חי מקבל בשורה מפתיעה: נגמר סבב ההקרנות
בתוך רכבת השדים של הסרטן, חי שטיינבוים מקבל בשורות טובות ביום ההולדת: הטיפול התרופתי מוכיח את עצמו, ואפשר לצמצם את מספר ההקרנות לגידול הממאיר שבגבו. בין כל תופעות הלוואי המטרידות של התרופות, חי יכול גם קצת לחייך
הסבב הטיפולי ממשיך, ואני מבלה כל יום בהקרנות ופעמיים בשבוע גם בסיבוב בדיקות דם, ביקור אצל ד"ר מגן וזריקה באשפוז יום. את הטור הנוכחי כתבתי רגע לפני יום ההולדת שלי. לפני שלושה ימים קניתי לי אייפד. בעצם נגה קנתה לי אייפד במתנה, אבל רק אחרי שניגנתי לה על המיתרים: יש לי יום הולדת, יש לי סרטן וכו'. סרטן זה חרא, אבל לפעמים אפשר להוציא מזה אחלה צ'ופרים.
- החוליה בגב שהפכה לגידול ממאיר: לקריאת כל הטורים הקודמים של חי
"עוד תרופה אחת ויגדל לי זנב"
אז עכשיו אני יושב בחדר ההמתנה לד"ר מגן, מקשקש לי באייפד, כותב, גולש, משחק. בשביל פריק של גאדג'טים שכמותי האייפד עשה לי את המילניום (ולא, אני לא מקבל אחוזים מאפל).
הרמקול קורא את המספר שלי בקול נשי ורגוע ומזמין אותי לחדר מספר 26. אני אורז את החפיץ (גאדג'ט בעברית, אם לא ידעתם) והולך לחדר של ד"ר מגן.
המרשם של התלידומיד מקופל אצלי בתיק, מחכה להיפרע בבית המרקחת הקרוב. אני קצת חושש להתחיל להשתמש בו. אני על סטרואידים של סוסים ולפני זריקה שנייה של וולקייד, וכבר חטפתי קצת תופעות לוואי כמו שינה מקוצרת ותיאבון מטורף. עוד תוספת של תרופה לקוקטייל ואני בטח אגדל זנב ויתחברו לי הגבות.
אני נכנס לחדר, וד"ר מגן מחייכת. מעוצמת ההלם נעצרתי. ד"ר מגן מקסימה, אבל - היא לא מחייכת סתם. אין לה הרגל לחייך לחולים, ואני כבר התרגלתי לפנים הרציניות. אני מנער את ההלם, מתיישב ועושה פרצוף של סימן שאלה.
יורד מרכבת השדים
חזרו התשובות של הבדיקות האחרונות, היא אומרת. אין אצלי שום אברבציות (שוב המילה המקסימה הזו) שליליות, לא ארבע ארבע-עשרה, לא כרומוזום שלוש-עשרה ולא נעליים. אני לא מבין במאה אחוז מה זה אומר, אבל אין לי את זה אז לא משנה. הדבר הכי חשוב הוא שזה אומר שלא צריך כימותרפיה. הלב שלי מתחיל לדפוק מרוב אושר. אבל רגע, זה לא הכל:
הטיפול בקוקטייל הקיים מוכיח את עצמו בצורה טובה, וסימני המחלה ירדו יפה. אז כרגע - תופים בבקשה - אני לא מתחיל עם התלידומיד - הלב שלי דופק חזק יותר - ואם המגמה תמשיך, הטיפול התרופתי ירד מארבעה סבבים לשלושה (פחות ארבעה ימי דקירות). הלב שלי ממשיך להאיץ, תקראו למישהו מקרדיולוגית דחוף. ועוד יש לזה המשך.
אחרי שד"ר מגן והרופא מהרדיותרפיה בחנו שוב את הטיפול, נראה להם שאפשר לצמצם את כמות ההקרנות. כלומר, מחר אעבור את ההקרנה האחרונה, ואני מסיים עם זה. זהו, אני מת מאושר. עזבו את הקרדיולוג, תקראו לפתולוג.
החיוך של ד"ר מגן מיד נדבק אלי. הרגשתי כאילו שתיתי כוס מים קרים וטעימים אחרי שבוע במדבר. מעולם לא רצתי מרתון, אבל זאת בטח תחושת ההקלה שהרצים מרגישים אחרי הריצה. גם אני מרגיש שרכבת השדים הפסיכית הזאת שעליתי עליה לפני חודשיים נעצרה. אחרי שביקרתי בכל התחנות בדרך, אני סוף סוף נמצא בתחנה האחרונה.
זה לא שאני בריא יותר או שהסרטן נעלם, אבל שינוי המגמה, המעבר מתשובות "רעות" לתשובות "טובות" הצליח לשמח אותי מאוד. את המשך השיחה אני כבר לא זוכר, הייתי מסטול מאושר.
"אני לא מבין מה זה אומר, אבל הלב שלי דופק מאושר". חי, נגה והילדים
פעם למעלה, פעם למטה
יצאתי מד"ר מגן ושלחתי מסרון לנגה: "תשובות טובות". היא עזבה הכל ומיד התקשרה. עדכנתי אותה בכל פרטי הפגישה, גם לה מגיע קצת אושר.
חזרתי הביתה, פתחתי את הפייסבוק וכתבתי: ״בא לי לעלות לגג ולצרוח אאאהההההההה בכל הכח לשעה! לא לדאוג, רק מסיבות חיוביות!!! היום קיבלתי מתנה מפתיעה ליומולדת, חדשות חיוביות ומעודדות מהרופאה שלי. אני מרגיש שירדו לי 40 טון מהחזה. לא שהשתנה משהו מהותי, אבל אחרי כזה רצף של בומבות לראש, ידיעות חיוביות זה מבחינתי שינוי עקומה מטורף. איזה לונה פארק החיים האלה".
תוך שעתיים קיבלתי 22 תגובות ו-14 לייקים. על הדרך גם התקשרו אלי עוד כמה נשמות טובות לשאול מה קורה.
למחרת חזרתי להקרנה האחרונה. הגעתי עם קופסאות שוקולד קטנות שקניתי בסופר. השילוב של יום ההולדת שחל באותו היום והבשורות הטובות מאתמול גרמו לי צורך עז להכיר תודה לכל הצוות שאני פוגש מדי יום.
אני קצת ביישן, תתפלאו, ולא מאלה שנותנים מתנות בהפגנתיות יתר, אז כבדרך אגב עברתי בכל תחנה שאני בדרך כלל מבקר בה, מלמלתי משהו כמו "אה, יש לי יום הולדת היום, אז הבאתי לכם קצת שוקולד", נתתי את הקופסאות, חייכתי ומיד הלכתי.
הלכתי להקרנה האחרונה בצעדים קלילים. הידיעה שזאת הפעם האחרונה שאני רואה את מאיץ מספר שתיים גרמה לי ממש לרחף כל הדרך לשם. ההקרנה עברה כרגיל ואחריה הלכתי לרופא מהרדיותרפיה כדי לסכם את הטיפול. הוא ישב בחדר קטן, עיין בתיק שלי והתעניין במצבי ובהמשך הטיפול שאני אמור לעבור. אחר כך סיכם את כל ההליך שבוצע ברדיותרפיה עד כה, כולל השינויים בעוצמות ובמספר ההקרנות.
זהו, סיימתי עם ההקרנות. עכשיו נשאר רק הטיפול התרופתי ומה שיבוא אחריו. בינתיים אני עורך רשימת קניות לכל הבדיקות שעדיין לא עשיתי וחייב לבצע: סקירת שלד מלאה, MRI גב, צפיפות עצם, תבחין נשיפתי, איידס, צהבת, תפקודי כליות ובדיקת הריון. אני בטוח שלמישהו בקופת החולים נדלק במחשב תמרור אדום עם הפרצוף שלי עליו ומתחתיו מהבהב הכיתוב "זהירות: צרכן אובססיבי של שירותים רפואיים".
בדרך הביתה עצרתי באופיס דיפו וקניתי קלסר חדש לכל טופסי ה-17 שבדרך.
לפנייה לכתב/ת 
