נרמסנו, הפסדנו במערכה
ההסכם עם העובדים הסוציאליים מלמד רק דבר אחד - המדינה ניצחה. היא "יותר חזקה". אין מקום לשינוי, ההפרטה תימשך בכל העוצמה ואין שום כוח בעולם שיצליח לעצור אותה
בבוקר אני חוזר לעבודתי כעובד סוציאלי, מנהל מחוז הדרום ברשות לשיקום האסיר. אני ועובדיי חוזרים לבתי הסוהר, לאסירים שכל כך מחכים לנו, למשפחות ולילדים שלהם, שכל כך חסרנו להם ב-23 הימים האחרונים. לא בשמחה אנו חוזרים כי אם מובסים, מושפלים ובעיקר מבויישים.
עוד לפני ההכרזה של ראש הממשלה על ראש השב"כ החדש, יצאה יונית לוי בהודעה: שביתת העובדים הסוציאליים הסתיימה, הם חוזרים לעבודה, ועברה לאייטם הבא. אוי לבושה שחשתי ברגע זה. 23 ימים בהם שבתנו למען שינוי מעמדה החברתי של ישראל, שינוי מעמדו של העובד הסוציאלי - וברגע אחד הכל התפוצץ. נפלנו, הובסנו, המאבק כשל. ההסכם גרוע, תבוסתני, משפיל, אלף שקלים בארבע פעימות לאורך ארבע שנים. זהו? על זה נלחמנו? על 300 שקלים בפעימה הראשונה, ועוד 200 בעוד שנה? האם אנו זוכרים על מה יצאנו למאבק?
- הפסקת ההפרטה של השירותים הסוציאליים.
- תוספות שכר משמעותיות לכל העובדים הסוציאליים במגזר הציבורי.
- צו הרחבה לעובדים הסוציאליים בעמותות המופרטות.
- עדכון טבלאות השכר של העובדים הסוציאליים.
ולבסוף, כלום. אלף שקלים לאורך ארבע שנים. ועוד מוכרים לנו שזה הסכם טוב?!
ברגע זה חולפים מול עיני מאות הסטודנטים הנפלאים שנלחמו כאריות בתל-אביב ובירושלים, בבאר שבע ובכל מקום בארץ. הייתי בכל ההפגנות, ראיתי אותם, הרגשתי את העוצמה, האמנתי בכוח השינוי, האמנתי להם שהם זועקים את כאבנו, את כאבם של מי שקופחו כל כך הרבה שנים.
אני עובד סוציאלי 17 שנים, משרת בנאמנה ברשות לשיקום האסיר, כמנהל מחוז דרום. התחלתי כעובד סוציאלי מן המניין, ניהלתי הוסטל לשיקום אסירים, והתקדמתי עד למעמד שכיום אני מנהל תחת אחריותי כ-20 עובדים סוציאליים ומכשיר כ-30 סטודנטים. איך אסתכל עליהם? מה אומר להם? איך אשכנע אותם להמשיך ולהאמין בשירות הציבורי? ההסכם הזה אינו מצליח להביא לידי ביטוי את רוח המהפכה, הוא מלמד רק דבר אחד - המדינה ניצחה. היא "יותר חזקה". אין מקום לשינוי, אין מקום לתמימות, ההפרטה תימשך בכל העוצמה ואין שום כוח בעולם שיצליח לעצור אותה.
עיני הוכיח מהי עוצמתו ומה קורה למי שלא מקשיב ומקבל את מרותו כיו"ר ההסתדרות "מגינת העובדים". עיני החליש את המאבק והפך לכלי בידי האוצר, כשיצא בהכרזה שזה ההסכם הטוב ביותר שניתן להשיג. שר האוצר עוד הזכיר את האמפתיה ואמר שההסכם טוב, אבל ראש הממשלה? אפילו לא במילה. 23 יום של שביתה, וכאילו שאנחנו לא קיימים. אוי למדינה שניצחה את עו"סיה, אוי להנהגה שמזלזלת, רומסת ומשפילה את עובדיה. הפסדנו במערכה, אך נמשיך במלחמה. מלחמה על הצדק החברתי, על שוויון, על מעמדה של ישראל כמדינת רווחה ועל הדורות הבאים של העובדים הסוציאליים שימשיכו להיות המגנים של הנדכאים והחלשים בחברה הישראלית.
ואני ועובדיי נחדש מהבוקר את המלחמה הקטנה שלנו למען אוכלוסיית האסירים ובני משפחותיהם.
- שבתאי ארטוב, עובד סוציאלי, מנהל מחוז הדרום ברשות לשיקום האסיר.
לפנייה לכתב/ת 
