ותודה לארגוני הנשים

הדרמה של משפט קצב הגיעה לשיאה עם פרסום החלטת בית המשפט על עונש של 7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי לנשיא לשעבר. בסיפור הקשה הזה יש מסרים חשובים: לא יהיו לבעלי שררה, ואף לא לבעל המעמד הגבוה ביותר במדינה, פריבילגיות הפוטרות אותו מעמידה בדין ומעונש על עבירות מין, או פשעים אחרים. מסקנה חשובה לא פחות היא שמעורבות התקשורת ופעילות ארגוני הנשים התגלו כבעלות חשיבות מכרעת מבחינת הצדק לקורבנות, לא פחות מאשר לביטחונן הפיזי של נשים (ואנשים).

מתברר כעת כי למאבקים ציבוריים, שמנהלים ארגונים חברתיים, ואשר התקשורת מסקרת ומלווה אותם, יש חשיבות עצומה. התקשורת היכתה בסיפורו של קצב על חטאה, ובצדק. כעת, אנחנו מרבים לשמוע על כך ש"כולם ידעו" על התנהגותו של הנשיא קצב לאורך שנים, אך "כולם" החרישו, גם כאשר היה מועמד לתפקיד נשיא המדינה והתמודד מול שמעון פרס.

התעלמות התקשורת מה"עננה הכבדה", כפי שהדבר הוגדר בדיונים בעקבות פסק הדין, מלווה אותנו לא רק בסוגיות כמו עבריינות מין של בכירים ובעלי שררה. היא מוכרת היטב מהקשרים אחרים, שבהם התקשורת משרתת את אדוניה, בעלי ההון והכוח ומתעלמת ביודעין ממידע שראוי לחשוף.

העובדה שהתקשורת מילאה תפקיד כה מרכזי בפרשת קצב, ואף הצליחה להשפיע באופן מרחיק לכת על התהליך, מלמדת עד כמה חשוב מקומה בהתרחשויות הציבוריות, בקביעת נורמות, באכיפת חוקים, בהענשת עבריינים ופושעים ובהרתעה מפני ניצול שררה לרעה. כעת, עליה להרחיב את יכולתה להוקיע ולהקיא מתוכנו את העבריינים בראשי מערכות ומוסדות. חובתה של התקשורת היא לחשוף את הדברים "שלא מדברים עליהם" ואת סודותיהם של בעלי שררה ועמדות כוח, שמסתירים התנהלות זדונית, בלתי חוקית והרסנית, לטובת האינטרסים של עצמם.

אם את לא יכולה, תפרשי 

בעמדת המיעוט של השופטת יהודית שבח הושמעה ביקורת חמורה על ההפגנות של ארגוני הנשים, המשמיעות "קול תופים" הנשמע בתוך כותלי בית המשפט, על "בית הדין בכיכר העיר", על "המפגינות שעושות רע" ועל כך ש"בית המשפט אינו זקוק למעודדות" ונגד "כל ההפגנות האלו" ונגד "כל השלטים האלו". באמירותיה הבוטות של השופטת על ארגוני הנשים יש מידה רבה של צביעות אך בעיקר פגיעה בחופש הביטוי וברוח הדמוקרטיה.

ההנחה שבית המשפט יכול לקבל הכרעות כלשהן ללא השפעה "חיצונית" היא חסרת כל יסוד. אין אפשרות, ושופטים הגונים רבים ציינו זאת בעבר, שהשפעת הסביבה שבה חיים ועובדים השופטים לא תשפיע עליהם. באופן מיוחד הדברים נכונים כאשר מדובר במקרים בעלי משקל ציבורי רב ואשר מעוררים עניין מיוחד בציבור הרחב. ההנחה שבית המשפט יכול לקבל הכרעות ב"מרחב הנקי מהתערבויות חיצוניות" היא כמעט הזויה, במציאות התקשורתית-ציבורית הדחוסה של ישראל, אבל גם בכל מקום אחר בעולם.

אם השופטת הנכבדה מרגישה שאינה עומדת ב"לחץ" התקשורת, הרחוב, ההפגנות, הארגונים, ו"בגללם" אינה מסוגלת לשקול באופן ענייני את כל העובדות העומדות בפניה ואת כל השיקולים המשפטיים הרלוונטיים, ראוי לה שתפרוש מתפקידה.

ארגוני הנשים, הפועלים בהתנדבות או בעזרת משאבים דלים ביותר למען ערכים חברתיים של שוויון וכבוד האדם לטובת נשים ולטובת החברה כולה, ראויים לכל שבח. את המאבק מול עוצמות כמעט דמיוניות, של כסף וקשרים, הארגונים הצליחו, באופן יוצא דופן, להפוך לאמירה חברתית היסטורית ולמסר ציבורי ממדרגה ראשונה לטובת כולנו. החברה חייבת להן תודה גדולה.