10 דברים שלא עשיתי בשביתה
לא הפניתי ילד למועדונית לילדים בסיכון, לא ביקרתי נער בפנימייה, לא סייעתי לקשישה שניתקו לה את החשמל, לא טיפלתי בלילה בנערה שברחה מהבית. שביתת העובדים הסוציאליים מזווית אישית
היום קמתי לבוקר נוסף של שביתה, ארגנתי את שלושת ילדי לבית הספר בשלווה וברוגע. כבר 12 שנה אני עובדת באגף לשירותים חברתיים כמרכזת תחום נוער וצעירים ב-75% משרה ועובדת סוציאלית משפחתית ב-25% משרה נוספים, אני רגילה לימים אנרגטיים, דינאמיים ולחוצים.
פתאום אני מוצאת את עצמי חושבת על כל הדברים שלא עשיתי בזמן השביתה:
1. לא פניתי לוועדה במשרד הרווחה לקבלת אישור לשילוב סייעת צמודה בגן עבור ילד חולה סוכרת, שלא יכול לשהות במסגרת ללא סיוע זה. חסכתי למדינה תקצוב לעמותה הנותנת שירות זה.
2. לא הפניתי ילד למועדונית טיפולית לילדים בסיכון, למרות שהגננת דיווחה על דאגה לבריאותו הפיזית והנפשית. חסכתי למדינה "תקן" עבורו.
3. לא עזרתי לקשישה שיושבת לבדה בחושך, כי ניתקו לה את החשמל עקב חוב. חסכתי למדינה העברת ''תקציב חריג".
4. לא נסעתי לפנימייה, שנמצאת בקצה השני של המדינה, כדי לבנות תוכנית המשך לנער בסיכון שסודר שם על ידי. חסכתי למדינה את כספי הנסיעות שלא משולמות לי ממילא.
5. לא עניתי לקריאת המוקד העירוני באמצע הלילה, לגבי נערה שברחה מהבית ונמצאה רעבה ומפוחדת. חסכתי למדינה את שעות הכוננות שלא משולמות לי ממילא.
6. לא כתבתי דו"חות סוציאליים דחופים: לבתי משפט, למשרד השיכון, לתורמים , למשרד בקליטה, למשטרה. חסכתי למדינה שעות נוספות שלא משולמות ממילא.
7. לא זימנתי ועדת החלטה, שדנה לגבי ילד בסיכון, בהשתתפות: המשפחה, מורה, יועצת, קצינת ביקור סדיר, מפקחות ועוד. חסכתי למדינה תשלום עבור שיחות שלרוב מבוצעת מהטלפון הנייד האישי, שלא משולם לי ממילא.
8. לא פספסתי שיעור באוניברסיטה בגלל הקפצה בנוגע למקרה של אלימות בין בני נוער. חסכתי למדינה תשלום עבור יום לימודים מלא שלא משולם לי ממילא.
9. לא הפניתי ילדים למרכז קשר על מנת שיוכלו לפגוש את אביהם תחת פיקוח של עובדת סוציאלית. המרכז פועל אחר הצהריים בשעות שאינן שעות העבודה שלי. לכן המדינה חוסכת תשלום על עבודה ביום חופש, שלא משולם לי ממילא.
10. לא הלכתי לקבוצת תיאטרון לנוער של האגף לשירותים חברתיים, אותה אני מנחה פעמיים בשבוע בין השעות 23:00-17:00. חסכתי למדינה תשלום עבור עבודת לילה שלא משולם לי ממילא.
פקידי אוצר יקרים,
בזמן שאתם מנהלים משא ומתן על זכויות העובדים הסוציאליים, בו אתם ממזערים אותנו, את אנושיותנו ואת מקצועיותנו. בטוחה אני שהמשכורות שלכם מאפשרות לכם את העבודה בשעות הלילה המאוחרות, את העבודה בלחצים בלתי אפשריים, את השעות הנוספות, את שיחות הטלפון הארוכות וכמובן את ההקפצות ברכב הממשלתי. סביר להניח שברמת השכר שלכם אתם לא זקוקים לשירותנו: יש לכם חשמל בבית, אתם לא רעבים ללחם ויש לכם גג מעל הראש.
ליאורה דיקשטיין, עובדת סוציאלית
לפנייה לכתב/ת 
