כיפת ברזל - בלב הביטחון

היום מתחיל צה"ל לפרוס את מערכת "כיפת ברזל" באחד האזורים הנתונים תחת איום רקטות קצרות טווח - קסאמים וגראדים. אני מברך את שר הביטחון על ההחלטה להציב את הסוללה, אך איני מקנא בו על הצורך להחליט באיזו עיר להציב את המערכת ולמי לתת עדיפות בהגנה האקטיבית.

מנהיגים ומדינאים עומדים בפני סוגיות קשות, שאחת מהן היא האם לייצר תשובה לשאלות ולאתגרים לאומיים, כי לעתים התשובה אינה מספיקה לכולם והדבר נכון גם לנושאים חברתיים ובוודאי לנושאים ביטחוניים. הוויכוח על חובתה של המדינה לפתח הגנה אקטיבית הוא ויכוח הנוגע לליבה של תפישת הביטחון. יהיו מומחים צבאיים שיאמרו כי תפישת ההגנה האקטיבית דוחקת את התפישה ההתקפית. במהלך הדיונים, שבהם השתתפתי, התגלעו חילוקי דעות ביני לבין ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, שאמר שאסור "למגן עצמנו לדעת" בהתייחסו לדרישתי להרחיב את המיגון הפאסיבי של מקלטים וממ"דים. אך אני טענתי כי יש "למגן עצמנו מדעת".

לא קיבלתי את הגישה שהגנה פאסיבית והגנה אקטיבית יוצרים רפיון ותחושה של חשש מעימות צבאי. צה"ל אינו חושש מעימות צבאי, אם יידרש אליו, אך יחד עם זאת - עלינו לעשות הכל ולהימנע מהפעלתו של כוח צבאי כל עוד יש לנו אלטרנטיבה אחרת.

מערכת "כיפת ברזל" מחדדת את היתרונות בכהונת "שר ביטחון אזרחי". החלטתי לאשר את בניית המערכת נבעה בין היתר מההכרה שישראל היא מדינה שונה וכי ההגנה על העורף חייבת להיות בלב תפישת הביטחון. לא השתכנעתי מהתחושה ששררה אז במערכת הביטחון כי מדובר באיום שפגיעתו "סטטיסטית", ולכן הועמד במדרג של איום טקטי בלבד. הגדרנו מחדש את האיום כאיום מוראלי, שיש להעמידו בשורה אחת עם האיומים האסטרטגיים כפועל יוצא להשקיע בהתאם. אני מברך על כך שכל הגורמים בצה"ל ובמערכת הביטחון, אלה שתמכו ואלה שהתנגדו, רואים במערכת כלי מרכזי בהגנה על אזרחי ישראל.

שום מערכת לא נותנת כיסוי מושלם

בשנים האחרונות התפתח דיון על עלות המערכת ועלות הטילים בהשוואה למחירם הזול של הקסאמים אותם צריך ליירט. מחירם של הטילים אכן גבוה, אך אין מקום להשוואה מול מחירי הקסאמים מכיוון שבכל פתרון צבאי אחר לא משתמשים בהשוואה מסוג זה. לדוגמה, מחיר הזנקה של מטוסים לפגוע במשגרי קסאמים יקר בהרבה.

מערכת "כיפת ברזל" תמנע במקרים רבים הסלמה שיכולה לגרור לפעולה צבאית דוגמת "עופרת יצוקה", שעלותה מוערכת בכמיליארד שקל ליום. העובדה כי המערכת אינה יכולה לתת כיסוי מושלם אינה מפחיתה מערכה, כי שום מערכת צבאית לא נותנת פתרון מושלם. לכל כלי יש את הסתברות יכולת הביצוע, והרבה מאוד תלוי בכוח המבצע - לכן, פריסת המערכת הראשונה חשובה לכולנו, ובוודאי ללוחמים הצעירים שנערכים לאחד המבחנים החשובים ביותר - במערכה על הגנת העורף. כולנו מחזיקים אצבעות שבהתמודדות המבצעית הראשונה, המערכת ומפעיליה יוכיחו את עצמם.

ככל שיחלפו הימים, תגבר הדרישה מצד ראשי הערים להעמיד את יישוביהם בסדר עדיפות גבוה לפריסת המערכות הבאות שנמצאות בתהליך ייצור. אני בטוח כי צה"ל ומערכת הביטחון, שר הביטחון וראש הממשלה, ישנו את סדרי העדיפויות, יקדמו את אישורי התקציב, ויטילו על רפא"ל להגדיל את קצב הייצור כדי שנוכל לפרוס את "כיפת ברזל" באזורים נוספים.

אין לי ספק כי ככל שמספר המערכות יגדל ואזורים נוספים יקבלו הגנה, ייאלצו מנהיגי חמאס לשנות תפישה, ויפנימו שהעימות הצבאי הוא אסון עבורם ועבור בני עמם וכי אנו מספיק חזקים ומספיק יצירתיים להכין תשובות לכל איום. או אז אולי ייפתח תהליך מדיני שיבשיל להסכם שלום.

יחד עם זאת חייב החמאס להבין שלא ויתרנו על האופציה ההתקפית, וכי כדאי לו לנצור את האש ולטפל בכל אותם ארגונים סוררים, ולא - צה"ל יצטרך לנקוט בפעולות קשות כדי לממש את זכותה וחובתה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה ולאפשר חזרה לשגרה, בגיבוי כל המערכת הפוליטית, כי זו החובה האזרחית הראשונה של מדינה כלפי אזרחיה.

• עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר, עמד בראש צוות ח"כים שבחן את הצטיידות צה"ל ב"כיפת ברזל"