כל צמח חמישי בישראל נמצא בסכנת הכחדה
"הספר האדום", המגדיר את הצמחים בישראל שנשקפת סכנה לקיומם, מגלה גם שכשליש ממיני הצמחים בסכנה אינם מוגנים על פי החוק. לאיזה צמח אהוב נשקפת הסכנה הגדולה ביותר, והיכן בארץ מרוכזים הכי הרבה צמחים "מאוימים"?
כל צמח חמישי בישראל מצוי בסכנת הכחדה, וכשליש מכלל מיני הצמחים בסכנה - אינם מוגנים על פי החוק. הנתונים המדאיגים הללו עולים מסיכום הכרך השני של "הספר האדום", שרואה אור בימים אלו.
"הספר האדום", אותו מוציאה רשות הטבע והגנים, נחשב לרשימה הלאומית שמגדירה את מיני הצמחים המצויים תחת איום הכחדה - ושעל פיה מגבשים את מדיניות השימור. מנתוני הספר עולה כי בישראל קיימים 2,288 מיני צמחים - מהם כאמור 414 מינים (18 אחוזים) הם מינים "אדומים" - כלומר בסכנת הכחדה. בתוך הרשימה האדומה, שפרטיה מתפרסמים כאן לראשונה, 36 מיני צמחים כבר הוכחדו ונעלמו מנוף ארצנו - מרביתם מבתי גידול לחיים, בהם מאגרי מים, נחלים וביצות.
בכרך הקודם של "הספר האדום", שראה אור בשנת 2008, נמנו 413 מיני צמחים בסכנת הכחדה. הם היו 17% מכלל הצמחים בישראל אז. על פי "הספר האדום" החדש, הצמח המאוים ביותר בישראל הינו האירוס - אשר כ-75 אחוזים מכלל המינים בו מצויים בסכנת הכחדה. הסחלב, שנחשב גם הוא לאחד הצמחים המאוימים ביותר בישראל, ניצב אחריו, וכ-41 אחוזים ממיניו מצויים בסכנת הכחדה. באותה רשימה ניתן למצוא גם את צמח המרווה, ש-23 אחוזים ממיניו מצויים בסכנת הכחדה.
אירוס ירוחם. ייעלם מהנוף? (צילום: גילי סופר)
והיכן מצויים מרבית "המינים האדומים" בישראל? מהספר עולה כי אזור השרון הוא האזור שבו מצוי מספר מיני הצמחים "האדומים" הרב ביותר - שם נספרו 118 מינים כאלה. אזור נוסף שנחשב לעתיר במיני צמחים מאוימים הוא אזור הגליל העליון, שם נספרו 98 מינים אדומים. לעומת זאת, האזור שבו נמנה המספר הנמוך ביותר של מינים בסכנת הכחדה הוא אזור השפלה - בו קיימים על פי הספר "רק" 10 מינים אדומים.
הבריטים יכולים לקנא בנו
מדינת ישראל, על אף שטחה המצומצם, נחשבת לאזור עשיר מאוד מבחינה ביולוגית. לשם השוואה - בבריטניה, ששטחה גדול פי שישה מישראל, קיימים רק 1,750 מיני צמחים בלבד. "בקילומטר רבוע אחד בירושלים נספרו 1,005 מיני צמחים שונים", נכתב.ישראל נחשבת לעשירה לא רק בצמחי בר, אלא גם בכל הנוגע למגוון הביולוגי הכולל מאות מיני עופות, כ-100 מיני יונקים וכ-100 מיני זוחלים. הסיבה לעושר הזה טמונה בעיקר במיקומה של ישראל בין מספר אזורי אקלים. "יש כמה סיבות לעושר מינים זה, והעיקרית שבהן הן היותה של ישראל מקום מפגש בין יבשות", נכתב.
עם זאת, המגוון הביולוגי בישראל מאוים מאוד בעשורים האחרונים, בעיקר בשל הפיתוח המואץ, הכולל בנייה מאסיבית,
פיתוח תשתיות וסלילת כבישים. סיבות נוספות קשורות גם בזיהומים שונים, בהם זיהומי מים, ובחדירתם של מיני צמחים שאינם מקומיים ואשר דוחקים את הצמחים הקיימים ומשבשים את המערכת האקולוגית המקומית. בהקשר זה, לפי אחד הנתונים בספר מאז שנת 1965 חלה בישראל עלייה של 43 אחוזים במספר "המינים האדומים".
את "הספר האדום" ערכו פרופ' אבי שמידע, מומחה לאקולוגיה ובוטניקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים; ד"ר גדי פולק, מומחה למדעי הצמח והאקולוגיה בסמינר הקיבוצים; וד"ר אורי פרגמן-ספיר, מומחה לבוטניקה והמדען הראשי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, ירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
