סליחה, האם אתה מעסיק פדופיל?
המדריך בקייטנה, המורה להתעמלות, או אב הבית - ייתכן שאחד מהם זומם תוכניות נגד ילדינו ברגע זה. פרנואידי? במדינה בה אנס כיהן כנשיא הכל אפשרי. החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים נותן מענה בחלק מהמקרים, אך הוא לא כולל את כל המעסיקים במשק. איך תדעי אם ילדייך בידיים טובות?
אמא של גלי מאיימת לפנות לעיתונות: שרת בית הספר ביקש מגלי בת ה-8 להיכנס למחסן הציוד, ושם שאל אם אפשר לחבק אותה. גלי הנבונה זכרה שלזרים אסור לגעת בה, אז היא אמרה לו "לא" ויצאה, אבל אמא שלה בוערת. איך זה ייתכן שה"פדופיל המתועב" ממשיך לעבוד פה בביה"ס? איך הוא בכלל התקבל לעבודה? אמא של גלי רוצה תשובות – ועכשיו.
אם בארזים נפלה שלהבת
במדינה שבה נשיא מורשע בעבירות מין והולך לכלא, הורים אונסים את ילדיהם, מפקדים מקיימים יחסים אינטימיים עם פקודותיהם ורבנים מטרידים מינית את תלמידיהם החכמים, אסור לנו להתעלם מהאפשרות שזה יכול לקרות בכל מקום, בכל רגע, ולכל אחד.
התשובה לשאלה זו נחלקת לשניים, ורק על חלק אחד יש לי תשובה: אם מדובר בעברייני מין אשר מעולם לא נתפסו בשעת מעשה, הבעיה היא גדולה: איש אינו יודע מה מתחולל בראשם, ועד שלא יבצעו את זממם – וייתפסו - לא נדע זאת גם אנחנו...(!) בעניין זה אני רק יכולה לאחל לכל אחד ואחד מאיתנו שאותו פדופיל לא יממש לעולם את מאוויו הכמוסים, וייקח עימו את סודו לקבר.
חוק הגנה מפני עברייני מין
אך כאשר מדובר בעבריין אשר כבר ביצע את זממו, ונתפס, הוא כבר "מוכר למשטרה". כך כל נאשם אשר הורשע בעבירת מין, כשהוא מעל גיל 18, נחשב לעבריין מין, ובשנת 2001 חוקק החוק "למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים".
חוק זה נועד למנוע העסקת עברייני מין במוסדות שיש להם נגיעה לקטינים, או לאנשים עם מוגבלויות שכליות, ולכן מחייב את המעסיק באותם מוסדות, לקבל מכל מועמד לעבודה אישור ממשטרת ישראל כי זה אינו עבריין מין. כך למעשה נמנעים מצבים בהם אדם אשר "מועד לפורענות", יסתובב בסביבת אנשים שאינם מסוגלים להתנגד לו.
באילו מוסדות חלה חובה זו? המוסדות שחוק זה חל עליהם הם כל אלו שקטינים, או בני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית משתמשים בשירותיהם: בית ספר שלומדים בו קטינים, מוסד חינוכי ששוהים בו קטינים, מעונות לקטינים, מעונות יום ומשפחתונים לקטינים, מרכזי תרבות נוער וספורט.
מכוני כושר ומועדוני ספורט שבהם מתאמנים בין השאר קטינים, גן ילדים, גן חיות, גן שעשועים, תנועת נוער, עסק המסיע קבוצות קטינים, עסק המארגן טיולים לקטינים או מאבטח קטינים, בריכת שחיה הפתוחה גם לקטינים, קייטנה, פנימייה או מועדון שבהם שוהים קטינים, מרפאות ובתי חולים לילדים, מחלקות ילדים בבתי חולים.
כמו כן, החוק חל על כל מקום בו נמצאים בני אדם עם מוגבלות שכלית או התפתחותית, או מקום המסיע אנשים כאמור, מטפל בהם, מרפא אותם, או נותן להם שירותי חונכות, הדרכה, הוראה, בידור, אבחון, השגחה או ליווי משפטי.
אישור המשטרה, כאמור, יינתן לבקשת אדם בגיר, אשר ימציא למשטרה אישור כי הוא מועסק או מבקש לעבוד במוסד כאמור (דהיינו נשוא הרישום עצמו הוא שיביא את המידע למעסיק שלו). יתרה מכך, גם אם המעסיק באותו מוסד מקבל שירותים מגוף חיצוני (למשל חי בר נייד שמגיע לבי"ס, מנקה חיצוני בבריכת נוער של המתנ"ס ועוד) – עליו האחריות לוודא שהמוסד ממנו הוא מקבל את השירותים, קיבל בעצמו אישור כנדרש מעובדיו.
ומה קורה אם מגלים כי המעסיק לא קיבל אישור כנדרש? מה יקרה אם אמא של גלי תגלה שמנהל בית הספר לא ביצע את תפקידו ולא גילה בזמן ששרת בית הספר הוא עבריין מורשע, הנכנס ויוצא מבתי כלא? במקרה זה החוק מטיל אחריות פלילית כבדה על המעסיק, ולצורך הדוגמא - על מנהלת בית הספר בכבודה ובעצמה.
זה יכול לקרות גם ביוגה
ועכשיו השאלה היא מה קורה במקרים האחרים? כשמדריך היוגה מהשכונה, שמלמד באופן פרטי את בתך וחברותיה, מלטף אותה בזמן "ברכת השמש"? או כאשר אתה בטוח שהבחור מהמכולת, זה שמביא את המשלוח, לוטש מבטים בילד הקטן שלך? אלו הרי אינם מועסקים במוסד העונה על תנאי החוק, ולכן החוק לא חל על מעסיקיהם: האם תוכלו לברר אודותם פרטים באופן עצמאי?
התשובה היא חד משמעית: לא. אמנם משטרת ישראל מנהלת מרשם פלילי, ובו פרטי עבריינים שהורשעו, אך המרשם אינו פתוח בפני הורים מודאגים: רק לגופים ספציפיים כגון השב"כ או צה"ל יש אפשרות לקבל פרטים מהמרשם, וזאת לאור עקרונות הפרטיות, והרצון שלנו כחברה לאפשר לעבריינים לחזור למוטב (לאחר ששילמו את חובם). תכלית האיסור על קבלת פרטים מהמרשם היא מתן אפשרות לעבריין לשקם את עצמו, ולהתברג במקומות עבודה כאחד האדם.
וכמו תמיד, למטבע שני צדדים: החוק מנסה להגן על העבריין מפני החברה השופטת והביקורתית, והמצב שנוצר הוא, שבכל מקום עבודה שהחוק אינו חל עליו – יכול לעבוד עבריין מין מורשע - ולעולם לא תדעו זאת.
אסור לשאול
ובוא נלך צעד אחד קדימה: מה קורה במקרה בו המעסיק מעוניין לוודא בעצמו, במהלך ריאיון העבודה, שלא יושב מולו עבריין מין, וזאת למרות שלא מוטלת עליו חובה חוקית לעשות זאת. מה יכול לעשות אותו מעסיק?
בעניין זה יודגש כי אסור למעסיק לנסות לעקוף את החוקים המגנים על חיסיון המרשם הפלילי, ואסור לו לשאול שאלות כגון: "האם הורשעת בעבר בפלילים"? או "האם יש לך תיק במשטרה?". כמו כן, אסור למעסיק, או למנהל כח אדם, לשלוח את המרואיין להביא "תעודת יושר" מהמשטרה. שימו לב: אפילו אם המועמד הסכים להביא תעודת יושר, או חתם על הצהרה שהוא מוותר על הסודיות – גם אז אסור לכם לנסות לקבל מידע אודותיו.
החוק קובע כי מי "שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו – מאסר שנתיים". דהיינו, גם העובדה שהעובד הסכים למסירת המידע – לא הופכת את המעסיק הסקרן לזכאי לקבלת המידע.
יש לציין כי לגבי מקצועות ספציפיים קיימים חוקים ספציפיים האוסרים על העסקת בעלי עבר פלילי באותו מקצוע (למשל, חוק סוכני המכס, חוק לשכת עורכי הדין, מכרזים לתפקיד ציבורי). בכל שאר המקרים, ידי המעסיק כבולות.
דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
למאגר פסקי-הדין ודיני העבודה המלא: www.lawdata.co.il
למאגר דיני העבודה: http://www.koloved.net
- לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות