כבר לא צריך לחכות לנסים

מכונת הזמן הפלאית של רוממה מכה שוב. אחרי שהוכיחה כי שנות ה-70 מעולם לא חלפו וכי ב-2011 עדיין אפשר להרים קדם ארוויזיון מלא תקלות מביכות, ממש כמו פעם – עכשיו המכונה (ומפעיליה) מוכיחים שגם לזמר המזרחי מגיע.

קבלו את נסים גרמה, בעצמו סוג של מסע לאחור בזמן, ואת הקונספט המלהיב היישר מימי הגטו של המזרחית: תוכנית אירוח עם זמרים מסלסלים. ממש כמו בימים הטובים, כשנאלצנו לשדר משהו לטובת צופינו מקרב יוצאי אסיה אפריקה שאוהבים את הדברים האלה, ופעם בשבוע מצאנו להם רצועת זמן מתאימה ויצאנו ידי חובתנו לפלורליזם תרבותי.

גרמה. מכונת הזמן (צילום: קרן נתנזון)

במכונת זמן אין חלונות, כדי שהנוסעים בה חלילה לא ייתקלו במראות מן המציאות העכשווית. כשנסים גרמה יארח במוצאי שבת, הוא ואורחיו יתעלמו לחלוטין מכך שהמוסיקה המזרחית איננה זקוקה עוד לתוכנית משלה כדי לפייס את מאזיניה המקופחים. יש לה ערוץ שלם משלה, יש לה מנחים עדכניים ומגניבים יותר, היא שולטת בהורדות הסלולריות ובמכירות דיסקים ובהופעות-ענק ובחתונות. היא יוצרת כותרות בשיח התרבותי-ציבורי והיא תעשיה ענקית.

אין שד, הבקבוק ריק

במובן זה, "נסים גרמה מארח" הוא לא רק הצהרה אנכרוניסטית משונה אלא גם הנצחה של סטראוטיפ עדתי גזעני, שצריך היה לחלוף מן העולם בלי שום זכות לקאמבק.

השעה שבה גרמה התחנף לאורחיו (אבי בניהו, ננסי ברנדס ובעיקר שרית חדד שקידמה עוד אלבום עם שירים בינוניים להחריד), הגיש להם תה עם חוויאג', התחנף אליהם באורח שמביך אפילו את חסידיהם הגדולים ביותר ומרח על פניו חיוך מדושן עונג היתה שעה רעה, פשוט רעה. 

גרמה. סיגריה וקפה עם חוויאג' (צילום: סמדר שילוני)

בדיחות עדתיות עבשות הוצאו מן הבקבוק יחד עם השד שנושף בעורפן, וכך למדנו שרומנים אי אפשר לאהוב, שקצב לא היה הגבר הראשון ממוצא פרסי שקיים יחסי מין עם א', שבמרק רגל של תימנים תמצאו גרב ושעל השאלה "סושי או שוארמה" אי אפשר לענות ב"למה או-או אם אפשר גם וגם"". צריך לנקוט עמדה. ויש, כמובן, רק עמדה נכונה אחת.

הזמן הנוכחי הגיע אל האולפן רק במערכון דבילי שכולו חיקוי מביך של דבורים במבטא רוסי, ובו היתה בדיחה (בדיחה?) אחת על תרופות פסיכיאטריות.

אבל אחרי השניות הספורות שנדרשו לדקלומה, שבה התוכנית לדשדש בחוסר חן בעדתיות הכבדה, המיותרת כל כך שתוחמת את גבולותיה. אפילו באתר של הערוץ הראשון – כן, יש דבר כזה – לא הסתירו את הגבולות. גרמה מתואר שם כמי שיש לו "חכמת רחוב". נו, באמת.

אז הנה חדשות מרעישות לאנשים שאישרו את התוכנית הזאת: ב–2011 היא נורא מיותרת. כבר אפשר לאהוב גם סושי וגם שוארמה, ולפעמים אפילו לחטוא בנגיסת דג מלוח, והמציאות לא תיסדק מזה בכלל. אפשר להאזין לכל מיני סוגי מוסיקה, לא חשוב מאיזו עידה. אפשר להפיק תוכנית אירוח מתקבלת על הדעת בלי ננסי ברנדס בתור שוס לפתיחה. הכל אפשרי, אבל לא בערוץ הראשון.