הביצה שהתייבשה
האם ביצות הרווקים הדתיים בירושלים ובגבעת-שמואל גוססות? נסיכי הביצה לשעבר טוענים שכן ובראיון ל"מוצש" הם חושפים את התנועה לגוש דן: "מיצינו את החבריאדה". אך מי שנשאר בבירה עוקץ: "זה מצב נפשי, אפשר לעבור - ועדיין תהיה בביצה"
"מה אני אומר על הביצה? שעבר זמנה. זה היה מצחיק, משעשע, הרבה בנות, מסיבות וכיף לא נורמלי, אבל היום אנשים נאחזים בזה רק כי אין להם שום דבר אחר. וזה כבר לא מצחיק. זה פתטי" (איש ביצה לשעבר).
אחרי שנים לא מעטות של לבלוב ומגה-חשיפה תקשורתית, עולם הביצות של רווקי ורווקות הציבור הדתי-לאומי דועך ושוקע. אם בעבר היו מתארגנות מסיבות כמעט מדי יום בממלכות הביצה, בעיקר סביב קטמון בירושלים וגבעת-שמואל, היום אף אחד כבר לא ממהר לצאת מביתו. הפרצופים אותם פרצופים, המקומות אותם מקומות והקסם התפוגג לו.
הביצה מתרוקנת? (צילום: ורד שחף)
אוהל-נחמה, בית הכנסת הירושלמי שהיה סמל הביצה, ושעד לפני כמה שנים אי-אפשר היה לזוז בו מרוב צפיפות, עומד היום יתום ללא רווקים ורווקות שבאים למלמל תפילה ולנסות את מזלם. גם החגיגות הנוצצות נגמרו. הן כבר מזמן לא מה שהיו. אנשים מתכנסים בבתים, מתאגדים בחבורות קטנות ובורחים מההמולה.
ישנן כמה תיאוריות בנוגע לגסיסת הביצה. הראשונה טוענת כי הרבנים והממסד אשמים. עלייתה לאוויר של "סרוגים" והנראות של רווקים ורווקות סוררים וסוררות עם כיפה וחצאיות על המסך, הביאה, לדעת כמה אנשי ביצה, לסיעור מוחות אצל רבני ומחנכי המגזר שחככו בדעתם כיצד ממגרים את התופעה. המודעות לתופעת הביצה עלתה, ואיתה גבר המאמץ הממסדי לניתוץ הרווקות נצחית, ההוללות רחמנא לצלן, איבוד הזהות הדתית, ובכלל הניסיון לגרום לתחושה ששומר נפשו ירחק משם - שמא יטבע בבוץ הטובעני.
אבל לא רק אנשי הממסד פועלים לדכא את עולם אנשי הביצה ולהדביק תוויות. אלו גם צעירי וצעירות הביצה בעצמם, שהתמסדו או פשוט נעלמו מהאזור ועלו על כביש 1, בדרך לתל-אביב. קחו למשל את אריאל פרקש (37), שעליו מבוססת דמותו של נתי הרופא מ"סרוגים" ומייסד "הפרקשייה" בביצת ירושלים ולאחר-מכן בגבעת-שמואל. האיש ערק לתל-אביב בלי להביט לאחור. תחושת המיצוי התחילה כבר בעיר הבירה, אחר-כך הגיעה איתו לגבעת-שמואל והיום הוא מייצר ביחד עם עוד כמה עריקים את תחילתה של ביצה קטנה ולא מזיקה בעיר הגדולה.
מה קרה, פרקש?
"לומר את האמת, מיצינו. חווינו שם תקופה טובה, אבל הרבה מאיתנו עברו לתל-אביב בתחושה שצריך להתחיל משהו אחר. אין מה לעשות, בתל-אביב יש קצת יותר ספייס. הרי עד עכשיו דברים לא ממש התקדמו. אתה רואה את אותם אנשים ואותם מקומות. אולי עם השינוי תבוא גם הזוגיות".
תל-אביב וזוגיות?
"אני חושב שתלוי באיזה שלב בחיים אתה מגיע לשם ובאיזה סטייט-אוף-מיינד אתה נמצא. אני יכול להעיד על עצמי שאין לי ממש עניין ללכת למועדונים ולמסיבות. זה לא מעניין אותי. אני חושב שיש בתל-אביב קצת פחות לחץ ויותר אלמוניות, והעובדה שכל העיר הזו היא למעשה רווקייה אחת גדולה, הופכת את העניין ליותר נוח. אנשים מיצו את עניין החבריאדה ומחפשים משהו אחר".
ביצה ניידת
פרקש לא לבד. איתו עברו לתל-אביב עוד כמה חברים שיצרו יחד ביצה חדשה. גם אבישי יונגר ברח לתל-אביב מגבעת-שמואל. "לאנשים נמאס מזה שכולם יודעים עליך הכל, אתה מבין? מספיק שהסתובבת עם מישהי בגבעת-שמואל ותוך חמש דקות כל העולם יודע. תל-אביב יותר נוחה בקטעים האלה", הוא מסביר.
ללכת לעיר הגדולה כדי להתמסד זו בהחלט מטרה ראויה וחשובה, אך יש שיאמרו שמדובר בעוד שלב בחיפוש העצמי, האינסופי, של אנשי הביצה. כך חושבות למשל, נשות הביצה.
"מעניין אותנו לדעת אם כשהם אומרים שהם 'מיצו' את עצמם, הם מתכוונים לומר ש'מיצינו ואנחנו רוצים להתחתן', או 'מיצינו ואנחנו עוברים לתל-אביב להקים עוד ביצה'", שואלות-אומרות דנה ויעלי, השותפות מרחוב טשרנחובסקי בירושלים.
דנה, מורה באולפנה, טוענת שהשמועות על מות הביצה מוקדמות מדי. "נכון, אוהל נחמה זה ממש פאסה, אבל במקום זה יש את בית כנסת 'חיל נשים' ההולך וצובר תאוצה, הקופי-שופ בעזה ו'הצעצוע בר'".
אז מה בעצם עובר על הביצה? ובכן, במקום "פרקשייה", הן טוענות, נוצרו "פרקשיות". אין חבורה אחת שהכול מתנקז אליה, אלא יותר ויותר צעירים מתארגנים בחבורות קטנות ולא ממש מחפשים את המקומות והאירועים הביצתיים.
"מצד אחד יש תחושה של מיצוי", מודות דנה ויעלי, "אבל מצד שני שום דבר לא באמת מוצה. ובסופו של דבר הביצה זה מצב נפשי. כלומר, אתה יכול לעבור למקום אחר אבל עדיין תישאר בביצה", הן יורות חץ לעבר המהגרים לתל-אביב.
ובינתיים בתל-אביב
"הדבר האחרון שחסר לנו עכשיו זה כל מיני אנשים ביצתיים שמסתובבים לנו בין הרגליים עם פשטידות". את הציטוט הזה משמיע רוני, רווק תל אביבי שחי בעיר כבר חמש שנים, בעקבות התופעה החדשה
של נהירת הביצות לתל אביב.
"אחת הסיבות שכיף פה דווקא כדתי, היא שאין לי מסביב את כל אווירת האוהל-נחמה וגבעת-שמואל. מדי פעם כן נחמד לי לנסוע לירושלים, אבל שאני חוזר הביתה לתל אביב אני נושם לרווחה שחזרתי לעולם מנותק מההוויה הזאת, והפחד שלי שזה עומד להשתנות".
לעומת רוני, מור ורדי, רווקה דתייה תושבת תל-אביב, לא נבהלת מהאורחים החדשים בעיר: "הרבה פעמים הרגשתי פה לבד, במיוחד בשבתות, ועכשיו יש תנועה חדשה, פרצופים חדשים. תל אביב כיפית לי ובגלל זה אני גרה כאן. מבחינתי זה עוד בונוס לחיים פה".
- הכתבה המלאה תופיע בגיליון הראשון של מגזין "מוצש", שצפוי לצאת ביום שישי הבא (1/4)
לפנייה לכתב/ת 
