חכו עם התגובה

הדי הפיצוץ בירושלים הציפו זכרונות מימים אחרים וקשים של פיגועי טרור בתחבורה הציבורית ובמרכזים הומי אדם בירושלים ובערים אחרות במדינה. בשנים האחרונות נדמה היה כאילו ישראל מצאה את הקונץ-פטנט שמונע פיגועי טרור בארץ. דוברים רבים הסבירו את השקט היחסי ביכולות המודיעיניות המצוינות של שירותי המודיעין הישראלים ובהקמת גדר הביטחון בין ישראל והשטחים. האם הסברים אלה נכונים גם לאחר הפיגוע בירושלים? מה ניתן ללמוד מהפיגוע? והעיקר - מה ישראל צריכה לעשות כעת?

האמת ניתנת להיאמר כי השקט היחסי שהשתרר בישראל בתחום הטרור הוא אכן תוצאה של מקצועיות גבוהה ויעילות רבה של מערכת הביטחון הישראלית, ובראשה של השב"כ. היכולת המודיעינית, יחד עם שיתוף הפעולה המבצעי בין השב"כ צה"ל והמשטרה, הביאו לרמה גבוהה של יכולת איתור כוונות פיגוע וסיכולם. יכולות אלו השתדרגו באמצעות שיתוף הפעולה המבצעי המתקיים בין ישראל לגורמי הביטחון של הרשות הפלסטינית, תחת עינם הפקוחה של האמריקנים.

גם לגדר המערכת שמפרידה בין השטחים לישראל תפקיד חשוב, והיא מונעת במקרים רבים את הקלות הבלתי נסבלת של מעבר מחבלים לערים בישראל. אולם בל נשלה את עצמנו. אחת הסיבות המרכזיות להיעדר פיגועי תופת בישראל בשנים האחרונות אינה בהכרח הפגיעה ביכולת האפקטיבית של ארגוני הטרור לבצעם, אלא, היעדר מוטיבציה של הארגונים ושל פטרוניהם לדרדר את המצב הביטחוני ולהסתכן בפעולה צבאית ישראלית רחבת היקף.

האם הפיגוע בירושלים מצביע לפיכך על שינוי מגמה? שעות לאחר הפיגוע, נראה כי מדובר במתווה פעולה שונה מפיגועי חבלה שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות - מטען קטן יחסית, שככל הנראה הוסלק בתיק בתחנות אוטובוס, ואשר ייתכן שהופעל על ידי מנגנון השהיה או באמצעות שלט רחוק (טלפון?). מדובר לפיכך בפיגוע פרימיטיבי, שחומרתו קטנה בהרבה מפיגועי חבלה שבוצעו בעבר באמצעות מחבלים מתאבדים. מעובדות אלה ניתן להסיק כי מדובר ב"פיגוע יוזמה עצמית" או "יוזמה מקומית" ולא ב"פיגוע ארגוני". דהיינו, פיגוע שהינו פרי החלטה, הכנה וביצוע של אדם בודד או קבוצת חברים, שלא בהכרח משתייכים לארגון זה או אחר וגם אם ניתן לשייכם ארגונים לארגון כלשהו הרי שביצעו את הפיגוע ביוזמתם ללא סיוע או הכוונה של הארגון.

הציבור פחות עירני 

מעניין לציין בהקשר זה כי כל פיגועי ההתאבדות שבוצעו בישראל משנת 1993 ואילך היו "פיגועים ארגוניים" - הם הוכנו ובוצעו על ידי ארגוני הטרור. פיגועים אלה גורמים בדרך כלל למספר רב של נפגעים, אולם הסיכוי לסכל אותם גבוה יותר מאשר פיגועי "יוזמה עצמית". בין השאר בשל העובדה שבפיגוע התאבדות מעורבים פעילים רבים (המפקדים, המתכננים ואוספי המודיעין, מכיני המטענים, הסייענים וכמובן המפגע עצמו).

לעומת זאת, פיגועי "יוזמה עצמית או מקומית" גורמים לפחות נפגעים, אולם קשה יותר לסכל אותם משום שכל תהליך ההכנה לפיגוע מתחיל ונגמר במוחו הקודח של אדם אחד, או של מספר מצומצם מאוד של שותפי סוד. במקרה הנדון, מצער לקבוע כי בכל זאת ניתן היה לסכל את הפיגוע, לאו דווקא באמצעות מודיעין מעולה, אלא באמצעות עירנות הציבור. עירנות שבמשך שנים רבות הייתה סימן ההיכר של החברה הישראלית ואשר הביאה למניעתם של פיגועי טרור רבים וחסכה קורבנות יקרים.

בשולי הדברים, ככל שאכן מדובר בפיגוע יוזמה עצמית או מקומית ולא בפיגוע ארגוני יטיבו מקבלי ההחלטות הישראלים אם ימנעו מתגובה צבאית אינסטינקטיבית ולכל הפחות ימתינו עד שיצטבר מידע מודיעיני שיבהיר מי הם האחראים לפיגוע.

ד"ר בועז גנור, מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי, הרצליה