שיר השירים לאסתר

מפגשת פסגה

בטור הזה אני מבקשת להפגיש שתי נשים צעירות ויפות, שהחיים לימדו אותן שהמיניות הנשית היא מקור לסכנה וגם לכוח, ושהבחירה בין ניצול לשליטה נמצאת לעתים נדירות בידיים שלהן.

אסתר – הגברת הראשונה

"וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת" (אסתר ב, ז). שני הפרטים הראשונים שאנו יודעים על אסתר הם שהיא יפה ושהיא ילדה נודדת שלא בטובתה. אסתר היא ילדה גולה שתמיד נלקחת. שני מוטיבים אלה ילוו את אסתר במחצית הראשונה של חייה, עד לרגע המהפך הגדול.

אסתר של תחילת המגילה, של פרק ב, היא אשה-נערה יפיפיה שנלקחת, מצוּוה ומומלכת. כמעט כל פסוק בפרק ב' מדגיש את הפאסיביות בחווית חייה של אסתר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ" (ב, ח); "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת" (ב, טו); "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (ב, טז); וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ" (ב, יז); "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי" (ב, כ).

גם האחות נלקחת

האחות, שאותה אני מבקשת להפגיש עם אסתר המלכה, היא גיבורת מזמורי שיר השירים. ניתן לקרא את שיר השירים כמקבץ של שירי אהבה שנכתבו על-ידי מחברים שונים, אבל גם ניתן למצוא בהם חוטים של קשר נושאי ולשוני ורצף.

האחות שמצטרפת אל אסתר המלכה מופיעה בפסוקי הפתיחה והסיום של שיר השירים. אני חושבת ששותפות גורל מרתקת נמצאת בין האחות לאסתר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי" (שיר השירים א, ה-ו).

בניגוד לאסתר המלכה, הרעיה לא בטוחה שהיא יפה. היא הייתה נאווה והיא מבקשת מבנות ירושלים לראות את היופי שנשאר מאחורי השיזוף העצוב: "אל תראוני שאני שחרחורת", היא מתחננת ומסבירה שהשחרחרות הגיעה מהשמש הרעה אליה חשפו אותה אחיה: "שמוני נוטרה את הכרמים". האחות, כמו אסתר המלכה, נלקחת בלי רצונה ושלא בטובתה לשרת צרכים גבריים, ולהקריב להם את היקר לה מכל, את גופה: "כרמי שלי לא נטרתי".

פועלות בגופן

הרעיה צוותה לנטור (לשמור) את הכרמים של אחיה, תוך שהיא מפקירה את גופה. ואסתר - גופה הוא שחקן מרכזי בכל חלקי המגילה. ביחסה של אסתר ליופיה נמצא הבדל מרתק בין פרק ב' להמשך המגילה. בפרק ב' גופה של אסתר מובל, נלקח, מבושם וניתן כמתנה למלך. בהמשך המגילה אסתר בוחרת להשתמש בגופה היפה על מנת לנהל את הסיטואציה. מפרק ד' ואילך אסתר מצווה על מרדכי, הולכת מיוזמתה אל אחשוורוש, רוחשת מזימות, מסכסכת בין גברים וכל זאת על מנת להציל את עמה מהשמדה.

ברור לי ההבדל המוסרי בין אשה שגופה מנוצל, לאשה הבוחרת להשתמש בגופה כדי להשיג מטרות שהיא הציבה לעצמה. עם זאת, ברור לי ששתי הדמויות של אסתר מתקיימות בחברה שבה אשה חייבת להיות רק גוף יפה. במצבי חיים רגילים, אשה יפה עשויה לקבל על עצמה את הדין ולדכא בעצמה כל תשוקה אחרת, במצבי חיים קיצוניים היא יכולה לגלות שהיופי הוא כלי שהיא יכולה להשתמש בו כדי לנהל את הסיטואציה.

פועלת משתחררת

גם האחות משיר השירים עוברת תהליך מרתק ביחסה לאופן שבו רואים הגברים את גופה. בניגוד למרדכי, שהשתמש ביופיה של אסתר כדי להכניס אותה לבית המלוכה, האחים משחיתים את היופי של האחות, כשהם הופכים אותה לשומרת הכרמים.

אלא שבהמשך, בסיום המגילה, גם הם מגלים התעניינות ביופי ובמיניות של אחותם: "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ: אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז: אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם" (שיר השירים ח, ח-י).

האחות מתחילה להתבגר (להגיע לגיל שבו אסתר ניתנה לאחשוורוש?) והאחים רוצים גם הם לתת את אחותם לגבר מכובד. אלא שיופיה של האחות נשאר גם כאן קונפליקטואלי: "שדיים אין לה" ועל כן: "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה", ביום בו יבקשו את ידה? לכאורה, האחות ממשיכה להיות בעמדת הפאסיבית והנשלטת, אחיה מתכננים לבנות קונסטרוקציות מבהילות על גופה הצעיר: "נבנה עליה טירת כסף... נצור עליה לוח ארז". פטיש, מסמר ניקח מהר, אשה לבנות בנים ובנות...

אלא שכמו אסתר, גם האחות, מורדת בניהול הגברי של גופה והיא בוחרת לנהל אותו בעצמה: "אני חומה ושדי כמגדלות", אומרת האחות ומוציאה את עצמה מידי האחים הדואגים-מתעללים.

שימושים שונים ביופי הנשי

שתי הגיבורות שלנו מחזירות לעצמן את גופן: אסתר מנהלת את הגברים שסביבה תוך שהיא בוחרת כיצד להשתמש בגופה, והאחות קובעת שהיא תקבע מתי היא מפותחת מינית ואיזה גבר היא תמצא לעצמה.

שתי הנשים מנכסות לעצמן את היופי שלהן ובכל זאת הבדל אחד בולט לעין: אסתר מנהלת את הגברים, תוך שהיא משתמשת בעולם הערכים שלהם. האחות מורדת בעולם המושגים של הגברים, ומנכסת לעצמה את המיניות שלה.

מלחמה ושלום

פסגת ההצלחה של אסתר היא הקרב בו היכו היהודים בשונאיהם. פסגת הצלחתה של האחות היא בשלום הפרטי שהיא מוצאת בעיניו של אהובה: "אז הייתי

בעיניו כמוצאת שלום". אני שואלת את עצמי אם יש קשר בין תפיסתן השונה את יופיין ומיניותן, להישגים ההפוכים שלהן; שלום מול מלחמה, אינטימיות חומלת מול מאבק לאומי.

ובבית המדרש של הטוקבקים

אני מזמינה אתכם לטיקבוק 39 (האנונימי) על שרשוריו הרבים, שמעלה את שאלת נשות הפוליטקאים, המוקרבות על חטאי בעליהן. ולך קושית יקרה (15), אני מסכימה עם כל מילה שלך. אני חושבת שקורבנות לא מכפרים על חטאים, וגם שהעברת נשים לירכתי האוטובוס היא פשע (אגב, אני חושבת אותו דבר גם על עזרת נשים בבית כנסת). את פשוט צודקת.