מלכוד 22 של הגיור

המכתב הזה נשלח אליי מבחור דתי:

"שלום רבקה,

אני מבקש ממך שתספרי לכולם מה שאני עובר. אני פשוט לא יודע מה לעשות! אני בחור דתי. יש לי חברה, שנקרא לה אילנה לצורך העניין. את אילנה הכרתי לאחר שסיימה אולפן גיור. היא באה מבית יהודי, גדלה עם הידיעה הזאת ועם סיפורי גורל ומסורת שיכולים להיות רק בבית יהודי - אבל אין לה מסמכים שמעידים על כך.

היא לקחה את תהליך הגיור ברצינות רבה, למדה מצוין, והתחילה לשמור מצוות מתוך מוטיבציה אמיתית להיות יהודייה כמו שצריך. גם הדיינים התרשמו מהרצינות שלה, אבל כשהגיע שלב הגיור הם לא יכלו לגייר אותה מאחר שמשרד הפנים לא אישר את המעמד שלה בארץ.

"לא אנושי לחכות יותר"

שלוש שנים עברו מאז שהיא התחילה את התהליך. שלוש שנים שבהם היא חיה כיהודיה דתית לכל דבר. אנחנו קרובים מאוד אחד לשני, המשפחה שלי קיבלה אותה בזרועות פתוחות, וכולנו מחכים שסוף-סוף יסתיים הגיור שלה ונוכל להינשא כדת משה וישראל.

זה לא אנושי לחכות יותר במצב שלנו. היא על סף גיל 40. והשעון הביולוגי מתקתק. כל הזמן הזה היא לא יכולה למצוא פרנסה רצינית בגלל מעמדה האזרחי, ולמרות יכולות גבוהות שיש לה.

את מבינה מה הדבר הזה אומר? הם דוחפים אותי לחיות איתה באיסור!

אם נשמור על ההלכה ונחיה בנפרד - אאבד אותה, היא תגורש מהארץ, היא לא תוכל להיות יהודיה. אם אחיה איתה בזוגיות – היא תקבל אשרה, תישאר בארץ, ותוכל סוף סוף לסיים את הגיור, ואז נוכל להתחתן כדת משה וישראל (אני מקווה שהדיינים לא יגידו שזה בלתי אפשרי כי חיינו בנישואי תערובת). אני מיואש. משרד הפנים דוחף אותי לנישואי תערובת. אין לי מוצא אחר. איך זה יכול להיות. תסבירו לי?"

עד כאן המכתב ככתבו וכלשונו. זה לא המקרה הראשון שמגיע לאוזניי, המשקף את העובדה שמשרד הפנים ובתי

הדין המיוחדים לגיור הולכים שלובי זרוע קצת יותר מדי.

כפיפותם של הדיינים להחלטות של משרד הפנים לגבי מעמדו האזרחי של המתגייר, והתניית הגיור בקבלת אזרחות - הם פסולים לחלוטין מבחינה דתית, וגורמים לכך שהחלטות דתיות של דיינים מתקבלות על-פי סדר יום חילוני.

אם הדאגה של משרד הפנים היא לאבד שליטה על מספר מקבלי האזרחות בגלל שגיור מקנה אזרחות – יש למצוא פתרון מכיוון אחר לבעיה שלא יפגע במתגיירים המבקשים להצטרף לעם היהודי. ייתכן שצריך לקבוע שגיור מקנה גיור בלבד ולא אזרחות אוטומטית.