תקציב המדינה – הדור הבא

לפני כמה ימים עלה לאוויר אתר התקציב הפתוח, המאפשר לצפות בתקציב המדינה באופן דיגיטלי. האתר פותח בשיתוף פעולה ייחודי בין השר מיכאל איתן, המופקד על שיפור השירות וממשל פתוח, משרד האוצר, שסיפק את בסיס הנתונים של התקציב, והסדנא לידע ציבורי - קבוצת מפתחים מתנדבים המקדמת שקיפות בתחום המידע הציבורי.

פעולה זו עולה בקנה אחד עם המגמות העולמיות בתחום חופש המידע והנגשת מידע. העידן הדיגיטלי וקלות הפצת מידע, ארגון ועיבוד מידע בפורמטים דיגיטליים הובילו לשינוי תפיסה באשר להיקפי המידע שהממשל יכול וצריך לספק לציבור. אם בעבר מתן מידע לציבור היה לא פרקטי והצריך עיון פיזי באלפי עמודי נייר בארכיב הממשלתי, הרי כיום הציבור יכול לעיין בכמויות אדירות של מידע, במגוון תחומים, במקום ובזמן שנוח לו. לשינוי תפיסתי זה יש משמעויות מרחיקות לכת על כמות והיקף המידע הניתן לציבור, וכן לתפיסת הציבור בדבר המידע שיקבל, השימושים הרבים אותם יוכל לפתח ולהעשיר את הידע המצרפי.

מדינות מערביות רבות מאמצות כיום את הגישה שהמידע הוא של הציבור ועבור הציבור וכי יש לפתוח לעיונו את מרבית מאגרי המידע הממשלתיים (למעט מידע שאין לפרסמו משיקולי בטחון, צנעת הפרט וכדומה). בארה"ב לבדה פורסמו בשנים האחרונות למעלה מ-64 מליון מאגרי מידע בפורמט דיגיטלי.

התפיסה העומדת בבסיס גישה זו גורסת שמתן מידע רב ועשיר בפורמט דיגיטלי הוא חיוני להליך הדמוקרטי המודרני ושיתוף הציבור. הגישה למידע מחזקת את השקיפות וכפועל יוצא את אחריותיות הממשל (accountability), מקנה לאזרחים ידע ומידע המהווים בסיס לביקורת אפקטיבית ולהגברת מעורבותם בהליך הדמוקרטי, ומאפשרת לציבור להפיק מהמידע תובנות ייחודיות המותאמות באופן אופטימלי לצרכיהם וטעמיהם.

לשם כך, יש להמשיך ולהנגיש לציבור מאגרי מידע נוספים. יחד עם זאת, על מנת שעושר המידע יהא אכן אפקטיבי ורלוונטי, עליו לעמוד בקריטריונים מסויימים. בין השאר, יש לספק את המידע בפורמט פתוח, אשר יאפשר חיפוש בקובץ, עיבוד, שמירה חוזרת, קיטלוג ועוד (למשל, מתן נתונים בקובץ אקסל ולא ב-PDF). בנוסף, יש להעלות, במידת האפשר, את המידע מוקדם ככל האפשר ובצורתו הגולמית, ללא עיבוד. כך יוכל כל אזרח להפיק את המקסימום מהמידע, על פי בחירתו וצרכיו הייחודים, ללא מגבלות עריכה של גורם ביניים. בשלב מאוחר יותר ניתן יהיה, כמובן, להעלות את המידע גם בצורה מעובדת (עיבוד אשר מטבע הדברים אורך זמן רב יותר).

ואולם, גם כאשר המידע ניתן בפורמט דיגיטלי, אין בכך די. עיון בבסיס נתונים המכיל אלפי רשומות אינו מגשים ברוב המקרים את המטרה המהותית של שקיפות ושל הבנת המידע המצוי בו. גיבוב של אלפי רשומות, סעיפים ותת סעיפים אינם מאפשרים הבנה אמיתית של "התמונה הגדולה". לשם הבנת המידע יש צורך בשימוש בכלי ויזואליזציה מתקדמים אשר יספקו תמונה פיזית של המידע ולמעשה "יציירו" את בסיס הנתונים היבש בצורה ויזואלית וברורה. לכך יש להוסיף שילוב והצלבה עם מאגרי מידע נוספים (למשל מפות, מגזרים, נתונים נוספים על גופים וכו'), אשר יציגו את הנתונים גם בהקשר הרחב יותר שלהם. בכך לכל מאגר מידע "יבש" מתווספת חיות, עסיסיות המספקת מפה פנורמית של הנתונים והופכת אותם למכרה זהב.

כיום יש בנמצא מגוון עצום של כלים – חינמיים ובתשלום – המאפשרים להציג מידע מורכב בצורה ויזואלית ברורה. התעשייה משתמשת בהם באופן תדיר, וגם דוגמאות לשימוש בהם על ידי גופי ממשל בעולם יש למכביר. ניתן לראות למשל באתר www.recovery.gov, בו מציג הממשל האמריקאי את האופן בו חולקו כספי סיוע לעמותות וארגונים שונים לאחר המשבר הפיננסי, את האופן בו הוקצו הכספים במגוון רחב של אמצעים ויזואלים, לרבות על גבי מפות המציגות ברמה הלאומית את היקף הכספים שניתן לאיזור מסויים בהשוואה לאיזורים אחרים, נתונים סטטיסטיים אחרים אודות האיזור (למשל אחוזי האבטלה/ השמה בכל רגע נתון), כמו גם לבחון הנתונים ברמה הלוקאלית על גבי מפה מקומית המציגה את הכתובת המדוייקת של כל ארגון שקיבל סיוע, ובלחיצת כפתור קישור למידע שנלקח ממאגר מידע אחר המספק תיאור של הפרוייקט עצמו, כמה כסף ניתן לו ועמידתו ביעדי הפרוייקט. אזרחים המתגוררים באיזור וסבורים כי הדיווח באתר אינו נכון וכי כספי המענק לא נוצלו באופן המתואר באתר (כספים לשיפוץ בית ספר לא הושקעו כמתואר) – מוזמנים לדווח על כך לממשל. בכך הפך בסיס נתוני חלוקת תקציב, בלחיצת כפתור וקישור מאגרים נוספים, למאגר עשיר של מידע ברור ונוח להבנה.

אין ספק כי אתר התקציב הפתוח הוא צעד חשוב בכיוון של שקיפות והנגשת מידע לציבור. מטבע הדברים, כלי הניתוח, הפילוח והתצוגה של המידע המוצעים בו כיום הינם מצומצמים יחסית ועדיין אינם מאפשרים ניתוח מעמיק ובחינת תמונת מצב רחבה של התקציב בקונטקסט כולל. יש להניח כי ככל שיועמדו בסיסי נתונים נוספים לרשות הציבור ניתן יהיה לעבות את המידע המוצג ולאפשר שימוש רחב יותר בו.

יש לעודד את המדינה להמשיך ולספק מאגרי מידע לציבור, בפורמט פתוח, ובמידת האפשר גם לתייג מידע המצוי בו (אשר יסייע בעתיד להציגו בקלות יחסית). כמו כן, רצוי להוסיף רבדים נוספים למידע, כגון פירוט מהותי אודות סעיפי התקציב, כימות איכותי (דוגמת עמידה ביעדים) וכימות מספרי (עמידה בזמנים ובמסגרת תקציב) ועוד, אשר יאפשרו שקיפות והבנה מהותית גבוהה יותר. לצד זאת, יש לחדד בקרב עובדי הממשל תובנות על זרימת מידע בעידן הדיגיטלי, שימוש בטוח במאגרים ואבטחת מידע לאור המציאות בה מידע עשוי להיות מופץ ממילא גם אם לא יפורסם באופן רשמי.

לבסוף, כמה מילים על המתכונת בה נערך הפרוייקט: שיתוף הפעולה המבורך בין הממשל שסיפק את בסיס הנתונים לבין מפתחים מקרב הציבור שסייעו בהנגשתו הינו פורמט מקובל בעולם ויעיל מאוד. הנגשת מידע לציבור ועידוד האזרחים לתרום מכשרונם ומרצם ליצור שימושים חדשים למידע בנושאים הקרובים לליבם מתגלה כאפקטיבי ביותר והשימושים המפותחים על ידי הציבור הרחב עולים על כל דמיון (או יכולת טכנולוגית) של רשות ציבורית.

עיריות בעולם שהנגישו מאגרי מידע שלהם לציבור זכו לעושר אפליקציות יוצא מן הכלל. בניו יורק, למשל, בסיס הנתונים של האגף בעירייה האחראי להעניק רשיונות לצילומי סרטים ברחבי העיר הפך לאפליקציה חיננית לתיירים המציגה בטלפון חכם על פי מיקום ה-GPS איזה סרט צולם במקום בו אתה נמצא; מידע עדכני מאגף התברואה בדבר מסעדות בהן המצב התברואתי אינו מספק מוצג במכשיר הסלולרי ומאפשר לתושבים לבחון זאת בטרם יכנסו למסעדה מסויימת; מידע עדכני בדבר התחבורה הציבורית הזמינה וזמני הגעתה ועוד ועוד.

לסיכום, יש לקוות כי לצד המשך הנגשת מאגרי מידע מצד הממשל, ימשיכו ויצטרפו מומחים מקרב הציבור לתרום מזמנם ומרצם בקידום פרויקטים דומים.