בטיול המאורגן: "מגיע לי", קלפים וסרטים כחולים

התייר הישראלי יודע היטב על מה שילם - ודורש לקבל תמורה מלאה. לפעמים אפילו קצת יותר מזה. הוא תובעני, חוקר, מבין בהכל, הוא הכי סחבק - ומרשה לעצמו דברים שבבית לא היה חולם עליהם. המדור החדש "ואיפה המגבת? " נותן במה למי שמשרתים את כולנו באתרי תיירות שונים - ומציב מראה מול הנופש הישראלי. והפעם: הצד האפל של הטיול המאורגן.

השאיפה "לא לצאת פרייר" מאפיינת רבים מהישראלים בהתנהלות היומיומית, והיא רק מתחזקת כאשר מדובר בטיול בחו"ל. אם מדובר בטיול מאורגן - נראה שהפרנויה חוגגת, כי הרי ברור ש"כולם רוצים לעשות עלינו קופה" וכל המציל שקל/יורו/דולר אחד - כאילו חסך לעצמו מטמון שלם.

אז מה אם השיג את הדיל הכי טוב, שכולל טיסות, מלונות, אוטובוס, מדריך צמוד וכניסות לאתרים? מבחינתו,

למחיר הפעוט שהוא שילם, אין כל קשר לרמת השירות והתנאים להם הוא זכאי. במהלך הטיול המרירות עולה וגואה בקרב רבים, כאשר המטייל נדרש לשלם עבור פעילויות שנמצאות מחוץ לתוכנית המקורית (אופציות). לא מעט אני שומע טענות בסגנון: "לא ידענו, ואם היינו יודעים לא היינו נרשמים". העניין הוא שהנוסעים מקבלים את כל החומר על האופציות עוד בארץ, בסוכנות הנסיעות, אבל לא תמיד טורחים לקרוא.

כמעט כולם היום גולשים באינטרנט, קוראים עיתונים ויודעים את המחירים, אבל לישראלי זה לא משנה. עצם העובדה ששילמו על טיול בן ששה ימים לאיטליה, כולל בתי מלון טובים, פחות ממחיר הטיסה שהיו משלמים על טיול דומה באופן פרטי - לא ממש משנה לרבים מהמטיילים.

"הישראלים שומעים רק את מה שהם רוצים"

אני כמדריך מחויב לפעול בדייקנות לפי התוכנית שמכרה חברת הנסיעות. ההתרעמות לפעמים מרקיעה לשחקים, כשביום בו רשום בתוכנית "יום חופשי", מציעה החברה לנוסעים יום טיול בתשלום. לא אחת אני שומע: "לא ידענו". זאת, למרות שכל הפרטים רשומים באופן ברור ולא "באותיות קטנות". מדריך טיולים נורווגי אמר לי פעם: "אתם הישראלים שומעים רק מה שאתם רוצים לשמוע".

אם חשבתם שסצנות ה"מגיע לי" וההתחכמויות מתחילות רק עם הנחיתה ביעד - חשבו שוב. גם אחרי כמה עשרות שנים של תעופה מארץ הקודש - לא אחת אני שומע את הבדיחה השחוקה כבר בבדיקה הביטחונית בנתב"ג מול הבודק הביטחוני: "בטח ארזתי לבד, את הפצצה שלחתי לנופש". ההומור הזה אולי עובד בישראל, אך בחו"ל ממש לא. היה לי נוסע שנעצר בשדה תעופה בעיר מרכזית בשל התחכמות דומה. הוא עוכב לחקירה למשך לילה שלם, הפסיד את הטיסה ואפילו בית המלון שבקרבת השדה "לא עשה לו הנחות".

ה"הכל מגיע לי" נמשך גם כשעומדים בדלפקים מול דיילות הקרקע. אם במקרה מגיע נוסע VIP שזכאי לשירות בלי עמידה בתור -  מיד מתחילות הצעקות. זה לא מעניין את הנוסע הישראלי. אז מה אם הישראלי ההוא שילם רק שבריר ממחיר הכרטיס של אותו נוסע.

שלא יובן אחרת: מרבית המטיילים הישראלים מתנהגים כיאות ובנימוס. לצד זאת, מה שמטביע את הרושם הכי חזק הם כמובן אותם מקרים קיצוניים. זה שנים רבות שאני עד להתנהגות של קבוצות תיירים מרחבי העולם. אציין רק כי במקרים רבים הישראלים מתנהגים טוב יותר ממטיילים אחרים מהעולם.

"מצב חיסכון" בארוחת הבוקר

נושא כאוב, שמשותף לרבים מהמטיילים הישראלים (ובלי כל קשר למצב הסוציו-אקונומי שלהם), הוא סוגיית ארוחת הבוקר. בחו"ל המקומיים רואים בעין מאוד לא יפה, הוצאת אוכל מחדר האוכל, אבל מבחינת הישראלים ארוחת הבוקר היא הזדמנות לחיסכון. הם יכולים לבזבז מאות ואלפי דולרים על שטויות בדרך, אך חדר האוכל במלון מכניס אותם, משום מה, ל"מצב רוח חסכוני".

אני לא יכול לשכוח את התדהמה של בעל מלון יפהפה בסורנטו שבדרום איטליה, כשבאתי להתלונן על כך שאין מספיק לחם וביצים בארוחת הבוקר. "אתם חמישים איש", אמר לי האיטלקי, "הוצאתי שמונים לחמניות ושישים ביצים קשות ועד עכשיו הגיעו רק עשרים נוסעים, איך יכול להיות שחסר?". יש בתי מלון שהתקינו מצלמות בחדרי האוכל וכבר ראיתי את ההפתעה וההלם על פני הנוסעים שהגיעו לקבלה במלון, כדי לסגור חשבון בסוף החופשה, כשהוגש להם החשבון עבור האוכל שהם הכינו והוציאו מחדר האוכל. נתקלתי בכאלה שעם כמות הכריכים שהם דחפו לתיקי היד שלהם, אפשר היה להאכיל גדוד שלם במשך שבוע. אחרים, בשיא הטבעיות, ניגשו עם בקבוקי פלסטיק ריקים למתקני המים המינרלים שבחדרי האוכל - ומילאו אותם, כדי ש"חס וחלילה לא נהיה צמאים". הם הרי שילמו עבור כרטיס, ולכן "הכל מגיע".

קשישות לא עוצרות בכחול

בישראל, כך ברור וידוע לכולנו, כדי לצפות בטלויזיה אנו נדרשים לשלם אגרה ולשלם גם לחברת הכבלים או הלווין. מסתבר שמה כל כך ברור בארץ ממש לא ברור, ללא מעט ישראלים בחו"ל. הצפייה בטלויזיה בבתי המלון בחו"ל פתוחה לכל והיא בחינם, יחד עם זאת במרבית בתי המלון יש גם ערוצים שצפייה בהם כרוכה בתשלום. לא פעם פניתי, בדיסקרטיות מירבית, לנוסעים שהתרווחו כבר על מושבם באוטובוס ו"הזכרתי" להם שבקבלה דורשים תשלום עבור הצפייה. רק מעטים "נזכרים" ומשלמים, בד"כ אני מקבל תשובות בסגנון "זה לא יכול להיות, לא פתחתי בכלל את הטלוויזיה" וכו', אבל הטענות לא עוזרות ולבסוף כולם משלמים.

ובכן, כמעט כולם משלמים. "בחדר 450 לא שילמו על ערוצים בתשלום", נאמר לי בקבלה כשניגשתי לסגור חשבון לקראת עזיבתנו את המלון. "זה לא יכול להיות" השבתי, כי לאחר שבדקתי הסתבר שבחדר היו שתי נוסעות בנות 80.

בקבלה טענו לצפייה כמה פעמים בערוץ הסרטים הכחולים. כמובן שהנשים הכחישו מכל וכל. ידעתי שזו טעות, אך כלום לא עזר ושילמתי מכיסי. במלון הבא הסיפור חזר על עצמו וכאן כבר התוודו השתיים שהן נוהגות לשחק קלפים בלילה ולצפות בסרטים הכחלחלים.

ההמלצה שלי למטיילים הישראלים היא פשוטה: כמו בחיים, כך בטיולים, כמעט ואין מציאות והבדלי המחירים בין החברות השונות לא גדולים. מחיר הטיסות, בתי המלון והכניסות לאתרים, זהים כמעט לכולם ואם פתאום יש הצעה מאוד זולה - רצוי לבחון אותה היטב. גם כאן, לא כדאי ולא מומלץ להתפתות ולקנות את ההצעה הזולה ביותר. צריך לזכור, שכמו בחיים, לפעמים הזול יוצא היקר ביותר.

• הכותב הוא מדריך טיולים בחו"ל. כתבו לו
  

• אתם בעלי עסק או נותני שירותים מתחום התיירות? נתקלים ב"טיפוסים" כאלה ואחרים? אם יש לכם מה לספר לנו על התייר הישראלי כיתבו לנו למייל: tourism@y-i.co.il