דתי-לייט ומסורתי - מה ההבדל?

עמית, בן 27 מגבעת שמואל, הוא בוגר תואר ראשון בהצטיינות בלימודי ראיית חשבון מאוניברסיטת תל אביב. הוא חובש כיפה קטנה לראשו, ומשתדל להניח תפילין מדי יום, שמשאירים סימנים אדמדמים על עורו הבהיר. ללמוד תורה? אין לו זמן לזה. שבת? בעיקר בגלל השקט.

• עוד כתבות - בעמוד הפייסבוק של ynet
  

יוסי גר ברמת-גן, לא רחוק מעמית. הוא שחום עור ועיניו בצבע הפחם. גם הוא בן 27 ובעל תואר ראשון בראיית חשבון מאוניברסיטת תל אביב בהצטיינות. יש לו כיפה קטנה בכיס האחורי והוא משתדל להניח תפילין מדי יום. ללמוד תורה? אין לו זמן לזה, אבל דווקא תהילים הוא קורא כשיש לו זמן. שבת? בעיקר בגלל ההורים.

למרות ששניהם שומרים מצוות בצורה די דומה (אולי יוסי אפילו יותר), עמית הוא "דתי לייט" ויוסי הוא "מסורתי". למה? התשובה בגוף הסיפור - ובצבע הגוף: עמית הוא אשכנזי ויוסי הוא מזרחי.

לא ידעו שהם "מסורתיים"

למה צריך שתי הגדרות נפרדות לסוג של דתיות רק בגלל המוצא השונה? שאלה מצוינת. 

נצא למסע היסטורי קצר. סעדיה, סבו של יוסי, היה בשנות ה-40 לחייו כשעלה ממרוקו, כמה שנים לאחר הקמת המדינה. איזה מין יהודי הוא היה? במרוקו היה נוהג לעשן מדי שבת, וגם חיבק את סימה, סבתא של יוסי, לפני שהם התחתנו, אבל אף אחד לא כינה אותו "מסורתי". רק כשעלו לארץ גילו סעדיה וסימה להפתעתם שהם "מסורתיים".

לעומת זאת, הדתיות-לייט היא "חיה" שהתחילה לנהום רק בשנים האחרונות. עולי ארצות אשכנז בקום המדינה היו "או דתיים או חילונים". או שאתה מאמין באלוהים ומקיים מצוות, או שלא. אין אמצע. האידיאולוגיה היא שהגדירה זהות. אבל עם הזמן, דרך האמצע התפשטה גם אצל האשכנזים.

יחס שונה

למרות הקרבה הדתית בין ה"דתיים לייט" ל"מסורתיים", הזרם המרכזי של הציבור הדתי-לאומי מתייחס אל שתי הקבוצות בצורה לא זהה. הדתיים-לייט נתפסים בציבור הדתי לאומי כדתיים כמעט לכל דבר ועניין - הילדים שלהם ימשיכו ללמוד בממ"ד דתי וגם יגורו בשכנות עם דתיים לאומיים. הם יהיו חלק מהציבור.

והמסורתיים? הם תמיד יחשבו בעיניי הדתיים-לאומיים כלא-דתיים. הילדים שלהם לא יתקבלו בששון למוסדות הדתיים. הציבור הדתי-לאומי לא עשה מאמץ משמעותי להפוך אותם לחלק ממנו.

הסיבה ליחס השונה בהחלט נובעת מהמוצא. הציבור הדתי-לאומי ברובו הוא אשכנזי, וגם החלק הספרדי שבו - "השתכנז": נוסח התפילה שלהם אשכנזי, הישיבות שבהם הם למדו אשכנזיות, אולי רק על אכילת קטניות בפסח הם עדיין לא ויתרו.

הדתיים-לייט הם ברובם המוחלט אשכנזים או בעלי צביון וזהות אשכנזית-מערבית, וזה עשוי להסביר את היחס הסלחני משהו של הציבור הדתי לאומי כלפיהם. לעומת זאת, המסורתיים, הם ציבור

שברובו עדיין שומר על זיקה למסורת המזרחית ולמנהגים הספרדים, המנטליות שלהם מזרחית, והציבור הדתי לאומי - איך נאמר זאת בעדינות -לא מת על זה.

אם הציבור הדתי לאומי רוצה ליצור חיבור משמעותי יותר עם הציבור המסורתי, הוא חייב ליצור גישה משלבת יותר. עקיבא ארנסט סימון אמר פעם: "עם האנשים שאיתם אני מתפלל - אין לי על מה לדבר, והאנשים שעמם אני מדבר - אינם מתפללים". נראה שהמסורתיים איכשהו ממלאים את שתי המשבצות של סימון. אנחנו גם לא מדברים איתם וגם לא ממש מתפללים איתם.