החלטת פרקליטת המדינה, הוא חזר בו מהסכמתו. כנראה קיבל רגליים קרות אחרי שעורך דין מטעם האחים אוחנה נפגש איתו בבית המשפט וביקש לדעת פרטים מהחקירה. "שטויות", סיכם את זה גורם מקורב לחקירה. "סנקר פשוט ניסה לעבוד על החוקרים. הוא רצה לברר אם בן שטרית מתכונן לפתוח לפניו. בסופו של יום הוא לא מסר שום דבר - לא שמות, לא מהלכי ביצוע. הוא רק אמר 'אני אמסור מידע' והקפיץ את כל המערכת, אבל בסוף הוא לא מסר". נו, מצא לו על מי לעבוד.

אחרי חודש במעצר הוגש נגד סנקר כתב אישום על החזקת אמל"ח בתיק הבלרוסים, אבל ההתפתחות הדרמטית מבחינתו התרחשה כשהמתין לפוסטה באבו כביר. במקום אנשי הפוסטה שייקחו אותו בחזרה לכלא שאטה נחתו בתא שלו רפ"ק שמעון אלימלך ושני בלשים מימ"ר מרכז. הם לא החשידו אותו בביצוע הרצח הכפול כפי שחשש אלא בעבירות של החזקת נשק, ולקחו אותו למעצר במרחב שפלה.

בתא שהו עוד שני עצורים: מאיר צדיק מראשון לציון, שמזוהה עם ארגון אברג'ל ונתפס על חם ברצח של קבלן אשפה, ועבריין ערבי גדול ומעורר אימה בשם נאסר שנשפט לשנים ארוכות, ובינתיים תיפקד כמדובב משטרתי מדופלם כדי לקצר את מאסרו. בשלב מסוים הוציאו החוקרים את סנקר וצדיק בנפרד לשתי חקירות שגרתיות. סנקר התבקש למסור גירסה על החזקת הנשק, הכחיש והוחזר לתא. צדיק נחקר במפתיע על עבירה חדשה - ביצוע הרצח הכפול בהוד השרון - והיה המום מהחשדות נגדו. כשהוחזר לתא סיפר שהוא לא מבין מה רוצים ממנו, למה אחרי הרצח של הקבלן פתאום מביאים לו עוד שתי רציחות בהוד השרון.

סנקר שמע את החשדות נגד צדיק והתחיל להזיע, הוריד חולצה והסתובב בתא בשיגעון. בדיוק אז הוציאו החוקרים את נאסר לחקירה, וסנקר היה בטוח שמדובר בתרגיל. שכל הסיפור על החשדות נגד צדיק הן המצאה, ושצדיק הוא מדובב שהושאר איתו בתא כדי שיפליל אותו. חלף קצת זמן והחוקרים שוב הוציאו את צדיק. סנקר נותר לבד עם המחשבות שלו, ואז נאסר הוחזר לתא. סנקר נפל למלכודת. "איזה טמבלים השוטרים האלה", הוא אמר לנאסר, "הם מביאים אחד כזה שידובב אותי?".

כעבור שעתיים הוציאו את סנקר לחקירה, והחשידו אותו לראשונה ברצח הכפול. סנקר ההמום שתק בחקירה. כשחזר לתא הוא המשיך לחשוד בצדיק ולבטוח בנאסר, עד כדי כך שבעשרת הימים הבאים סיפר למדובב מול מצלמות נסתרות ומכשירי הקלטה מה מייחסים לו. בתנועות ידיים הוא תיאר פרטים מוכמנים מהרצח, למשל הכובע רחב השוליים שלבש הרוצח, מספר העדים שהיו בזירה, עובדי הפלאפל והקיוסק.

בינתיים המשיך להתפתח התסריט שנכתב בימ"ר מרכז. פתאום התקבלה הוראה לפנות את מעצר מרחב שפלה, וכל אחד מהחשודים הועבר לתחנת משטרה אחרת. בשתי תחנות סירבו לקבל את סנקר בנימוק מפוברק של חוסר מקום, מה שגרם לו להרגיע חשדות לגבי מדובבים. ואז הובילו אותו לתא מעצר בנתב"ג, שם דווקא נמצא לו מקום, ומה אתם יודעים: גם נאסר כבר היה שרוע שם על אחת המיטות בתא. בשיחות הבאות בין השניים שוב התוודה סנקר על פרטים שונים, וניתח עם נאסר את הבעיות של המשטרה בתיק. הוא גם צייר את הכובע רחב השוליים.

בכל אותו זמן ישב בתא הסמוך מדובב נוסף, שלכאורה הכיר את נאסר. כשסנקר ונאסר דיברו זה עם זה, המדובב התערב בשיחה מהתא שלו, שאל שאלות על התיק ונתן עצות. נאסר מצידו אישר ש"הוא בחור טוב, גבר".

ככל שחלפו הימים אספו החוקרים שלל אמירות, ציורים ותנועות ידיים שחיזקו את הקשר של סנקר לרצח הכפול. באחד הימים הוא נלקח לחדר החוקרים, וראה שם את העצור מהתא הסמוך במדי משטרה ובדרגות. סנקר הוחזר לתא, ומיד בישר לנאסר שהחבר שלו הוא בעצם מדובב שהפליל את שניהם. הוא ביקש מנאסר שלא יגיד יותר מילה על הרצח, כדי לא לחזק את מה שהמדובב כבר קלט.

ביציאה הבאה לחדר החוקרים חטף סנקר את המכה הסופית: הוא ראה תמונה קבוצתית של החוקרים, מחובקים עם איש שלומו נאסר. ברגע הזה הוא אמר רק שתי מילים. אכלתי אותה.

שב ותיקבר

ב־30 הימים הבאים התוודה סנקר על הפשעים שעשה תוך שהוא מיטלטל מחוקר לחוקר, יורד על ברכיו וממרר בבכי. לבקשתו הותר לו גם להתוודות בקבר הבאבא סאלי בנתיבות, ושם הקליטו אותו נסחף בסערת רגשות ומספר לראשונה גם מי רצח את שקד שלחוב: חבריו ישראל גנון ומאיר ז'נו, שיישלחו גם הם למאסר עולם בחודש הקרוב. בין לבין הוא יזם עם חוקריו שיחות על עדי מדינה מפורסמים כמו יחיא טורק ודוד אטיאס, במטרה לשמוע מהם הצעה חדשה להסכם עד מדינה איתו, בתמורה להסגרת שולחיו ואחרים.

נציגי החוק - מפקד ימ"ר מרכז דאז מנשה ארביב, ראש צוות החקירה רפ"ק אלימלך והחוקרים שמעון גבאי, יוסי מגר, סוזי אל ואחרים - מאוד רצו להעניק לסנקר את המעמד המפוקפק של עד מדינה בתמורה לעדות מפורטת נגד האחים אוחנה ורוצחי שלחוב. פגישה מכריעה בנושא התקיימה אצל המשנה לפרקליטת המדינה דאז, נאוה בן אור. אלא שבפגישה צצה בעיה מכיוון לא צפוי: ראשי ימ"ר תל אביב, דני אבימאיר ואבי נוימן, התנגדו להסכם בטענה שסנקר שיקר להם. הם דרשו שאם בכל זאת יהיה עד מדינה, זכות הראשונים עליו תהיה לימ"ר תל אביב. הדברים קוממו את נציגי ימ"ר מרכז שנכחו בפגישה, ארביב ואלימלך. בחדר התפתח ויכוח נוקב על הקרדיט, שבסופו הכריעה בן אור כי היא בכלל לא מוצאת לנכון לתת לסנקר מעמד של עד מדינה, מאחר שכבר הפליל את עצמו ברצח של שני אנשים במו ידיו. 

על קבר הבבא סאלי סיפר סנקר מי רצח את שקד שלחוב: חבריו ישראל גנון ומאיר ז'נו (בתמונה, צילום: חיים הורנשטיין)

חוקרי ימ"ר מרכז חזרו מדוכדכים למשרד והתקשו לבשר לסנקר את ההחלטה הסופית. תחילה הם רמזו לו שמצבו קשה כי יש לו דם על הידיים, אבל אמרו שבקרוב תתקיים ישיבה נוספת. בהמשך הודיעו לו שההסכם איתו לא ייערך, אבל המשיכו לשכנע אותו למסור עדויות מפורטות נגד שולחיו ונגד רוצחי שלחוב. סנקר סירב. "גם בתורה אסור להלשין", אמר באחת החקירות. "קחו אותי לרב גדול, אם הוא יאשר לי אני אמסור הכל".

ראש הצח"ם אלימלך יצא מחדר החקירות, ועל ספסל מול חדרו של ארביב הבחין בשוטר מהיחידה שחזר בתשובה וגידל זקן עבות מאז שנפצע קשה בתאונה. אלימלך נכנס לארביב ושאל מה עושה שם השוטר, וארביב אמר שהוא הוזמן לראיון לפני העברה ליחידה אחרת בשל מוגבלותו. אלימלך הציע להשתמש בשוטר החרדי כסמכות רוחנית שתשכנע את סנקר להעיד נגד שולחיו. ארביב קנה את הרעיון, וימ"ר מרכז נכנס לסשן קולנועי נוסף: את השוטר עטוי הזקן הושיבו בלשכת הרב של בית הכנסת ביישוב בית חשמונאי, הביאו כמה שוטרות ושוטרים על אזרחי שהתחזו למאמינים, והובילו את סנקר למפגש עם הרב באמצע שעת הקבלה השבועית שלו. אחרי הפגישה, שבה כמובן הסכים לו הרב המדומה להעיד נגד מי שצריך, חזר סנקר נרגש לימ"ר ומסר את העדות הכי מפורטת שנתן עד אז.

החוקרים, שלא יכלו להושיע אותו מול הפרקליטות, ניסו לרצות אותו גם אחרי החקירה. ארביב ואלימלך הבטיחו להעיד לטובתו בבית המשפט, לסייע לו לקבל תנאים טובים בכלא ולעזור בבקשת חנינה ושליש. חוקרים נוספים (בעיקר אלימלך, שחברות נפש התפתחה בינו לבין סנקר) הוציאו אותו לביקורים בביתו ולמפגש עם החברה שליוותה אותו בזמן הבריחה, לקחו אותו לטיול בחוף הים, קנו לו בירה ואכלו איתו במסעדה. בתוך כל זה התחיל סנקר לעכל את העובדה שהוא עומד לשבת בכלא עד סוף ימיו, והגיע למסקנה שהיחס המיוחד נועד רק להבטיח את עדותו בבתי המשפט. באמצעות עורכי הדין אבי כהן וגיל גבאי מהסנגוריה הציבורית הוא כפר באישומים נגדו, וניהל משפט זוטא שבו ביקש לפסול את העדויות שלו בטענה שנמסרו תוך הפעלת אמצעים פסולים שפגעו ברצונו החופשי.

אבל סנקר שוב נפל. במהלך המשפט הוא חזר להתנהג לפי הקודים של הנער מירוחם שהפך למחסל בשירות ארגון הפשע מהשרון. הוא הסתבך בשקרים טיפשיים, הסתכסך עם השוטרים שהפכו לחבריו הקרובים, וצבר מטענים של עוינות אצל התובעים נוח בונה ואקי פורן. חמור מזה, הוא הצליח לקומם עליו את השופטים ברכה אופיר־תום, מרים סוקולוב וישעיהו שנלר.

סנקר דחה על הסף את העצות של פרקליטיו - לוותר על ההכחשה הגורפת, וללכת בברכת השופטים לעסקה שבמסגרתה יעיד בבית המשפט ויקבל שני מאסרי עולם חופפים - והמשיך בסירובו גם כשעירער לבית המשפט העליון (ונדחה, שלא במפתיע). נשיאת ההרכב במחוזי, ברכה אופיר־תום, התייחסה בגזר הדין גם לשתיקתו וציינה כי השתכנעה מאוד מכנות הצער והחרטה בעדותו. היא אמרה גם שהיא מוקירה את הסיוע שלו למלחמה בארגוני הפשיעה, לרבות מניעת שפיכות הדמים עם מכונית התופת שיועדה למשפחת אברג'ל. "אילו המשיך בהפגנת רצונו לשנות את דרכיו ולהיטיב את ההרס והחורבן שזרע על סביבותיו", אמרה השופטת, "היה מקום לשקול חפיפת עונשי מאסר העולם".

בתוך תוכו יודע סנקר שטעה לאורך כל החקירה, ובהמשך גם לא נהג בתבונה כשבחר לשתוק במשפט. ועדיין הוא מרגיש שמישהו שם במשטרה הבריז לו ונשאר חייב. לאחרונה אמר לו קצין משטרה בכיר שבזכותו התקדמו הרבה קצינים. "אתה היית המונית שלהם", אמר לו, וסנקר השיב: "מונית זה בסדר, אבל מה עם השכר לנהג?".

את התשלום מהמשטרה ומהפרקליטות מתכוון סנקר לפרוע במרוכז, בדיעבד, בבקשה שיגיש לנשיא המדינה שיקצוב את עונשו למאסר עולם אחד. היום, בין התפילות ושיעורי הקבלה בתא המבודד בכלא גלבוע - בידוד שנועד להגן עליו מניסיונות נקמה - נותר לו רק למצוא את הדרך הנכונה לשאת בפומבי את העדויות הגנוזות שמסר לחוקריו, ולקוות שמישהו למעלה עוד יסכים להקשיב.

• רשימות נוספות של אמיר זוהר בבלוג "פוסטה"