עבדות מודרנית: הזיעה שלהם היא השפע שלנו
הקידמה עושה טוב לרוב תושבי המערב, אך את המחיר הכבד משלמים הרחק מהעין הפועלים ממדינות העולם ה-3. האם המיכון פועל לטובת העובדים? את התשובה תוכלו לקרוא על מסך המחשב שלכם שכנראה יוצר על ידם בסין
בספרו המרתק "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון" (תרגום חדש של סמדר מילוא בהוצאת כינרת) ג'ורג' אורוול, האיש מ"חוות החיות" ומ"1984" מספר לנו על חיים שרובינו לא מכירים. חיים על פרנקים בודדים ליום, חיים של משכון בגדים כדי להשיג כסף לאוכל ובריחה מבתי מלון קטנים ומזוהמים מבלי לשלם. הספר מרתק, לא עושה הנחות ובאיזשהו אופן גם לא מתמסכן. אורוול חי בזבל, כמו שאומרים ומספר על זה במבט ישיר ומדויק.
כמה מהפרקים של הספר מתארים את עבודתו של אורוול (נדמה לי שזה אוטוביוגרפי) במרתף בית המלון בפריז. במלון הפאר המאוכלס בתיירים אמריקנים עשירים עובדים עשרות עובדים במחילות תת קרעיות רותחות. הטמפרטורה במטבח מגיעה ל-43 מעלות ולפעמים אפילו יותר. העובדים מזיעים, מסריחים ולא נחים לרגע. בתוך משטר קפדני היררכי שבו המנהל הבלתי נראה נמצא למעלה, מתחתיו הטבחים, אחר כך רב המלצרים, המלצרים ובתחתית הסולם שוטפי הכלים, נעשית עבודת האירוח.
אורוול מנגיד חום מוטרף, זוהמה ורעש במדורי העובדים לעומת צינה נעימה, ארוחות פאר ושלווה במדור האורחים. אחד הדברים שהספר מעלה הוא השאלה של הקשר שבין עובדים לצרכנים, בין סחורות לקונים, ובכלל שאלת העבודה בחברה שלנו.
אפשר להגיד שהפיצול והבדלי המעמדות מחרידים. אפשר להזדעזע מהתנאים שבהם עובדים הפועלים בתחילת המאה ה-20 בפריס ובימינו בסין ובעולם השלישי. ואפשר ללכת גם לכיווני לימוד אחרים. למשל, לחשוב על הקשר שבין הוצאה כספית של הנהנים עם יצירת מקומות עבודה.
בעניין הזה מסתובבות טענות שונות באוויר ושוררת אי הסכמה בין כלכלנים לבין עצמם ובינם לבין פעילים חברתיים. ובכן, מה הקשר שבין עבודה, אבטלה, צריכה אפילו ואופנה? על כל אלה בטורים הבאים אבל נתחיל במכונות.
האם אוזלת העבודה לעובדים?
אנשי תנועת ההשכלה; "הנאורות", סיפרו לנו שבזכות השכל האנושי, המדע והמחשבה כולנו נתקדם ונפרח. ומיהם ה"אנחנו" האלה? זו שאלה טובה. כיום מקובל להגיד בצביעות שהכוונה היא לכל בני האדם באשר הם. והאם החזון האופטימי הזה הוכיח את עצמו? גם זו שאלה טובה.
אין ספק. "אנחנו" חיים טוב יותר ממה שחיו אבותינו. יש לנו מכונת כביסה, תנור, מכונית, בריאות, אריכות ימים וגם מגוון מוצרים ששיאו הוא מוצרים כמו מטהר אוויר בניחוח תה ירוק ופיצ'ולי (זה אמיתי). יש שאומרים שהחזון הנאור קרס באושוויץ; אז התקבצו להן תיאוריות מדעיות מתחום הכימיה, הארגון, הלחימה והשינוע ויצרו את מכונת ההרג.
אבל הקידמה לא תמיד מביאה רק טוב לכולם. גם אם נגיד שהקידמה הקפיטליסטית הביאה טוב, בסופו של דבר, לרוב בני אירופה וצפון אמריקה, הרי רבים מאבות אותם אנשים כשלו בדרך. בגלל הקידמה.
מכונות זה טוב או רע
אחד הגורמים האמביבלנטיים האלה שבונים את הקידמה הוא המיכון. האם הוא גורם טוב או גורם רע? האם התפתחות המיכון האוטומטי של מאתיים שלוש מאות השנים האחרונות עשתה טוב לאנושות? נראה שכן. האם התפתחות המיכון תמשיך לעשות טוב לבני האדם זו שאלה גדולה.
הראשונים שנפגעו מהמכונות החדשות שמילאו את בתי החרושת היו אנשי הייצור הביתי באנגליה של המהפכה התעשייתית. אז - בסביבות המאה ה-18, נאלצו המוני אנשים שלא יכלו להתמודד עם התחרות החדשה של בתי החרושת לעזוב את העבודה המכבדת שלהם ולהפוך לחלק מערימות הפועלים שעמדו מוכנים ומזומנים לעבודת פרך, כמעט בחינם, בבתי החרושת.
לא כולם שתקו. קבוצה שנקראה "לודיטים" הסתובבה באנגליה של התקופה בין בתי החרושת והרסה את האוייב של הפועלים; המכונה. אבל לא כולם הסכימו עם הלודיטים ועם המובטלים הממורמרים. כלכלנים נאו קלאסיים רבים האמינו שהגברת הייצור בעקבות המיכון תביא לפריחה כללית ותטיב גם עם העובדים. הם התבססו על חוק סיי.
נתחיל בסיי
נקודת פתיחה טובה לטיעון בזכות המיכון סיפק הכלכלן הצרפתי ז'אן בטיסט סיי. סיי, איש המאה ה-19 טען: "משלמים עבור מוצרים במוצרים". כלומר, שאספקה של מוצרים יוצרת ביקושים. נסביר.
מוכר המוצר הרי משתמש בכסף שקיבל לקניה של סחורות אחרות שהוא צריך. ולכן, כל גידול בייצור של הסחורה יאפשר למוכרים אותה לקנות מוצרים אחרים, כלומר יגביר את הביקוש במשק.
ומהדבר הזה נובע שאף פעם לא יתכן מצב של עודף ייצור או חוסר תעסוקה. כשייצרו הרבה, ייקנו הרבה ויעסיקו הרבה. והנה קשר אופטימי בין ייצור לבין צריכה לבין ביטול האבטלה. ואיך זה קשור למכונות? ובכן, מכונות מגבירות את הייצור ומוזילות אותו. איך הן מוזילות אותו? על ידי פיטורי עובדים ועל ידי הורדת שכר העבודה.
אז מה, צדקו הלודיטים שפוחדים מהמכונות? לא ולא, יגידו הכלכלנים האמונים על חוק סיי. הפרודוקטיביות העולה של הייצור (ותודה למכונות החדשות) תאפשר לייצרנים לייצר הרבה יותר ובזול יותר. והיות שכל ייצור יוצר את הביקוש שלו, הקונים ירכשו את המוצרים הזולים האלה. והביקושים הרבים יגרמו לייצור רב שיגרום לביקוש רב.
כך ייווצר מעגל קסמים טוב ואינסופי של הגדלת ביקוש, הגדלת צריכה, הגברת הייצור ומתן עבודה רבה להמונים. וחוץ מזה, המוצרים ילכו ויהפכו זולים יותר ויותר, דבר שיאפשר לקנות יותר ולייצר יותר. אז מה? אז המיכון פועל לטובת העובדים? מרקס חשב אחרת, ועל כך בשבוע הבא.
ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
