מהפכה בארצות הרב

במרכז העיר בני ברק, ברחוב רבי עקיבא, עומד לו קיוסק קטן ומיתולוגי. כבר שנים שמוכרים בו עיתוני חול. מדי יום שישי מגיעים לשם רבים מתושבי העיר כדי לקנות "יתד נאמן", וחלקם על הדרך מבקשים גם לדחוף גיליון של "לאשה" בשקית שחורה.

שלוש פעמים שרפו אותו, שלוש פעמים הוא קם לתחייה. לא הועילו כל החרמות למיניהם, הקהל החרדי ממשיך ומצביע ברגלים. ומה פתאום נזכרתי בקיוסק? אז ככה.

לאחרונה הוזמנתי למפגש סיעור מוחות של נציגים פעילים בדף הפייסבוק "חרדים - נעים להכיר". מטרת המפגש הייתה למצוא דרכים יצירתיות להיכרות בין חרדים לחילונים, ולהביא להידברות הדדית.

המפגש של חברי הדף (צילום: אליהו לוי) 

לפני שהגעתי שאלתי את עצמי, אילו חרדים יעזו להגיע למפגש מהסוג הזה? ודאי שב"בניקים, "חפיפניקים", בטח לא אנשי מיינסטרים. וכמה הופתעתי לגלות שלא זו בלבד שהיה רוב של נציגות חרדית במפגש, הם היו מלב לבו של הקונצנזוס במגזר החרדי, מסולסלי פיאות, חובשי מגבעת וכיסויי ראש. כמה מהם משתייכים לפלגים הקיצוניים ביותר. עוד יותר הופתעתי כאשר הם ניגשו בלי חשש לשוחח איתי. אנשים מהסוג שהייתי רגילה לראות מצמצמים את שדה הראייה עם כף היד, כדי לא לראות אישה שחולפת לידם.

לא יכולתי שלא לתהות כיצד קרה הדבר? מה השתנה פתאום, שהחרדים מוכנים לדבר? סקירה מהירה העלתה כי לנציגי הצד החרדי שני מאפיינים משותפים - כולם מחוברים לאינטרנט, וכולם פעילים בדף ממניעים אידיאליסטים. חלקם אף התוודו שעד לא מזמן חיו בשלווה גמורה את חייהם, מוזנים ממידע מסונן, כמעט בלתי חשופים לדעת הקהל החילוני.

פתאום, בשל אילוצי עבודה הם פתחו אינטרנט ונדהמו לראות כיצד הם מוצגים בתקשורת - בפרשת עמנואל, האם המרעיבה, הקברים באשקלון. בפעם הראשונה התחיל לכאוב להם.

ולא רק להם כואב. להבדיל מחברי הדף, שניתן לזקוף לזכותם פעילות מטעמים אידיאליסטיים, יש עשרות אלפי חרדים החברים בפורומים שונים ומגוונים, שאינם זקוקים אפילו לתירוץ אידיאולוגי. הם מדסקסים, מטקבקים, שומעים דעות של אחרים, מפריכים סטריאוטיפים, והכל תוך שהם חוסים בצילה של האנונימיות המקוונת.

כמו במצרים, כמו בלוב

החשיפה לאינטרנט ולרשתות החברתיות עושה לחרדים מה שהיא עשתה למצרים, ללובים, לטוניסאים ועכשיו גם לסורים. היא מסרסת את יכולתם של קבוצות פונדמנטליסטיות לשלוט בקהלם על-ידי משמעת וסינון מידע. יש אפילו אופטימים שהכריזו כי תם עידן הרגולציה של הדיקטטורים ואנשי הדת. לא עוד סנקציות ואיומים, שכן באבחת סטטוס על הקיר אפשר להוציא מיליונים לכיכרות ולעשות שמח.

תחת מעטה של ניקים בדויים, מאחורי מסך ומקלדת, מובילים החרדים המקוונים את המהפכה השקטה. לא גילויי דעת ולא משמרות צניעות יוכלו להם. הם כבר

שם לגמרי, חושבים, מדברים, משמיעים את קולם, נחשפים לעולם ומלואו.

עסקנים ובעלי אינטרסים למיניהם יכולים להוציא פשקווילים מצפת ועד מאה שערים, לצאת בראש חוצות נגד אוטוסטרדת המידע, אבל זה יהיה מאבק מאסף בלבד. כמו במקרה של הקיוסק הסורר בבני ברק, הקהל החרדי יצביע בידיים וימשיך להקליק על העכבר. כי בניגוד לאותו קיוסק, את כתובות ה-IP אי אפשר להעלות באש.

לאן תוביל החשיפה הזאת? האם בעוד 20 שנה מכאן רובם המוחלט יעבוד? האם הם יתגייסו לצבא? האם ישתלבו בחברה? גם במצרים ובלוב אנחנו לא יודעים מה יהיה, אבל תקוות טובות יש.